נשים עצבניות ודעתן קלה

'כתבה "מקצועית" ומיזוגנית להפליא גם נגד נשים וגם נגד פרסומאיות' צייצה מבכירות הפרסומאיות בישראל, בתגובה לטור האחרון שלי שעסק בשחיקה במעמדו של תחום השיווק, וחתמה במסקנה 'חבילה של שיט'. התגובה הריחנית הזו היא קצה קצהו של גל השמצות שהכתיר אותי כאולטרה מיזוגנית, חשוכה, שוביניסטית, מרושעת ובעיקר בושה למין הנשי, וכל זה בגלל חצי משפט המתאר עובדה טריוויאלית הידועה לכל מי שעיניו בראשו: כאשר רוב העוסקים בתחום הן נשים זו "מגמה שלבדה מספיקה כדי לחבל בתדמיתו של כל מקצוע".

האמת שהופתעתי. מאד. לא מההשמצות (לזה כבר התרגלתי מזמן), אלא מהעובדה שיותר מידי נשים ואנשים משכילים מצליחים איכשהו להתעלם מהתופעה העגומה הזאת ולא לראות שכאשר מקצוע הופך נשי הסטטוס שלו יורד, ובמקביל גם השכר. הדוגמא הבולטת ביותר היא כמובן תחום ההוראה, מקצוע שנחשב בעבר למכובד מאד ומתגמל- עד שנכבש על ידי נשים, והיום תדמיתו ברצפה והשכר בהתאם, כנ"ל מקצועות הפקידות, הטלרים בבנקים ועוד. ראו מה קרה למשל למקצוע עריכת הדין עם העלייה במספר הנשים, או למשאבי אנוש- מקצוע שבגרסתו הגברית (כוח אדם) נחשב לאחד המשפיעים ביותר בארגון, ואילו היום הוא ממוצב בתחתית שרשרת ההשפעה וממותג כ'מדעי הרוח' של הביזנס. 

כישורים נשיים נחשבים פחות

לצערי אותו הדבר קורה גם לשיווק, המקצוע שלי אליו נכנסתי לפני 30 שנה כשהיה בשיא תהילתו, אך מאז מעמדו נשחק פלאים. את המגמה הזו מאוששים באוזני שוב ושוב מנהלות ומנהלי שיווק לא מעטים, חלקם סמנכ"לים בחברות מהגדולות במשק, מקומיות וגלובאליות, שבעקבות שיחה עם אחת מהן כתבתי את הטור האחרון. 

למה זה קורה? הסיבות לכך רבות, ובראשן העובדה הבלתי נתפסת שגם בימינו כישורים נשיים עדין נחשבים פחות. זו אחת המסקנות ממחקרן המרתק של יעל חסון ונגה דגן בוזגלו - בידול תעסוקתי ופערי שכר בין נשים וגברים (2013) - הטוענות כי 'סיבה מרכזית להשפעה השלילית שיש לייצוג נשים על דרגות התגמול נעוצה בכך שכישורים שבאופן מסורתי קשורים עם עבודתן של נשים, זוכים להערכה פחותה'.

עוד עולה ממחקרן כי גברים נחשבים טובים יותר משום שהם עובדים יותר שעות, נורמה בעקבותיה הם נתפסים יצרניים יותר, מוערכים יותר, מתקדמים מהר יותר, מתוגמלים יותר ובעלי סיכוי גבוה יותר להגיע לביטחון כלכלי. ונשים? 'אלה שמפרים את הנורמה הזו נתפסים כמחויבים פחות לקריירה שלהם, וכתוצאה המוניטין וסיכויי הקידום שלהם נפגעים', וכו'.

העצוב הוא, כפי שעולה ממחקרים רבים, 'שגם נשים וגם גברים נוטים לייחס ערך רב יותר לעבודות שמבוצעות על ידי גברים', ממצא שנשאר יציב לאורך שנים.

הבעיה הגדולה היא הקושי לשנות תדמיתו של מקצוע משנתקבעה, וכפרסומאית לשעבר אני יכולה להעיד שאחת המשימות השיווקיות הקשות ביותר (לעיתים בלתי אפשריות) היא למתג מחדש מוצר, שירות, מפלגה, מדינה.... שסובלים מתדמית בעייתית. המשימה הזו קשה מאד גם שמדובר במוצרים איכותיים שאינם נופלים ממוצרים מתחרים, ואף עולים עליהם, על אחת כמה וכמה כשללקוחות יש אינטרס מובהק שהתדמית תישאר נמוכה. 

מהפכות נקנות בדם

איך זה קשור למעמדן של נשים בשוק העבודה? מאד פשוט. כל זמן שהתדמית נמוכה המחיר נמוך, עסקה כלכלית מצוינת - עובדת מעולה בשכר נמוך- שמעסיקים ומעסיקות מאד רוצים לשמר. 

אז מה עושים? אם תשאלו אותי הישועה לא תבוא מחקיקה או העדפה מתקנת אותה אי אפשר לכפות על המגזר העסקי, אלא מעבודה קשה, בשלב זה על פי סטנדרטים גבריים, דהיינו הרבה שעות עבודה שיובילו לקידום נשים ולעלייה משמעותית בשיעור המנהלות הבכירות, במיוחד בתחומים שנחשבים גבריים. רק משם אפשר יהיה להאיץ את החתירה לשוויון, בתנאי כמובן שיותר נשים יאמינו בנשים. ומה עם המחיר? אין ספק שעד שהמציאות הזו תשתנה המחיר שהאישה והמשפחה יאלצו לשלם הוא עצום, אבל מה לעשות שמהפכות לא קורות באיזון אלא בדם. מעסיקים לא מתרגשים מהיתרונות העסקיים שמבטיחות להן התיאוריות על איזון בית-עבודה ( Work-Life Balance ), הם גם לא שינו דפוסים כשמחקרים הוכיחו שחברות עם יותר נשים בהנהלה מצליחות יותר. מעסיקים מעדיפים עובד שנדמה להם שמשקיע יותר, רצוי גבר. 

עצבניות שדעתן קלה

והערה לסיום ל"פמיניסטים/יות" שבחבורה: אינתיפאדה עממית ברשתות החברתיות, והשתלחות בכל מה שרק נדמה לכם שאולי יש בו חשש לחשד לפגיעה בנשים, לא עושה טוב למאבק לשוויון. גם ככה יש לנו תדמית של עצבניות שדעתן קלה, לא צריך להוסיף.

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com