כחלון מתחיל לשדר שנמאס לו

"ביבי, תאגיד השידור זה בלגן שלך. אל תצפה שאבוא ואנקה אחריך" - זה המסר ששיגר אתמול (ב') שר האוצר משה כחלון לראש הממשלה בנימין נתניהו בהופעתו בוועדת הכספים של הכנסת. כחלון איים להטיל וטו בממשלה על הצעת החוק לביטול של תאגיד השידור הציבורי, אם עלות המהלך תעלה על 10 מיליון שקל.

ההתמקדות של כחלון בשיקול הכספי עוררה עליו ביקורת מצד חסידי התאגיד, שזעמו על כך שכחלון אינו נוקט עמדה עקרונית ערכית "בעד הדמוקרטיה"; אבל מי שהקשיב היטב אתמול לכחלון, לא זיהה אצלו מהלך טקטי מחוכם שנועד נניח לגרוף את אהדת התקשורת בלי לשבור את הכלים מול ראש הממשלה - אלא בעיקר כעס ומרמור שהצטברו לכמויות שיא אצל שר האוצר.

האמת הפשוטה היא שלכחלון לא ממש אכפת אם תאגיד השידור יקום או שבמקומו תמשיך לפעול רשות השידור. שידור ציבורי זה לא בדיוק האג'נדה של מנהיג מפלגת כולנו - ולא על זה הוא עתיד לתת דין וחשבון בפני מצביעיו. תומכי התאגיד ומתנגדיו בתקשורת - כולם עיתונאים מבחינת כחלון. אין כאן טובים ורעים אלא אנשים שנלחמים על משרות, וכחלון יודע להסתדר עם כולם.

כחלון אינו מתרגש מאנשים כמו הפרסומאי שונא המזרחים אודי פרידן, שצייץ לו בטוויטר בנימה מאיימת שהתנהגותו בעניין תאגיד השידור היא "המבחן הסופי שלך". מה שכן מצליח לרגש את כחלון זה השאלה אם נתניהו יצליח במבחן הכוח המאתגר שבחר לעצמו. בראייתו הפוליטית המפוכחת - אם נתניהו מסוגל לבטל את התאגיד בשלב כל-כך מתקדם ונגד מחאה תקשורתית כל-כך רחבה, הוא יכול לעשות במדינה כל מה שמתחשק לו מכאן ולהבא.

מעבר לכך ואולי לפני הכול, קיימים היחסים האישיים עם נתניהו, ובמישור הזה כחלון מתחיל לשדר שנמאס לו - לראשונה מתחילת הקדנציה. כחלון עדיין לא נרגע מההתקפות על מס דירה שלישית לפני כמה שבועות שכיוונו אליו שליחיו של ראש הממשלה, ועכשיו מגיע נתניהו עם דרישות חדשות שינקה בשבילו את הבלגן. וכחלון משוכנע שזה באמת בלגן. אנשי אגף התקציבים הם אמני המניפולציה במספרים, אבל כחלון מאמין להם וחוזר וטוען כי יש כאן סיפור של כסף גדול, וכי ביטול תאגיד השידור הוא מהלך שיש לו עלות תקציבית נכבדה.

כחלון היה מצפה מנתניהו להציע פתרון תקציבי יצירתי שיכסה את הבור שהוא רוצה לכרות עכשיו בתקציב - כחלון היה אולי אפילו מסייע בכך. במקום זה נתניהו מעמיד את ביטול התאגיד כעובדה מוגמרת באמצעות חקיקה - ושעכשיו ילך שר האוצר וישבור את הראש איך לממן את זה, כאילו הוא דרג מבצע, עוזר בלשכת ראש הממשלה או חבר כנסת זוטר בליכוד - ולא שותף בכיר בקואליציה, מבוגר אחראי שמסכים שוב ושוב להתפשר כדי לשמור על השקט בבית.

הפתרון הכי יצירתי שביבי הציע היה קיצוץ רוחבי - כלומר שכחלון ישלם את המחיר הציבורי על קיצוץ נוסף בתקציבי הרווחה והבריאות. למה? כי התאגיד לא בא לביבי בטוב.

"אז עכשיו תחפשו אותי", אומר בעצם כחלון לנתניהו ואנשיו, "ותתקשרו לאוצר כשתחליטו להיות רציניים".

אה, ורק שתדעו שהאיום בבחירות מוקדמות הוא הדבר שהכי פחות מפחיד כרגע את כחלון. לא כי הסקרים התחילו להאיר פנים ל"כולנו", אלא כי אם יוקדמו הבחירות, התאגיד ייצא לדרך בזמן - וזה, אם תרצו, עוד מחיר שנתניהו הסכים לשלם כדי שדורשי נפשו של התאגיד בסביבתו יקבלו את מבוקשם.