מבחן בוזגלו מול חמלה אנושית

מלאכת גזירת הדין של נאשם שהורשע היא אחת המלאכות הקשות ביותר המוטלת על שופט. במקרה של הנאשם נוחי דנקנר, דומה שהמלאכה הזו אף קשה שבעתיים וגם מורכבת למדי.

בעוד 5 שבועות, ב-5 בדצמבר, בבבואו של השופט המחוזי חאלד כבוב לקבוע מה יהיה עונשו של דנקנר, יעמדו בפניו שורה ארוכה של שיקולים נוגדים שיהיה עליו לאזן ביניהם בקביעת העונש.

מצד אחד, עומדים השיקולים לחומרה. דנקנר הורשע בכך שהונה את ציבור המשקיעים בשוק ההון, באמצעות הרצת מניות. הוא עשה כן בעת שהיה עדיין אחד האנשים החזקים במשק, ולכן חומרת מעשיו כפולה: הוא ניצל כמעט בציניות את כוחו הרב ואת שמו הטוב - שהוא מבקש היום לשמור על שארית כבודו - כדי לגרום לאנשים שונים, בהם בכירים בבנק הבינלאומי, להשתתף שלא בכוונה או בידיעה בתרמית.

בנוסף, המחוקק העלה את רף הענישה על עבירות של תרמית בניירות ערך ל-5 שנות מאסר, ואף הורה לפרקליטות ולבתי המשפט ליישם בשטח את אותה החמרה.

בעקבות כל אלה, נראה כי יש להעניש את דנקנר בחומרה. אם לא יוטל על דנקנר עונש חמור, שלפי הערכות שונות יהיה בין שנה וחצי לשנתיים וחצי שנות מאסר - תיפגע אמינותו של שוק ההון, וציבור המשקיעים והציבור בכלל עלולים יהיו לקבל את הרושם שדנקנר מופלה לטובה לעומת נאשמים אחרים שהורשעו בעבירות דומות.

בהקשר זה, נזכיר כי לאחרונה שלח בית המשפט העליון את איש העסקים, ג'קי בן-זקן, ל-26 חודשי מאסר, בגין הרשעתו בהרצת מניות חברת מנופים פיננסים.

לדברי התובעת במשפט דנקנר, מבחינת הציבור הרחב וציבור המשקיעים יש משמעות רבה יותר לגזר הדין, מאשר להכרעת הדין. כי פער גדול בין הרשעה חריפה, כפי שהייתה בתיק דנקנר, לעונש קל, עלול לכרסם באמון הציבור בבתי המשפט ומעביר מסר של התחשבות ואי-מיצוי הדין לעבריינים פוטנציאליים.

אבל מול שיקולי ההחמרה הללו, עומדים שיקולים טובים לא פחות להקל בעונשו של דנקנר. ראשית, דנקנר, ובמידה רבה יותר מאחרים, כבר ספג עונש כבד בעצם העובדה שהועמד לדין פלילי והורשע בפלילים. בשנים שחלפו מאז פרוץ החקירה בפרשה, איבד דנקנר הן את השליטה בקונצרן אי.די.בי ואת מעמדו הכלכלי - וגם את מעמדו הציבורי, את כבודו, ואת שמו הטוב.

עדותו אתמול (א') של עו"ד שמוליק זיסמן בפני השופט כבוב, שמסר עדות אופי מרשימה לטובת דנקנר, מתארת היטב את התהליך שקרה לדנקנר. זיסמן סיפר בבית המשפט כי בימים האחרונים אנשים לא מעטים התריעו בפניו כי לא כדאי לו להעיד לטובת דנקנר במצבו הנוכחי. "יש תחושה שנוחי נפל, הרבה אנשים אמרו לי 'אל תלך להעיד'. אבל אני לא חשבתי פעמיים", אמר זיסמן.

סיבה נוספת להקל בעונשו של דנקנר היא תרומתו הגדולה לחברה לאורך השנים. אתמול עלו בזה אחר זה תושבים מוכרים יותר ופחות מרחבי הארץ והעידו על מעשיו החברתיים. לדבריהם, דנקנר רתם את משאבי קונצרן הענק שעמד בראשו כדי לסייע להם. למשל, הסיוע לתושבי הצפון בזמן מלחמת לבנון השנייה ולאחריה.

עם זאת, בהקשר זה נמתחה ביקורת מוצדקת על דנקנר, שכן עשרות ואף מאות מיליוני השקלים שתרם לאורך השנים למטרות חברתיות, היו ברובם כספים שהגיעו מחברות ציבוריות ולא מכיסו הפרטי.

בנושא זה העלתה אתמול התובעת בפני השופט כבוב טענה מעניינת ובעלת טעם. לדבריה, הקלה בעונש לאיש עסקים בשל תרומתו הכספית הגדולה לחברה עלולה להפר את עיקרון השוויון בפני החוק, שכן בידי נאשמים אחרים שהורשעו בפלילים אין את הכוח הכלכלי "לקנות" את אותה הקלה בעונש.

יצוין כי דנקנר תרם כספים גם מכיסו האישי (למשל, מיליון שקל לעמותה שהקים זיסמן למען חולות בתסמונת רט). מעבר לכך, דנקנר תרם לאורך השנים, נוסף על תרומות כספיות, את זמנו, את מרצו, את קשריו ואת כישוריו למען החברה הישראלית.

ביום השני למלחמת לבנון השנייה, בזמן שאנשי עסקים אחרים העבירו את זמנם במרכז הארץ או בחו"ל, דנקנר עלה צפונה, התייצב בעיר מעלות המופגזת, ירד למקלט עם התושבים ועמד על כך שסניף שופרסל בעיר ייפתח למרות המלחמה. כפי שהעיד ראש העיר, שלמה בוחבוט, מאותו היום הקדישו דנקנר ומשפחתו את מרב זמנם ומרצם למען תושבי הצפון.

סיבה נוספת להקלה בעונשו של דנקנר היא שאת הרצת המניות הוא לא ביצע למען בצע-כסף, במובן המלא של המונח. דנקנר, שהוא משפטן בהשכלתו, ידע להשתמש בחוק לטובתו, וכאיש עסקים ממולח הוא התקרב לעתים אל התחומים האפורים. אבל עד פרוץ פרשת הרצת המניות ובכל שנותיו, דנקנר מעולם לא עבר על החוק.

דנקנר סטה מדרך הישר רק כאשר ניצב עם הגב לקיר, ללא מוצא, ועמד לאבד את השליטה במה שראה כמפעל חייו - קונצרן אי.די.בי. וכפי שהשופט כבוב אמר אתמול במהלך הדיון: "אי-אפשר לקרוא לעבירות שבוצעו כאן שהן לשם בצע-כסף. הם לא רצו לחלוב את החברה".

בשלהי יום הדיונים הדרמטי אתמול, קיבל דנקנר את ההזדמנות השמורה לכל נאשם רגע לפני שדינו נגזר, לפנות אל השופט ולומר את אשר על ליבו. "הרשה לי לבקש ממך: חמלה. ותמצא את הדרך להמתיק את עונשי. בדמעות כתבתי, ברחמים קראתי", אמר דנקנר.

נכון, לענישה שיפוטית יש מטרות שונות ומעורבות - הגנה על החברה, גמול, מניעה, הרתעה, שיקום, אבל כששופט גוזר את דינו של נאשם, גם לחמלה יש מקום להוות שיקול בהחלטה.