יוקרה במידות קטנות: הקרוס-אובר של אאודי הוא צו השעה

זה היה בלתי נמנע. קרוס-אובר קטן מבית היוצר של אאודי היה פשוט צו השעה. וכי אפשר להותיר את המגרש הזה בידיהן של המתחרות?

לא קל להסביר מה זה בכלל "קרוס-אובר". האם זה "ג'יפ"? האם זה סטיישן? האם זה בן כלאייים של השניים? והתשובות הן: לא. קצת. ממש לא.

לא "ג'יפ" - כי רוב הקרוס-אוברים מצויידים בהנעה קדמית בלבד, ולא מצוידים ביכולת הישרדות מעבר לשולי הכביש.

קצת "סטיישן" - כי, כמנהג הסטיישנים, רובם מרובעים ושימושיים ומרווחים יותר מסתם אוטו.

ולא "בן כלאיים" - כי הם מאוד ייעלבו אם יצמידו לו את התואר הזה.

אז מה זה בכל זאת? האמת הבנאלית היא שזו רק מלה שהמציאו יחצ"נים ומומחי שיווק שזיהו את הכמיהה (המובנת) של קהל הלקוחות למכונית שימושית וקצת מוגבהת, ואת התשוקה (הלא מובנת) של אותו קהל למכונית המתהדרת בקמצוץ של טסטוסטרון מוחצן.

והקהל נוהר. יצרן מכוניות שאינו יכול להציע ללקוחותיו מגוון קרוס-אוברים בכל גודל ובכל מידה, מ-XS ועד XXL, חש רגשי נחיתות עמוקים מול מתחריו.

חברת אאודי דווקא היתה די מסודרת: 3Q5 ,Q ו-7Q כיסו כמעט את כל הדרוש. חסר היה רק אחד קצת יותר קטן. לכאורה, שמו צריך היה להיות 1Q, אבל לתפארת החידוש וההפתעה העדיפו באאודי 2Q. לאחר מו"מ עם חברת פיאט, שהחזיקה בזכויות לשם 2Q, קיבלה אותו אאודי. וכך נולד הגמד החדש. אאודי 2Q.

"גמד" זו בעצם מילה די מוגזמת. הגמד הזה לחלוטין אינו גמדי. את הפרשי הממדים בינו לבין ה-3A קשה לראות בעין בלתי מזוינת. אך זולת הממדים המוכרים, לא חסרים חידושים.

נתחיל בעיצוב. לכבוד ה-2Q זנחו באאודי קמעה את הנטייה לעגלגלות, והעניקו ל-2Q שפע של זוויות מודגשות. כאילו נטלה המכונית מנה נאה של סטרואידים אנאבוליים. לא, חלילה, שרירנות יתר מטרידה, אלא רק תוספת נאה של אופי ואופנתיות. בחזית, מתחת לפנסים, בולטים צמד כונסי אוויר של מפציץ חמקן, מאחור משדרים צמד אקזוזים מסר של רצינות כוחנית, מן הצד מושך את תשומת הלב קו הגג המנמיך אל הירכתיים, וגם הקורה השלישית הדשנה במיוחד.

אישית אני מחבב מאוד את החרטום עז המבע, עיבוד מוצלח של חרטום אאודי טיפוסי. קצת פחות אני מחבב את הירכתיים. הן נראות לי סתמיות-משהו. ואולי זה נובע מאי חיבתי העיקשת ל"דיפיוזרים" מרשימים אך חסרי שחר, שאינם אלא דקורציה עשויה פלסטיק מוכסף.

עיצוב הפנים הוא כולו אאודי. נבון, נוח, שימושי, נאה, ובצבעי אדום-שחור - מרהיב ממש. לא מעט בזכות עיטורי צבע ומתכת ממורקת בדלתות, בלוח המחוונים, במוט ההילוכים, בכפתורים. כולו עוד המחשה לכך שבתחום סביבות-נהג ועיצובי פנים, קשה למצוא לאאודי מתחרים.

מסך גדל-ממדים היודע לשנות את תצורתו לפי דרישות הנהג, תצוגה עילית מוצלחת ומערכת מולטימדיה-ניווט-תפעול יעילה (מבלי להיות מסובכת ומתוסבכת!) משלימים את המסר המיוחל: "פרימיום". לאיש לא יהיה ספק שהוא יושב במכונית פרימיום לכל דבר ועניין.

מנועים: שלושה בנזין - 1.0 ליטר שלושה צילינדרים, 1.4 ליטר 4 צילינדרים, וגם 2.0 ליטר 4 צילינדרים (שלא נכח בהשקה). שלושה דיזל - 1.6 ליטר, ועוד שניים בני 2.0 ליטר שמייצרים הספקים שונים. הנעת קוואטרו הוענקה רק לדגמים החזקים, השאר - הנעה קדמית בלבד. החזקים הם גם אלה הזוכים למערכת מתלים מתכווננת, בעוד החלשים יותר יושבים על מתלים רגילים.

