דמוקרטיה? חופש עיתונות? נו, באמת!

1. כסף זה הדבר אחרי האחרון שמעניין מי מהחבורה שמתברברת כאן כבר חודשים בענייני התאגיד-הרשות. מתחיל בראש הממשלה, עובר לשר האוצר, לחברי הכנסת, מנהל אגף תקציבים באוצר, אנשי תאגיד השידור ורשות השידור, תומכיהם ושונאיהם.

כסף זו בדיחה פרטית שעוברת ביניהם. כסף ציבורי שהחבורה הזו שמה ככתר על ראשה - לא מעניין אף אחד. הם סוחרים בכסף הזה לצורכיהם האישיים, לאגו שלהם.

כל הצדדים יודעים שמדובר במלחמת בוץ בין קודקדי אליטות בעיני עצמם, מימין ומשמאל, והציבור עומד ומשתאה: מה הם רוצים מהחיים שלנו? זה באמת הדבר הכי חשוב היום, התאגיד או הרשות? (ראו את תוצאות הסקר של "גלובס" ומכון סמית). 

2. דמוקרטיה, ליברלזים, חופש עיתונות, תקשורת לוחמת, צדק חברתי, ערכים - אלה הדברים אחרי האחרונים שמעניינים את התקשורת, היוצרים, האקדמיה ואנשי הרוח שלוקחים צד אקטיבי בפרשה. חלקם נגוע עמוק בניגודי עניינים חמורים של המתנה-ציפייה להצעת עבודה משתלמת. לא חשוב ממי.

התאגיד, במצב הנוכחי, הוא סידור העבודה הכי טוב והכי מתגמל שיש, מחר זו תהיה אולי רשות השידור. ויש גם צ'ופרים מתגמלים שעוד יחלקו מבעלי עניין, מהצד הזה ומהצד השני.

3. בנימין נתניהו הופך עצמו יותר ויותר לבובת "נחום תקום", נופלת-קמה קמה-נופלת. דמות בעלת שני מצבי שוווי-משקל, אחד יציב, אחד רופף, שנעה בצעדי ריקוד תימני, אחד קדימה, שניים אחורה. ממשלה אחת מחליטה, ממשלה שנייה מפרקת - וראש הממשלה הוא אותו ראש ממשלה.

נתניהו הוכיח בשבועיים האחרונים ששום דבר לא מעניין אותו מלבד מה שמעניין רק אותו - חלקת אלוהים הזעירה של האינטרסים ההישרדותיים שלו. כל מה שנכון למיליוני אזרחי המדינה - ממש לא מעניין אותו.

4. משה כחלון נפל לבור שמנת האגו הטובעני שטמנו לו אינטרסנטים, ביניהם מקורבים לו. האיש, שהגיע למה שהגיע בזכות חושים חדים והבנת בני אדם, הובל אל מלכודת הדבש של כותרות מחמיאות על עצמאותו, כוחו, עמידתו, גישתו הליברלית והחופשית. מאחורי המחמיאים, כמו מאחורי המשמיצים, עומדים כוחות חזקים, בעלי אינטרסים.

שניים מסביבתו הצמודה הגדילו לעשות בפעילות נרחבת ובלחישות צורמות על אוזנו: אמיר לוי, ראש אגף תקציבים באוצר, שהוא עובד מדינה, פקיד בכיר; וליאור חורב, האסטרטג החיצוני למפלגת כולנו, שצמוד הפעם לראש המפלגה כחלון.

5. לצד נתונים כספיים יצירתיים סותרים שנזרקו מפה ומשם, נעשתה גם פעילות בעייתית במיוחד בניסיון להשפיע על כחלון. לפני כמה ימים צייץ ליאור חורב: "הראיון שהעניק הערב דוד ביטן לחדשות 2 הוא תעודת ההצלה לתאגיד השידור הציבורי. ביטן מודה שאין שום קשר לתקציב. מדובר בחיסול על רקע פוליטי". וזה אחרי שכחלון חזר ואמר שכל מעורבות נוגעת להיותו שר אוצר שמחויב - ואת זה יש לו מהבית - לדאוג לתקציב המדינה, לחברה ולענייה.

אתמול (ד') בצהריים העברנו למשרד האוצר את השאלה הבאה: "האם נכון שראש אגף התקציבים פנה לשר הבריאות יעקב ליצמן ואמר לו: אני אתן לך מה שתרצה אם תצביע בעד התאגיד?". עברה יממה עד שהגיעה התגובה הבאה: "ממשרד האוצר נמסר בתגובה כי הדברים אינם נכונים".

אלא שתוך כדי שעות ההמתנה הגיע מידע מגורמים אחרים בכירים בסביבת כחלון, ליצמן ומשרד ראש הממשלה, שאמרו כי שמועה על שיחת הטלפון הזו הגיעה לאוזניהם, לצד שמועות אחרות דומות על שיחות שניהל לוי, בין היתר שיחה קולנית שנשמעה והדהדה במשרד ראש הממשלה, בה לוי צעק על ראש לשכת ראש הממשלה, יואב הורביץ, שהוא פוגע בדמוקרטיה, ואין לו ערכים.

עוד אמרו בכירים בסביבת כחלון כי אם הדברים המיוחסים ללוי אכן נכונים, הרי הם חמורים והדבר ייבדק.

