פצעי אמריקה

לא היו עוד כבחירות האלה. הסיבה העיקרית אינה הביוגרפיה המיוחדת כשלעצמה של המועמדים. ייחודן העיקרי של הבחירות בארה"ב הוא הניסיון המקיף שנעשה במהלכן להרוס את ההסכמה הלאומית. קונצנזוס על שאלות יסוד הוא תנאי ולא יעבור להצלחתה של הדמוקרטיה המערבית.

הרקמה החברתית של אמריקה קרובה עכשיו להיקרע. הסתה בלתי פוסקת, וולגרית או מהוקצעת, התנהלה מן היום הראשון של מערכת הבחירות. מפלגה פוליטית מרכזית נעקרה משורשיה הרעיוניים, ונעשתה כלי שרת בידי הרפתקן. מפלגה פוליטית שנייה נפלה בידי שושלת משפחתית. בסוף מערכת הבחירות הזו, צל מתארך מעל עצם התפיסה של הדמוקרטיה הליברלית. מיליוני מצביעים נמלטו מן המרכז הפוליטי, והמירו מתינות ופרגמטיות בפריקת עול כמעט ניהיליסטית. הקריאה לשבור את הכלים מילאה את החלל, הן מימין והן משמאל.

ביטויים של בוז כלפי הרעיון של דמוקרטיה יציגה אספו מיליונים אל דגלים, שפעם היו נחלת השוליים הסהרוריים.

דור הרדיקלים מ-1964

קריאות תיגר על הקונצנזוס נשמעו כבר בעבר. מי היו מנחשים ב-1964, כי הבחירות של השנה ההיא יתחילו מהלך של התיימנות, אשר ישנה את המשוואה הפוליטית של שני הדורות הבאים. אז, ב-64', פוליטיקאי ימני רדיקלי הצליח להיבחר למועמד הרפובליקאים לנשיאות בפעם הראשונה ב-108 שנות קיומם. הוא נחל תבוסה ניצחת בבחירות הכלליות. הוא קיבל רק 40% של הקולות, וניצח רק בשבע מ-50 המדינות. לא היה עניין סביר פחות ממפלגה רפובליקאית טבועה בחותמו.

המפסיד של 1964, סנאטור רבע יהודי ממדינת אריזונה, בארי גולדווטר, התחיל תנועה, מבלי להתכוון. דור חדש של רדיקלים צעירים גדל בשוחות 1964 ונשא את המפלגה הרחק ממחוזות הפרגמטיות. מפלגת מרכז הפכה למפלגת ימין, אם כי לימין הזה היו טעמים מורכבים.

הוא רצה לצמצם את תפקידה של המדינה כמעט בכל דבר, חוץ מאשר בביטחון. הוא רצה לעשות כן באמצעות קיצוץ מסיבי של מסים ואיזון קבוע של תקציבים. הסתירה לא הפריעה לו, אלא אדרבא, היא נעמה לו. הוא גם תמך בהתלהבות בסחר חופשי. המפלגה הרפובליקאית שבקעה מרחמה של 1964 כרתה ברית רעיונית עם הימין הדתי. התנגדות חד-משמעית להפלות מלאכותיות נעשתה מבחן הלקמוס של כל טוען לנשיאות.

ההבדלים בין 1964 ל-2016 ניכרים אמנם. תחילת שנות ה-60 היו זמן של אופטימיות באמריקה. היא הגיעה אל שיאים של שגשוג ומשלה בכיפה הכלכלית. היא הייתה פנויה לבשורות של תיקון עולם, מבית ומחוץ. ג'ון קנדי דיבר באוזניה על אידיאליזם בין-לאומי, ולינדון ג'ונסון הכריז "מלחמה על העוני" מבית. היא התפנתה סוף-סוף לטפל בשיווי משפטי של זכויות השחורים ובכינון "החברה הגדולה".

