אגדת דשא: מרבית הקמפוסים לא מתייחסים למרחב הציבורי

בערים רבות בעולם, האוניברסיטאות והקמפוסים הם חלק אינטגרלי מהעיר עצמה. בישראל, לעומת זאת, הקמפוסים בנויים כמתחמים סגורים ומטופחים, ובמקרים רבים נמצאים בשולי הערים ולא במרכזן. כך, הסטודנטים והמרצים אינם יוצאים לאכול ולקנות ברחובות הסמוכים ואינם מחיים את העיר, והתושבים אינם נהנים מהאוניברסיטה.

"מקור הבעיה הוא בכך שהאוניברסיטאות בארץ קיבלו שטחי ענק, בעוד שבניו יורק ובערים אחרות האוניברסיטאות הן משהו בתוך הרחוב, מקסימום יש להן חצר קטנה מאחור. כך יצרו בישראל מתחמים שלא משתלבים עם הסביבה", אומר האדריכל דרור גרשון, מנכ"ל ומייסד מרחב - התנועה לעירוניות. "הגישה שמפזרת בניינים נמוכים ומדשאות רחבות ידיים היא בזבוז ענק. בינוי בסגנון זה מאפיין גם את שכונה ג' בבאר שבע, אבל שם את השטחים מכסים עשב וקוצים. האוניברסיטאות מטפחות את השטחים הירוקים.

"אפשר היה לבנות את האוניברסיטאות בשליש שטח", מציין גרשון. "אבל תורמים הרוצים בניין על שם אחד מקרוביהם, יעדיפו שזה יהיה בניין בנפרד שיקרא על שמו. כך אנו מקבלים בניינים נמוכים יחסית במקום בניינים רחבים שמרכזים כמות גדולה של כיתות כמו באוניברסיטת חיפה, למשל.

"באוקספורד בבריטניה, ניתן להיכנס לכל המתחם, אך לא לבניין שהוא סגור לסטודנטים בלבד וכך בכל האוניברסיטאות בעולם. האוניברסיטאות בישראל הפכו לסוג של בסיס צבאי שמהווה מטרד לתושבים השכנים, שמתלוננים על חניות שתופסים סטודנטים. בבאר שבע רכב לא יכול לחצות את האוניברסיטה והדבר מצריך עיקוף של ממש. זה לא צריך להיות כך. אוניברסיטה צריכה להיות חלק ממרחב ציבורי כפי שקורה בצפת, לאחר שהתערבנו".

בשנות ה-70 הפכו האוניברסיטאות בישראל למגודרות בשל דרישות ביטחוניות. לאחר האינתיפדה השנייה תוגברה האבטחה משמעותית. עם זאת, בעולם האבטחה היא בכניסה לכל בניין.

האוניברסיטאות, לדבריו, יודעות כי מעוניינים בהן, וכי סביבה אקדמית יכולה להזניק עיר, ולכן דרישותיהן מבחינת שטח מופרזות. כך, בית הספר לרפואה בצפת דרש בתחילה שטח של 100 דונם על גבעה מחוץ לעיר, ורק בהתערבות מרחב הוכנס בחזרה לתוך העיר. עוד עליו בהמשך.

"שימוש משותף"

אם כבר הקמפוסים מנותקים מהעיר, האדריכלית רותי הרשקוביץ, מבעלי בר הרשקוביץ אדריכלים, מציעה להנגיש לציבור את השטחים ירוקים ברחבי הקמפוסים. "תושבי העיר יכולים לבלות בפארק בשעות שאחרי הלימודים של הסטודנטים. מוסד לימודים מוכר מתוקצב על ידי משרד החינוך, מבני ציבור מוכרים מתוקצבים על ידי הרשויות המקומיות, ואני לא רואה סיבה לא לפתוח את שערי הקמפוסים לציבור התושבים".

- הקמפוסים לא יהיו מלוכלכים ומוזנחים אם ייפתחו לכולם?

הרשקוביץ: "המנטליות בארץ השתנתה, ואנשים מכבדים את הסביבה. לא יהיה נזק למקום כל עוד יהיה צוות אבטחה וניקיון. הממשלה צריכה לעשות בדיקת עלות מול תועלת. דווקא בישראל הצפופה יש מקום לעירוב שימושים וממשק לציבור הרחב לשטחים אלה. יש בכך גם מסר חברתי שאוניברסיטה איננה מגדל שן ויש לה חיבור מוצק לחברה הישראלית".

ד"ר קובי יסקי, שותף במשרד יסקי מור סיון שאביו זכה בפרס ישראל על תכנון קמפוס בן גוריון ומשרדו תכנן מבנים רבים באוניברסיטאות בישראל, טוען כי אם וכאשר הכיוון הוא פתיחת האוניברסיטאות לציבור, יש צורך ליצוק תוכן באוניברסיטאות שיקרוץ לציבור הרחב. "הציבור מחפש תוכן. זה יכול להיות גן משחקים או מסלולי אופניים והליכה", הוא אומר.