6. במהלך השבוע הזה קלט כחלון שהוא עומד באמצע מעגל ומסביבו מתרוצצים אינטרסים ואינטרסנטים, יהיו מי שיהיו. הוא הבין שמשתמשים בו. שכשמכנים אותו "חומה בצורה מול ראש הממשלה" ו"מגן הדמוקרטיה, העתיד, הפלורליזם והשידור הציבורי", לא מתכוונים להחמיא לו אלא לסכסך אותו יותר עם ראש הממשלה - עד כדי שבירת הקואליציה.

באותו רגע נגמר סיפור הכסף, והקולות שיצאו מסביבת כחלון אמרו: הכול עניין עקרוני, ביבי צריך לדעת שהוא לא יכול לסובב את כולם על האצבע הקטנה שלו. באותן שעות גם נתניהו התעשת. הוא הבין שכחלון לא יכול למחול על רמיסת עמדתו וכבודו. שגם הוא וגם כחלון איבדו את השליטה.

כך קרה שאתמול החליטו הצדדים, נתניהו וכחלון, לרדת מהעץ הגדול שהם תלו את עצמם עליו. שניהם קלטו שזה מוביל אותם להקדמת הבחירות וזה רע לשניהם. שהציבור לא יסלח על הליכה לבחירות בעבור משהו כל-כך זניח כמו האיגוד והרשות.

כך קמה ההצלה בדמות הקמת ועדה של יואב הורביץ ואמיר לוי - שכבר הבין שאמנם יש לו חברים טובים בתאגיד השידור שהיו ועוד יהיו נושאי דברו ומגיניו, אבל מעורבותו הבעייתית ארוכת הזמן נחשפה. גם בעניין התאגיד, גם בעובדה שאגף התקציבים נחלש בתקופתו, גם בעניין ההסכם הבעייתי והעלום שחתם עם משרד הביטחון שנחשף בדוח המבקר לפני שבוע.

כיסאו של לוי מתנדנד, וזה התחיל לפני מחלוקת התאגיד. יאחרי העברת התקציב הוא עלול להידרש לזוז הצדה (אולי לג'וב בכיר אחר שיוצע לו) - עוד לפני סיום הקדנציה בקיץ 2017.

7. רשות השידור והתאגיד הם שניים מאותו הדבר. הריקבון שחגג כל השנים ברשות השידור הכושלת והמכשילה - יגיע מהר מאוד גם לתאגיד, אם יקום. ככה זה בכל דבר שמכנה עצמו "שירות ציבורי", מקום בו כסף של ציבור לא מזוהה נשפך בלי שיש לו פנים או זכויות.

עוד מערכת, בור בלי תחתית, כמו הביטחון - שם רק לפני שבוע גילה מבקר המדינה כי הרמטכ"ל מחליט בכל שנה, על דעת עצמו, להגדיל את הפנסיה של מעל 90% מאנשי הקבע הפורשים כי ככה הוא רוצה. זה עולה לציבור מיליארד שקל בכל שנה, והכול בסודיות בלי שמישהו ידע על זה.

כמו הרשות, גם התאגיד ידמה לעוד גוף מנופח כמו מכון התקנים, כמו רשות שדות התעופה, כמו חברת נמל, ביטוח לאומי, מס הכנסה, משרד הרישוי, קופת-חולים, חברת החשמל. 

8. תאגיד? רשות? מה זה משנה בכלל? את התאגיד הקימו כי 20 שנה אי-אפשר היה לעשות סדר ברשות השידור, בעיקר בערוץ 1 הטלוויזיני, המושחת, הבזבזני, הבטלני והמיותר, על אינספור ועדי העובדים שלו. בדיוק כמו שאת "הרשות להגנת הצרכן וסחר הוגן" הקימו לפני שנים, רק כי איגוד עובדי המדינה בתמיכת ההסתדרות התנגד ואיים להשבית את כל המשק אם יזיזו מתפקידו את הממונה על הגנת הצרכן שהיה פעם במשרד התמ"ת - אפילו שהיה ברור כולם שהוא לא עושה את העבודה שיועד לה. ומהר מאוד הסתבר שגם הרשות שקמה בהילולה על חורבות הממונה לא עושה את העבודה שיועדה לה.

9. "מוכנים להתייעלות דרמטית", כתבו ועדי העובדים ברשות השידור המתחסלת ביום ראשון השבוע ושלחו את המכתב לכחלון. "אנו ועדי העובדים מתחייבים בפניך כי אנו נכונים לפתוח במשא-מתן מהיר, במסגרתו נעמיד לפנינו יעד משותף: עמידה במסגרות התקציב שהוגדרו לתאגיד השידור הישראל (קרי 700 מיליון שקל)". הם אפילו אומרים שיסכימו לקיצוץ משמעותי של 15% בשכר העובדים שיישארו ברשות.

מי שמאמין - שיקום! הרי ברגע שיחוסל התאגיד - אנשי הרשות ישמינו עוד יותר. יותר מזה - מי שחתום על המכתב הזה הם 6 ראשי ועדים. 6 ועדים! לכ-1,000 עובדים. ברור שאם יתחיל משא-ומתן איתם - כל אחד מהם יקצין את עמדותיו על חשבון האחרים. אם הם רוצים באמת לעשות סדר בביתם המתמוטט - יואילו ויתארגנו לוועד עובדים אחד. מאוחד. נראה אותם.