פיצול ערוץ 2: "גלובס" מגיש מורה נבוכים לצופים

בשבועות האחרונים אנחנו שומעים ששתי זכייניות ערוץ 2, רשת וקשת, הגישו בקשה לקבלת רישיון, מה שיוביל לפיצול ערוץ 2. במה מדובר?

מה שרוב הציבור מכיר כערוץ 2 הוא למעשה גוף דו-ראשי שמופעל על ידי שתי חברות שונות: קשת ורשת. שתי הזכייניות פועלות בערוץ מאז הקמתו ב-1993, ועד 2005 הן חלקו אותו עם זכיינית שלישית - טלעד. ב-2005 נערך המכרז השני לערוץ שבו שתיהן זכו, לאחר ששילמו סכום גבוה למדינה והתחייבו להשקיע סכומים משמעותיים בתוכן. הזכייה במכרז הקנתה להן זיכיון לשדר בערוץ במשך עשר שנים, עד שנת 2015.

אם כך, מדוע הן עדיין משדרות בערוץ וצפויות לעשות זאת עד נובמבר 2017?

ב-2012, במהלך אחד המשברים שעברו על ערוץ 10, החליטה המדינה לבוא לקראתו ולהעניק לו הקלות ולהאריך את הזיכיון שלו. במסגרת זאת הוסכם להקל גם על מתחריו בערוץ 2. נקבע כי רשת וקשת יוכלו להישאר בערוץ במשך שנתיים נוספות, ולאחר מכן כדי להמשיך ולשדר יהיה עליהן להגיש בקשה לרישיון, שבמסגרתו הן יעזבו את אפיק 22 ויעברו לשדר שבעה ימים בשבוע. תוקף הרישיון הוא ל-15 שנה.

מדוע בעצם שתי החברות נדרשות לעזוב את אפיק 22?

אחד היתרונות התחרותיים הגדולים של זכייניות ערוץ 2 לאורך השנים היה האפיק שבו הן משדרות. ערוץ 2 פעל כערוץ מסחרי יחיד במשך למעלה משמונה שנים, שבמהלכן הפך למעין "עמוד הבית" של חלקים גדולים בציבור. היתרון הזה היה אחת הסיבות לכך שערוץ 10, שהחל לשדר בינואר 2002, התקשה מאוד לבסס את מעמדו, צבר לאורך שנות פעילותו חובות עתק של למעלה ממיליארד שקל, קיבל הקלות משמעותיות מהמדינה ביחס לתנאי הזיכיון שלו, ולמעשה היה קרוב כמה פעמים להיסגר.

ביטולו של אפיק 22, אם כן, הוא סוג של יישור מגרש המשחקים ומתן אפשרות לשחקנים נוספים להתחרות בשתי הזכייניות הוותיקות, שכעת ממילא ייאלצו להתחיל להתחרות באופן ישיר גם זו בזו. במסגרת המהלך גם ערוץ 10, שכבר קיבל רישיון בשנה שעברה, יעזוב את האפיק שמוקצה לו.

אז באילו אפיקים נוכל למצוא את ערוצי הברודקאסט החל בנובמבר 2017?

האפיקים שהוקצו בחוק לערוצים המסחריים הם האפיקים שבין 12 ל-16. הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו תצטרך לערוך התמחרות בין הגופים כך שמי שיציע יותר כסף יוכל לבחור את האפיק המועדף עליו. כרגע קשה לומר אם יש לאחד האפיקים המוצעים יתרון בולט.

מה יעלה בגורלה של חברת החדשות של ערוץ 2?

חברת החדשות נמצאת כיום בבעלות משותפת של שתי הזכייניות. על פי החוק, גם לאחר הפיצול יוכלו רשת וקשת להמשיך ולהחזיק בה במשותף במשך שלוש שנים. כלומר, גם כששתי החברות ישדרו בערוצים נפרדים, מהדורות החדשות בהם ושאר התוכניות החדשותיות ("אולפן שישי", "שש עם" וכו') יוכלו להישאר זהות. כרגע שתי הזכייניות מצהירות שזו אכן כוונתן. לאחר שלוש שנים ייערך הליך במב"י (Buy Me Buy You - קנה אותי או שאקנה אותך), שבמסגרתו אחת מהזכייניות תרכוש את החברה מרעותה.

מה בעצם ההבדל בין זיכיון לרישיון?