ב-2016, תיקון עולם בתור שכזה אינו מעניין את הרוב הגדול, בימין או בשמאל. אף על פי כן, עיון ב-1964 יכול לספק לנו רמזים על העתיד לבוא. השנה וחצי האחרונות, האינטנסיביות להחריד, עומדות לשנות את מהלך ההיסטוריה הפוליטית. הן כמובן ישנו אם ברגע האחרון דונלד טראמפ יחלץ ניצחון ממלתעות התבוסה. אבל הן ישנו גם אם הילארי קלינטון תצליח להיחלץ מן המלכודות שהיא חזרה וטמנה לעצמה.

זו תהיה מפלגה אחרת

המפלגה הרפובליקאית היא המועמדת העיקרית לשינוי. ממפלגה שמרנית עם פילוסופיה כלכלית ליברלית היא עשויה להפוך למפלגה פופוליסטית עם פילוסופיה רדיקלית ועם מרכיבים אנטי-קפיטליסטיים. זה יהיה שינוי מהפכני. זו תהיה מפלגה אחרת. רבים מנושאי הכהונות הבכירים ביותר שלה יתקשו לחזור ולהיבחר.

זו תהיה מפלגה ללא עניין בהסכמה רחבה ובפשרה. למען האמת, הרפובליקאים הפגינו עניין מוגבל מאוד בפשרה עוד לפני שזרחה שמשו של דונלד טראמפ. אבל מכאן ואילך, בייחוד אם טראמפ לא ימהר לתלות את נעלי הריצה שלו, פשרה תהיה ביטוי בלתי נסלח של חולשה.

כל זמן שהמפלגה לא תתגרש מן המיליונים שמשחו את טראמפ, היא תהיה כלי של עימות מתמיד. אפשר להעלות על הדעת שהרבה דם יוקז בה, באופן מטאפורי, בחודשים הבאים. הטראמפיסטים יענישו בחומרה את המנהיגים שלא עמדו לצד טראמפ. בבחירות הבאות לקונגרס, בעוד שנתיים, טראמפיסטים יתייצבו בחזית המפלגה, ויהיו מועמדיה.

נקל לשער את שיעור הקיטוב החברתי והפוליטי באמריקה, אם הסגנון והתוכן של 18 החודשים האחרונים יהפכו למוזיקת רקע קבועה. או אז יהיה אפשר לדבר על נזק היסטורי ליציבותה של החברה האמריקאית, לשלומה הנפשי ולאחדות המטרה שלה. זו אל נכון משאת נפשם של אויבי אמריקה מחוץ, כמו ולדימיר פוטין.

שער אל הלא נודע

מה יקרה לאמריקה אם טראמפ ייבחר בשבוע הבא? קשה לראות נחיתה רכה. המנדט החד-משמעי שלו יהיה לטלטל את המערכת, יהיה המחיר הפוליטי והחברתי אשר יהיה. גם אם הוא לא יקים כוח משטרה מיוחד כדי לגרש 11 מיליון מהגרים לא חוקיים, רוח של פחד תנשוב באמריקה. שכרון הניצחון של תומכיו בימין הקיצוני יהיה עלול לקבל צביון אלים.

תבוסה לטראמפ תשחרר את המפלגה הדמוקרטית מתבניות מחשבה פרגמטיות. האגף שכמעט נשא את ברני סאנדרס אל ניצחון בבחירות המקדימות לנשיאות ינסה לחולל דה-קליטוניזציה, ולגרור את המפלגה אל קצוות רדיקליים חסרי תקדים. היא עלולה להגיע אל קיצה כטוענת רצינית לשלטון.

הדמוקרטיה האמריקאית פתחה השנה שערים אל הלא נודע. התנהלותה בחודשים האחרונים נעשתה מקור קבוע של חרדה, גם בשוקי הכספים. אין מנוס מלהודות כי יתרונה של הדמוקרטיה האמריקאית הוא עכשיו קצת פחות חד-משמעי ממה שהיה.