חלקו של אדלר

בוררות בעייתית

הדיווח אתמול (ג') של אילנה דיין בחדשות ערוץ 2 כי עובדת בנק הפועלים התלוננה שמנכ"ל הבנק הקודם, ציון קינן, הטריד אותה מינית וקיבלה פיצויים של מיליוני שקלים מהבנק בתום הליך בוררות, מעורר שוב את הבעייתיות של הליכי הבוררות.

היתרון הגדול של הליכי הבוררות הוא שהם מאפשרים לצדדים נצים לסיים את המחלוקות ביניהם באופן מהיר ויעיל ללא הזדקקות לבתי המשפט, ובכך מורידים מעומס התיקים על בתי המשפט. חסרונות ההליך הם, בין היתר, שהבוררות מהווה פעמים רבות מסלול עוקף בתי משפט לעשירים בלבד, ושהליכי הבוררות מאפשרים לפרשיות שראוי היה כי ייחשפו לציבור, להיעלם מהעין הציבורית, כאילו לא התרחשו מעולם.

הליך הבוררות שניהלו בנק הפועלים וקינן עם המתלוננת נגד קינן מהווה דוגמה מובהקת להליך שראוי היה שהציבור יידע ממנו, בעיקר משום שלפי הפרסומים למתלוננת שולמו מיליוני שקלים מכספי ציבור.

עם זאת, מנקודת המבט של העובדת שהתלוננה נגד קינן ושל מתלוננות על הטרדה מינית בכלל, יש יתרון לכך שהליכים בנוגע לתלונות שלהן נעשים באופן דיסקרטי, מבלי שהן נדרשות לתאר את טענותיהן הרגישות אודות הפגיעה בהן בפומבי. לצערה של העובדת, בסופו של יום הסיפור דלף והפך לנושא הכי חם ומדובר היום בתקשורת ובציבור.

בורר בעייתי

מי שניהל את הבוררות בין הבנק וקינן לבין המתלוננת היה אחד מבכירי המומחים ליחסי עבודה בארץ - נשיא בית הדין הארצי לעבודה לשעבר, השופט בדימוס סטיב אדלר. בדומה לרבים מחבריו השופטים שיצאו לגמלאות, גם אדלר פנה לקריירה של בורר ומגשר, והוא גורף לכיסו סכומי כסף גדולים בניהול הליכי בוררות וגישור. כל זה לגיטימי וטבעי. אבל, כפי שנהוג לומר - שופט תמיד נשאר שופט, גם כשהוא פושט מעליו את גלימתו עם יציאתו לפנסיה.

יש טעם לפגם, או לפחות תחושה לא נעימה, בכך שאדלר הסכים לשמש בורר בתיק הנדון ולאפשר ולתת לגיטימציה ומכובדות ל"דיל" שנעשה לכאורה בין הפועלים לבין העובדת המתלוננת. הסכם שנעשה כאמור על חשבון כספי הציבור והרחק מהעין הציבורית ומעיני בנק ישראל.

האם קינן הטריד מינית את המתלוננת? יש להניח לטובתו של קינן ובהתאם לפרסומים על החלטת אדלר, כי קינן מעולם לא תקף או הטריד אותה, וכי מיליוני השקלים ששולמו לעובדת, שולמו לה בקשר לסכסוך בינה לבין הבנק על תנאי פרישתה - ולא סביב התלונה על הטרדה מינית. ואולם, גם אם נניח כך, באופן כללי יחסי זוגיות במקום העבודה - קל וחומר כאשר מדובר ביחסי מרות - הם עניין בעייתי.

ייזהר המנהל

מי שמייצגת את עובדת בנק הפועלים שהתלוננה נגד קינן ואף ייצגה אותה בבוררות היא עו"ד נעמי לנדאו. לנדאו סירבה לדבר עמנו היום על הפרשה, אבל במקרה הקודם שבו חווה בנק הפועלים סערה דומה, כאשר עלו טענות לרומן עם כפיפה בבנק נגד שמעון גל, ראש החטיבה העסקית של הבנק לשעבר, לנדאו התראיינה ל"גלובס" בנוגע לאסור ולמותר ביחסים במקום העבודה.