הגישה שעמדה בבסיס שיטת הזיכיונות היא שתדרי השידור באוויר מהווים משאב מוגבל ששייך למדינה, ובשל כך היא מאפשרת לחברות פרטיות לעשות בו שימוש לתקופה קצובה, בתמורה לתשלום ולהתחייבויות שונות. קצת בדומה לאופן שבו חברות פרטיות מפעילות עבור המדינה כביש אגרה.

השינויים הטכנולוגיים של העשורים האחרונים הובילו לכך שאין עוד מגבלה טכנית אמיתית על מספר הערוצים שניתן לשדר, ולכן כבר אין הצדקה להתייחס לזכות הזאת כאל משאב נדיר שהמדינה מחלקת במשורה. למעשה, כבר כמה שנים שהחוק מתיר לכל מי שמעוניין בכך לפנות למדינה ולקבל רישיון להפעלת ערוץ טלוויזיה בכפוף לעמידה בכמה תנאי סף. בפועל, בשל חוסר ההיתכנות הכלכלית לערוץ כזה, אף גוף מלבד הגופים שכבר משדרים כיום לא הגיש בקשה כזאת.

מה המשמעות המעשית של המעבר לרישיון?

מלבד העובדה שלמעבר לרישיון מתלווה כאמור יציאה מאפיק 22 ומעבר לשידור של שבעה ימים בשבוע, במסגרת המעבר יופחתו החובות הרגולטוריים שמוטלים על הערוצים ובראשם מחויבויות התוכן. עד כה שתי הזכייניות נאלצו להשקיע בתוכן, לפי סוגות (ז'אנרים) שונות, בהתאם למחויבויות שנטלו על עצמן במכרז שהתקיים ב-2005. מטבע הדברים, כדי לזכות במכרז, ההתחייבויות שהן הגישו היו גבוהות. כך, לפי נתוני הרשות השנייה, בשנת 2015 השקיעו קשת ורשת יחד כ-175 מיליון שקל ב"סוגה עילית" (קשת 108 מיליון, רשת 67 מיליון), והעמידו תקציב של כ-100 מיליון שקל לחברת החדשות של הערוץ.

כעת, תחת רישיון, סך דרישות התוכן מסתכמות בכ-130 מיליון שקל בשנה (כ-68 מיליון שקל בשנה על חדשות, ועוד כ-62 מיליון שקל על דרמה ותעודה), כלומר מדובר בחיסכון פוטנציאלי גדול מאוד של יותר מ-100 מיליון שקל בשנה. בפועל, סך ההוצאה של שתי החברות עומד להיות גבוה בצורה משמעותית מדרישות המינימום. גם ערוץ 10, שכבר פועל כאמור ברישיון, מוציא לפי הערכות סכום הגבוהים מדרישות המינימום.

האם ייתכן שאחת משתי הזכייניות לא תקבל רישיון?

זו אפשרות תיאורטית בלבד. הרשות השנייה תבחן כעת את הכשירות של שתי הזכייניות לרישיון, לפי פרמטרים כמו יכולות הנדסיות והיתכנויות פיננסיות ומשפטיות. לאור העובדה שמדובר בגופים שכבר משדרים, לא צפוי שיימצאו בעיות כלשהן בפרמטרים הללו. בנוסף, תיבדק בהמשך גם עמידה של שתי הזכייניות בהתחייבויות שמוטלות עליהן עד לסיום תקופת הזיכיון בעוד כשנה. שתי הזכייניות גם יצטרכו לשלם למדינה דמי זיכיון עבור התקופה שלא נכללה במכרז המקורי (שהסתיים כאמור ב-2015), לפני שיקבלו את הרישיון.

אז מנובמבר 2017 יהיו לנו שלושה ערוצי ברודקאסט?

למען האמת, האפשרות הזאת מעבירה חלחלה בקרב כל הבכירים, בעלי המניות ודרגי ההנהלה, בכל אחד משלושת הגופים. כבר כיום כששוק הטלוויזיה מורכב משני ערוצי ברודקאסט (שמופעלים, כאמור, על ידי שלושה גופים) שוק הפרסום לא יכול לתמוך בפעילות הזאת, ובשנים האחרונות גם קשת וגם רשת נזקקו להזרמות הון מצד בעלי המניות לאחר שצברו הפסדים. מעבר ללוח שידורים של שבעה ימים בשבוע ידרוש משתי הזכייניות השקעת הון גדולה, המוערכת במאות מיליוני שקלים, והגדלת הסיכון מצדם של בעלי המניות. כל זה בתקופה שבה ממילא המודל העסקי של טלוויזיית הברודקאסט הולך והופך בעייתי, בארץ ובעולם, עם היחלשות הצפייה הלינארית וכשכספי המפרסמים מופנים יותר ויותר לגופים כמו פייסבוק וגוגל.

