הטעות של אורן חזן

סבתי נהגה לומר באידיש "ווער עס האט פּוטער אויפן קאפּ, טאר אויף דער זון ניט גיין" (מי שיש לו חמאה על הראש, שלא ילך בשמש). אולי חבר הכנסת וסגן יו"ר הכנסת, מר אורן חזן, לא מבין אידיש, ולכן בחר להגיש תביעת לשון הרע, שעילתה פרסום דברי שקר, כנגד אמירות שהיו למעשה אמת. 

חזן הגיש תביעה על סך של לא פחות ממיליון שקל כנגד עיתונאי חדשות 2 עמית סגל, על רקע כתבת תחקיר שבה נטען כי חזן סיפק נערות ליווי לאורחי קזינו בבורגס, השתמש בסמים קשים ואף סחר בסמים. מבין שלוש הטענות, בית המשפט פסק רק לגבי השלישית כי אינה נכונה. הטענה הראשונה נותרה בספק, אך נקבע כי לעיתונאי היה בסיס רחב להאמין בנכונותה, ואילו הטענה השנייה התבררה כפרסום אמת. לאור זאת בית המשפט פסק כי סגל ישלם לחזן פיצוי בגובה 40,000 שקל, 4% בלבד מהסכום שתבע. 

הנזק הנגרם כתוצאה מהגשת תביעה כזאת, כמו בכל תביעה שנדחית כולה או ברובה, הוא קודם כלכלי. רק אגרת בית המשפט ששילם חזן, מאחר שבחר לתבוע פיצוי כה גבוה, עלתה לסך של 25,000 שקל, ואם נוסיף על כך את שכר-טרחת עורך הדין שלא הוחזר לו כהוצאות משפט, אין ספק כי חזן יצא בהפסד כלכלי ניכר. 

אולם אין ספק כי הנזק כתוצאה מדחיית טענות ללשון הרע הוא הרבה יותר מכלכלי, אלא בראש וראשונה נזק תדמיתי. פסק הדין בן 75 העמודים מביא בהרחבה את דברי העדים אשר תיארו בבית המשפט באופן מזעזע את הרפתקאותיו של חזן בבורגס, כשלגבי נושא השימוש בסמים קשים ומעורבותו של חזן בקזינו, השופט קבע מפורשות כי הוא מעדיף את אמינות עדותם על פני עדותו של חזן, ובכך במילים יפות הוא למעשה הכריז על חזן כשקרן.

המשמעות היא שחזן לא רק השתמש בסמים קשים כפי שנטען בפרסומים לפני המשפט, אלא שהוא זכה כעת להוסיף לתאריו גם מתן עדות שקר בבית המשפט - עבירה פלילית בזכות עצמה.

נזק נגרר נוסף לתביעת לשון הרע הוא העלאת הנושא מחדש לסדר היום הציבורי. הפרסום אודות חזן נעשה לפני למעלה משנה, הציבור כבר המשיך הלאה לחדשות מעניינות ומסעירות יותר, ופרסום פסק הדין הבלתי מחמיא משרת למעשה דווקא את העיתונאי המעוניין בפרסום, ופוגע בתובע, שהאינטרס שלו הוא להשכיח את האישומים מתודעת הקהל.

לא רק אישי ציבור כחזן שוגים בהגשת תביעות לשון הרע כנגד פרסומי אמת, וגם אנשים פרטיים עלולים לשלם מחיר על כך יקר. בשנת 2010 דן בית המשפט בתביעת לשון הרע שהוגשה על-ידי בעל מרכול כנגד עובדת שלו לשעבר, על כך שפנתה לאשתו והשמיעה באוזניה טענות שקריות לפיהן הטריד אותה מינית. העובדת הנתבעת הציגה בפני בית המשפט מסרונים רבים ששלח לה בעל המרכול בשעות לילה מאוחרות ובסופי שבוע, בהן הוא מכנה אותה "חמודה" או "ילדה", ולטענתה הוא אף כתב לה כי ישמח לראותה ללא בגדים.

כך עלה בידי הנתבעת לשכנע את בית המשפט כי דבריה לאשת המעביד היו אמת, ולא זאת בלבד שבעל המרכול נאלץ להתמודד כעת עם אישה זועמת ו"קנס" בדמות הוצאות משפט בגובה 25,000 שקל שעליו לשלם לעובדת - ניצב נגדו פסק דין חלוט של בית משפט בישראל אשר קובע כי הוא הטריד מינית את העובדת, ויכול לשמש הן את העובדת בתביעות נגדו בבית הדין לעבודה, והן את אשתו, אם תבחר להגיש תביעה בבית הדין הרבני.

גבר נוסף שגילה שתביעות לשון הרע יכולות לחזור כבומרנג הוא י.א מירושלים. התובע הגיש תביעת לשון הרע נגד אשתו, בגין מכתב ששלחה למספר רבנים, ובו התלוננה כי הבעל התעלל בה באלימות פיזית ונפשית בעת היותו בשכרות.

לטענת הבעל, מאז הפצת המכתב וכתוצאה ממנו הוא הפך ל"מצורע" בעיני משפחתו וחבריו, עד שנאלץ להפסיק להתפלל בבית הכנסת בו נהג להתפלל, ולכן עתר לפיצוי בסך 100,000 שקל.

בית המשפט בחן את הראיות והגיע למסקנה כי תלונותיה של האשה בדבר אלימותו של הבעל היו אמת, וכי היה לה אינטרס לגיטימי לפנות לרבנים כדי שינסו לסייע לה.

גם בפעם זאת הפך הבעל במו-ידיו טענות של הצד שכנגד, שקודם לכן ייתכן שהיה בידיו להתגונן מפניהם בציבור כ"מילה כנגד מילה", לפסק דין שמתעד את אשמתו באותיות ברורות ובאופן פומבי. 

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il