תראו לנו על מה אנחנו משלמים

דוח מבקר המדינה בעניין הסדרי הפנסיה מזכיר שוב ושוב את המילה "שקיפות" ועד כמה חשובה הגברת השקיפות והוודאות ביחסים של האזרח מול השלטון. הדוח מותח ביקורת חריפה על מדיניות של היעדר שקיפות של המערכת הביטחונית ועל היעדר שקיפות ואובייקטיביות בכספי הפנסיה של אזרחי המדינה.

למעשה, כפיי שמציין מבקר המדינה, בשני העשורים האחרונים נערכו רפורמות מרחיקות לכת, שהגדילו את חוסר השקיפות בפנסיה, הקשו על העובד לקבל יעוץ אובייקטיבי לגבי החיסכון הפנסיוני שלו, ובסופו של יום העבירו את הסיכונים מהמדינה אל העובד בחיסכון החשוב בחייו. שוב ושוב מתגלה שמידע רב אינו שקוף ולכן לא ניתנת לנו האפשרות לקבל החלטה כלכלית טובה לגבי עתידנו ואנחנו מקבלים החלטות על סמך מידע חלקי ולעתים בעזרת מיני כללים כמו "מה שיקר הוא מן הסתם טוב יותר".

דווקא דוח חיצוני ובלתי תלוי של ארגון ה-OECD מאפשר לנו לקבל קצת יותר שקיפות על הנעשה בישראל ומה התמורה שאנו מקבלים מהמדינה. בדוח ה-OECD לשנת 2016 מפורט בצורה ברורה שישראל מפגרת מאוד בהשקעה של המדינה בתשתיות לאזרחים וההוצאה על שירותים "אזרחיים". רמת ההשקעה בחינוך, תחבורה, בריאות, רווחה ודואר, למשל, הן מהנמוכות ביותר במדינות מפותחות ודורשות שיפור משמעותי מאוד. ההוצאה לחינוך לתלמיד נותרה נמוכה יחסית להכנסה לנפש. המחסור בתשתיות בכלל, ובתחבורה ציבורית בפרט, פוגע ביעילותו של הסקטור הפרטי.

דוח ה-OECD הראה כי השקעה בתחבורה הציבורית רחוקה מאוד ממה שנדרש כדי לקרב את הפריפריה למרכז, בפרט כאשר המטרה היא לצמצם את יוקר המחיה ולאפשר מגורים גם באזורים רחוקים ממרכז הארץ. החשש של מחברי הדוח הוא שההוצאה הציבורית האזרחית תמשיך ותהיה נמוכה בשנים הקרובות ואף תפחת מזו שקיימת כיום. לפי הדוח ישראל מפגרת בצורה משמעותית בתקציבים לשירותים אזרחיים, ולכן אין פלא שהאזרחים אינם מרגישים שהם מקבלים תמורה למסים שהם משלמים.

מבקר המדינה גם הרגיש שאין שקיפות כלפי משרד האוצר וכלפיו, בעת ניסיונם לבקר את פעולות משרד הביטחון. ואם הם לא הצליחו להשיג את השקיפות המתבקשת, כיצד נוכל אנחנו האזרחים לדעת על מה אנחנו משלמים ומה אנחנו מקבלים בתמורה מהמדינה? כמו בעסק כלכלי - כאשר משלמים רוצים לראות מה התמורה שמקבלים.

שיר השנה היה "החיים שלנו תותים" - שיר המחאה השקטה - שיר שמזכיר לנו שהמחאה עדיין חיה ובועטת, גם אם לא ברחובות. לאן הכסף שלנו הולך? זו בדיוק השאלה של המחאה החברתית. המחאה מבקשת שקיפות בין כמה שאנחנו "משקיעים" במדינה במסים ובחובות כאזרחים לבין מה שהמדינה נותנת לנו בתמורה. וברגע שאנחנו מרגישים שאנו לא מקבלים תמורה הוגנת - קמה התמרמרות.

בשנת 2011 זו היתה ההתמרמרות רועשת, היום היא עייפה ושקטה. מי שנוסע שעות בפקקים, נאבק ביוקר מחירי המזון (מהיקרים ביותר בעולם), נדרש לשלם על שיעורים פרטיים לילדיו במקום החינוך הציבורי - עייף מלצאת לרחובות בסוף היום. אולי לקראת השנה החדשה מותר לבקש מהמדינה לספק לנו לנו לפחות שקיפות, שלפחות נדע על מה אנחנו משלמים ומה אנחנו מקבלים בתמורה.

■ ד"ר בולמש היא עורכת דין שותפה ומנהלת מחלקת הגבלים עסקיים במשרד פרל-כהן.