"עצם קיומם של יחסים כאלה בין עובדים מעורר אי-נוחות במקום העבודה", אמרה לנדאו. "יש הטוענים, ובמידה לא מבוטלת של צדק, כי מקום העבודה הוא מרכז חייו של עובד ולפיכך כר להיכרויות בינאישיות, ולכן טבעי שיתפתחו יחסים אישיים בין העובדים, אך הנזק שעלול להיגרם כתוצאה מכך - בין אם לשאר העובדים ובין אם לבני הזוג עצמו במהלך ואף לאחר פירוק יחסי הזוגיות - גדול מאוד. לכן רצוי להימנע מקיום יחסי זוגיות במקום העבודה, לכל הפחות כאשר מדובר במעגל עבודה קרוב".

לנדאו אמרה כי כאשר מדובר ביחסי מרות (ומקרה ציון קינן והעובדת הוא מקרה מובהק של יחסי מרות לנוכח בכירותו של קינן. ח"מ), המצב בעייתי יותר. "החוק למניעת הטרדה מינית קובע כי המוטרד במקום העבודה אינו נדרש להראות כי אינו מעוניין כדי שהתייחסות המטריד (שביניהם שוררים יחסי מרות) תיחשב הטרדה מינית על-פי החוק. אם בכל זאת נוצרת מערכת יחסים, יש לדווח עליה לממונים באופן שיסיר כל חשד לשיקול-דעת שלא ממין העניין, ובמיוחד כאשר מדובר ביחסי כפיפות. כמו כן, יש להימנע בקבלת כל החלטה שעלולה ליצור רושם של ניגוד עניינים או העדפה".

בכל מקרה, לדברי לנדאו, היה ודווח לממונים, יש להשאיר את מערכת יחסי העבודה במקום העבודה ואת מערכת היחסים האישית מחוץ לעבודה. "זו איננה רק המלצה למערכת הכרויות בתוך מקום העבודה, אלא אף לבני זוג/משפחה העובדים יחד. הדין קובע כי על כל אחד מבני הזוג חלה החובה לדווח על מערכת היחסים לממונים הבכירים".

לנדאו הדגישה כי מעסיק חייב לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע חשש להטרדה מינית במסגרת יחסי העבודה ולקבוע דרך יעילה להתלונן, לבירור התלונה ולעשות כל שביכולתו למנוע את הישנות המעשה. "מנהל שמגיעות לאוזניו שמועות על קיום מערכת יחסים אישית בין העובדים, צריך לברר שהיא אינה משפיעה על העבודה - בין אם על עבודת יתר העובדים ובין אם על עבודת בני הזוג עצמם - וכי שיקול-הדעת הנדרש במקום העבודה איננו נפגע מכך. בחזקת נזהר בפושרים. מקום עבודה המעסיק יותר מ-25 איש חייב לקבוע בתקנון את עיקרי הוראות החוק ולפרסם אותו בין עובדיו.

"כאשר מדובר בעובדים שיש ביניהם יחסי מרות, המצב כאמור שונה, כיוון שקיימת פסיקה הקובעת כי ברגע שיש יחסי מרות, שיקול-הדעת של הסכמה לא רלוונטי ,ואי לכך זה עלול להיחשב הטרדה מינית".

לא הכול הטרדה

עם זאת, אנו נוסיף כי לא כל אמירה או התייחסות של מנהל לעובדת מהווה הטרדה מינית. לשם הדוגמה, בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב דחה בחודש אוגוסט האחרון תביעה בגין הטרדה מינית שהגישה עובדת משרד התחבורה נגד מנהלה לשעבר, שלטענתה הטריד אותה, ונגד המשרד, שלטענתה פעל בניגוד לדין בטיפול בעניין. השופט אורן שגב כתב בפסק דינו כי לא כל אמירה שוביניסטית או גסת-רוח צריכה להיחשב כהטרדה מינית.

העובדת עבדה במשרד התחבורה כמזכירה של המנהל. לטענתה, מיד עם תחילת עבודתו בסניף בו עבדה, החל המנהל לומר לה: "איזו יפה את היום. את יפהפייה, איזו מנוצנצת את היום, את בחורה פשוט יפה". עוד היא טענה כי לא אחת היה המנהל שואל אותה אם בכוונתה להגיע לעבודה ביום המחרת, ואמר כי "אני כמו אוויר וחמצן בשבילו, וכי הוא מחכה כל יום להגיע לעבודה כדי לראות אותי".

השופט ציין כי אמירות גסות-רוח ולא ראויות צריכות להיות מטופלות במישור משמעתי, ולא באמצעות החוק למניעת הטרדה מינית. בנוסף, נקבע כי העובדת לא הוכיחה כי משרד התחבורה נהג בניגוד להוראות החוק למניעת הטרדה מינית או התקנות בנושא.