את אודיטוריום סמולרש באוניברסיטת ת"א תכנן המשרד לפני כעשור כמבנה פתוח. "בסמולרש מראש המחשבה היתה שימוש משותף, והדבר נותן מענה גם לאוניברסיטה שצריכה אודיטוריום גדול מעת לעת וגם לציבור שמשתמש בו למופעים ביום יום".

"להשפיע על הקהילה"

צפת היא מקרה חריג בנוף הקמפוסים. היא פועלת לפי מודל החיבור בין תושבים לאקדמיה. בעיר מכללה ותיקה הפועלת בשישה מבנים הפזורים לאורך המדרחוב הראשי, רחוב ירושלים. לפני שנים אחדות נפתח בעיר בית הספר לרפואה של אוניברסיטת בר אילן. בית הספר שתוכנן בתחילה להיבנות על גבעה מבודדת מחוץ לעיר על שטח של 100 דונם, אולם בהתערבות תנועת מרחב הוחלט שייבנה בתוך העיר, והמבנה יושב בקצה השני של רחוב ירושלים. ראש עיריית צפת, אילן שוחט, מסביר כי "חיבור של אקדמיה לקהילה צריך להיות גם בצורת הבנייה הפיזית וגם בהיבטים החברתיים הקהילתיים. כאשר בונים מוסד מוקף גדרות ההרגשה היא שונה מאשר כשמדובר במבנים פזורים בעיר, בדיוק כמו באוקספורד. צפת היא המקום היחידי בישראל שהמכללה שזורה לאורך המדרחוב הראשי בעיר. הדבר יוצר טריטוריה של מכללה בתוך העיר עצמה. הסטודנטים עוברים ברחוב ובבתי הקפה כחלק משגרת יומם".

"מבחינה חברתית-קהילתית, כוחם של מוסדות אקדמיים לא טמון רק בידע ובמחקר אלא ביכולת שלהם להשפיע על הקהילה שבה הם נמצאים. יש תפיסה פשוטה שאומרת שאם יש מסיבת יומהולדת ולא הזמינו אותך למסיבה - אתה מפוצץ את המסיבה. באותו האופן, אם תושב רואה משהו טוב בעיר והוא לא חלק מהדבר הטוב הוא מתנכר למיזם. החוכמה היא ליצור חיבור ולתת לתושבים להרגיש שהם חלק מפירות הצמיחה.

"החיבור של האקדמיה עם העיר כולל חיבור בין בתי הספר התיכוניים בעיר והמוסדות האקדמאים יש בתיכונים של צפת פרחי רפואה ופרחי משפטים".

מאוניברסיטת תל אביב נמסר כי "פתיחת הקמפוס לציבור הרחב בתקופה של חופשות וחגים מחייבת היערכות מיוחדת של האוניברסיטה: פתיחה של שירותים בבניינים, ניקיון נוסף, שירותי חירום, אבטחה ועוד. מדובר בהוצאה נוספת על האוניברסיטה, שגם כך נאלצת להתמודד עם תקציב שנשחק".

מאוניברסיטת בן גוריון נמסר כי "כחלק מתפיסת עולמה, האוניברסיטה קשובה, מעורבת ופתוחה לקהילה, ומתוך כך גם פותחת את שעריה לציבור הרחב בכל ימות השבוע, לרבות ימי שישי, תוך שימוש חופשי בשירותי הספרייה. באירועים מיוחדים פתוח הקמפוס גם בחגים. למשל, בחוה"מ פסח, האוניברסיטה היתה פתוחה והציבור היה מוזמן לבקר בגלריית האמנות ולתערוכת האמנות שקיימה האוניברסיטה בשיתוף עם רשות הטבע והגנים.

"פתיחת הקמפוס לציבור בחגים ובשבתות היא מהלך מורכב, שכרוך בלוגיסטיקה ובמשאבים ניכרים - ויש סימן שאלה גדולה באשר לביקוש למהלך כזה". בידי עיריית ת"א נפלה הזדמנות לייצר קמפוס עירוני בסגנון פתוח שמועיל לכל המשתמשים, בשטח שעליו היה קמפוס סמינר הקיבוצים בצפון מערב העיר. חלק מהמגרש נשאר בבעלות הסמינר ותנועת הקיבוצים וימשיך לשרת את המוסד, בעוד חלקו האחר נמכר לחברת אמריקה ישראל. התב"ע שאושרה רק בסוף 2012 מאפשרת הקמת שכונת מגדלים ל-500 דירות, שטחי ציבור ופארק פתוח. מכל הבחינות כדאי היה לנצל את התכנון באופן שהשימושים האקדמיים והסטודנטים יזינו ויעשירו את שכונת המגורים, ולהיפך. מבט בהדמיות מלמד שאיש במנהל התכנון לא זיהה את הפוטנציאל".