אז מה צפוי לקרות?

כולם בשוק מבינים שהדבר ההגיוני הוא מיזוג בין שניים משלושת הגופים. תחילה דובר על מיזוג בין רשת לקשת, החולקות ערוץ כבר כיום. אלא שלפני כמה חודשים המגעים בנושא הגיעו למבוי סתום. אפשרות נוספת שאותה מזכירים בשוק היא מיזוג בין רשת לערוץ 10. במיזוג כזה יכול להיות היגיון, מכיוון שרשת מחזיקה כיום כמעט בכל פורמטי המגה-ריאליטי - תחום שערוץ 10 נמנע ממנו בשנים האחרונות מתוך החלטה אסטרטגית, לאחר הפסדי העתק שצבר - בעוד לערוץ 10 יש חברת חדשות חזקה, שיכולה לתת מענה לתחום הזה, במקרה שרשת תמכור את חלקה בחדשות 2 לקשת. מצד שני, אביב גלעדי, אחד מבעלי RGE היה בעבר בעל מניות ברשת וספק אם הצדדים ירצו לחזור לשתף פעולה, וגם כאן, כמו במגעים למיזוג שנתקעו בינתיים בין קשת לרשת, יש משמעות גדולה גם למה שאפשר לכנות "ענייני אגו". האפשרות השלישית היא כמובן מיזוג בין קשת לערוץ 10, שבתנאים מסוימים יכולה להתרחש.

יכולים להתרחש עוד שינויים גם מבחינה רגולטורית וחוקית?

בישראל כמו בישראל. כשרואים מה שמתחולל סביב נושא תאגיד השידור הציבורי בחודשים האחרונים, ודאי שאי אפשר להתייחס ללשון החוק כפי שהיא כאל סוף פסוק. אפשר לצפות שלקראת מועד הפיצול יפעילו זכייניות ערוץ 2 או בעליהן לחצים במגוון נושאים, למשל בעניין האפיקים הלא-אטרקטיביים שאליהם הם צפויים לנדוד. בשוק יש גם מי שמדבר על אפשרות שבה נתניהו, שאינו אוהד בלשון המעטה את חברת החדשות של הזכייניות, דווקא יסכים להאריך את המצב הנוכחי של ערוץ 2 בשנתיים נוספות, מכיוון שמבחינתו מדובר בשימור שלהן במצב של חוסר ודאות. עבור הזכייניות הדבר עשוי להיות כדאי מפני שזה דוחה את ההוצאות הכספיות הכבדות שנדרשות מהן במקרה של פיצול הערוץ.

האם ניתן לראות בפיצול ערוץ 2 חלק מהמאבק שמנהל נתניהו מול גופי התקשורת?

לא ממש. אין ספק שנתניהו, שמינה עצמו גם לשר התקשורת, עוסק בשוק התקשורת באופן אגרסיבי וחסר תקדים מאז תחילת הקדנציה שלו, אך דווקא כאן מדובר בהליכי חקיקה שהחלו עוד בימיו של משה כחלון כשר התקשורת. למעשה, שר התקשורת הקודם, גלעד ארדן, הוביל מהלך לפיצולו של ערוץ כבר ב-2015 (גם על רקע חוסר הוודאות לגבי המשך קיומו של ערוץ 10), ומי שעצר את המהלך הזה היה דווקא נתניהו שהחליף את ארדן בתפקידו, לאחר שזה עזב לתפקיד שר הפנים, עוד לפני הבחירות האחרונות. בנוסף לכך, החוק הנוכחי אינו מחליש בינתיים את חברת החדשות של הערוץ - הנושא העיקרי שמטריד את נתניהו - ומאפשר לה לשדר במשך שלוש שנים בשני הערוצים הנפרדים שיוקמו, מה שעשוי אפילו להגדיל את השפעתה.

 אפיקים משתנים