מגוון האבזור הסדרתי והאופציונלי של עזרי נהיגה, בטיחות, נוחות ופינוק הוא ענק: שמירת נתיב, בקרת שיוט אקטיבית, בלימה עצמונית, תצוגה עילית, קישוריות סלולרית ועוד ועוד ועוד. ומנוע ה-1.4, אשר יהיה מן הסתם המרכזי בהיצע הישראלי, יודע לדומם צילינדר אחד כשזה אינו נדרש, לתפארת החיסכון בדלק.

ההשקה התקיימה בשווייץ - מדינה שכולה כבישים מגוהצים והגבלות מהירות טוטליטריות. קשה היה על כן לנסות ולהפיק מן ה-2Q את מלוא יכולותיה. ובכל זאת היא חשפה קשיות מסויימת בשיכוך - מצד אחד, ונטיית-מה לנטיית יתר בפניות - מצד שני.

בדגמים החזקים, אלה המצוידים במתלים המשוכללים יותר, נעלמה הבעייתיות הקטנה הזאת, וה-2Q הפגינה התנהגות נעימה להפליא

.ההגה המהיר כשד - שני סיבובים מנעילה לנעילה! - הוא מן הזן הניחן ב"יחס העברה משתנה". זה נחמד. זה נעים. זה אפילו לא מלאכותי יותר מדי, אבל אני - ישיש נרגן שכמותי - עדיין מתגעגע להגאים ההידראוליים של האלף הקודם.

המנוע הצנוע ביותר בחבורה, 1.0 ליטר ושלושה צילינדרים, שב וקנה את הערכתי העמוקה (כבר נפגשנו בדגמים אחרים של קונצרן פולקסוואגן). הוא אמנם לא משתגע על סל"ד נמוך, אבל אם דורכים לו בעוז על המצערת ושומרים אותו בגבהי הסל"ד החביבים עליו, הוא מתוק ממש!

ה-1.4 מוצלח גם הוא. עתיר כוח כמעט בכל מצב, ומשתלב בחדווה עם תיבת ההילוכים כפולת המצמד.

בהתנהלות הנינוחה במרחבי הנוף השווייצרי הירוק, ביצעה ה-2Q בדיוק את אשר נולדה לבצע: לטייל בנעימות. להשפיע על נוסעיה שפע של נחת, של פרימיומיות נדיבה ושל איכות מוקפדת. אך נסיונות לדרבן אותה יותר מדי מגלים כי לא לכך היא נוצרה. היא מן הרגועות.

אבל העולם משתנה כאשר יוצאים לסיבוב בדיזל החזק. 190 כוחות סוס, קוואטרו, מתלים מתכווננים, 40 קג"מ... ממש גן-עדן! זוהי אאודי במיטבה. מענגת, מהירה, מתנהגת, מלהיבה, מרגשת. אפילו קולות המנוע ערבים לאוזניי. ודיזל - אני מבקש לשוב ולהדגיש באוזני כל הירוקים האובססיביים - פולט פחות גזי חממה מאשר בנזין! ממש כך.

סוף דבר: שוב היה זה הדיזל אשר דיבר אל לבי המשוחד. אך בל ייעלבו שאר ה-2Q למיניהם: גם הם עתירי איכות, גם הם בנויים לתלפיות, גם הם נאים ומרשימים, וגם הם גדושים פרימיום מקצות אקזוזם ועד לחרטומם המחוטב.

ועכשיו ידבר המחיר. כרגיל.

*** הכותב היה אורח של חברת אאודי בשווייץ. 

 אאודיQ2 1.4TFSI

חלק מהמתחרות

■ מרצדס GLB: 

לקראת סוף השנה הבאה צפויה מרצדס להציג את המתחרה שלה בפלח הקומפקט-פרימיום-קרוס -אובר שתיקרא ככל הנראה "GLB". הרכב יתבסס על פלטפורמה קטנה יותר משל ה-A קלאס, וייתכן שמקורה יהיה ניסאן/אינפיניטי במסגרת שיתוף הפעולה בין שתי החברות. 

■ מיני "קאנטרימן" 2017: 

ה-X1 של ב.מ.וו מקבילה לאאודי Q3 הגדולה יותר, כך שהמענה של ב.מ.וו יהיה גרסת ה"קאנטרימן" החדשה של חברת מיני, שתושק באביב הקרוב. זוהי מכונית גדולה ומרווחת יותר, עם עיצוב ששודרג משמעותית לכיוון הקרוס-אובר, מנועים חדשים, מרווח גחון מוגבה ומערכת הנעה כפולה מתוחכמת. 

■ סיאט "אטקה": 

לאאודי צפויה תחרות לא קלה מבית, כאשר תנחת כאן בשנה הבאה סיאט "אטקה" החדשה. זוהי מכונית גדולה משמעותית מה-Q2 והיא מצוידת במכללי הנעה מקבילים ובראשם ה-1.4 ליטר טורבו בנזין. היא גם תצויד באבזור בטיחות ובידור מתקדם מבית הקבוצה ותתומחר בפחות מ-200 אלף לדגם עשיר.