הפיל והחמור

ברור לכם שלא אחזה כאן את תוצאות הבחירות בארה"ב אבל, פטור מלא כלום אי-אפשר, ולכן נתעכב יחד על כמה היבטים בנושא הזה. זאת, בעיקר, מנקודת המבט הפיננסית. מעבר לדמויות הססגוניות, והמוזרות, המתמודדות על התפקיד החשוב ביותר בעולם, לפנינו שני מצבי צבירה אפשריים ביום רביעי בבוקר, כאשר אחד מן המועמדים יהיה כבר "נשיא נבחר".

הילארי קלינטון, המייצגת את "ההמשכיות", תצטרך להתמודד עם דיכוטומיה קשה בין הציפיות הגדולות המגיעות מהבטחותיה, ומחזוריות עסקית הפוכה לכוונותיה. אחרי 8 שנות ניסיון יציאה ממשבר גדול, המערכת נמצאת כבר בסוג של עייפות החומר מן התמריצים, ריבית ה-0, ומדיניות פיסקאלית מרחיבה.

גורמים אלו, אשר היו חיוניים בין-2009-12 כבר אינם אפקטיביים, והשינוי המוצהר במדיניות הפדרל רזרב של העלאות ריבית מצביע על כך. על פי דבריה, גברת קלינטון רוצה לממן הרבה תוכניות והטבות (תשתיות, חינוך, בריאות) כאשר החוב הלאומי מתקרב במהירות לכדי 20 טריליון דולר, הפד מעלה ריבית, ונתוני המאקרו של הכלכלה מראים שוב חולשה. למעשה, האירוע הכלכלי הידוע והחשוב ביותר אחרי הבחירות תהיה ההעלאה הבטוחה של הריבית במפגש הפד בדצמבר.

האם המשק האמריקאי מוכן להמשך במדיניות ריכוזית של סוציאליזם לייט? כנראה שלא. למרות ההקלה המובטחת במדדים בחירתה האפשרית תשאיר את ציבור המשקיעים באותה נקודת תהייה מתמדת: מתי תתפוצץ בועת החוב?

מומחיותה המוצהרת של הגברת קלינטון נמצאת במדיניות החוץ דווקא, והיא כבר הודיעה שהיא תמסור לבעלה, הנשיא לשעבר, את תפקיד ה-"צאר" הכלכלי שלצידה. מה שחסר להרכב כזה הוא ה-"רייגן" שהיה לפני כהונתו של ביל קלינטון. אז, בעזרת הקלה במסים, שחרור מרגולציות ותקנות, ובנייה מחדש של אמון הציבור ביכולתו, ובמיוחד חוב אישי-כללי נמוך, ראינו שנות 90 אדירות. תמונה שקשה למצוא לה פרמטרים דומים היום.

ומה לגבי האדון טראמפ וסיסמתו: "להחזיר את גדולתה של אמריקה"?

באמתחתו אוסף גיבובים וחלקי תוכניות. ערבוביה של הרבה תקוות, והרבה פחות פרטים. מה שאנו יכולים למצוא אצלו היא מלחמות סחר, מיסוי נמוך הרבה יותר עבור מי שמשלם אותם, תוכנית גרנדיוזית של חידוש תשתיות בעלות של כ-1 טריליון דולר (!) יחד עם ביטול Obamacare והחלפתה בתוכנית בריאות "לכולם".

הנקודה היחידה שאנו יכולים להיות בטוחים בה היא שדונלד טראמפ יגביל את חופש הפעולה של הבנק המרכזי, וזאת בשני האספקטים שבו הוא היה ידוע בהם במיוחד בשנים האחרונות: ניהול מדיניות מוניטארית אגרסיבית, והמשך שקיפות אפסית במעשיו. המועמד עצמו, וכל יועציו הכלכליים, הבטיחו כצעד של ה-100 הימים הראשונים לבצע Audit פרלמנטרי מיידי אחר כל מנגנוני הפד ומנהליו.

מן האמור עד כה, קשה להאשים את ברוני וול-סטריט להיות בין תורמיה הגדולים של המועמדת דווקא. ומה הבעיה שלנו? משקיעים-סוחרים המסתכלים על כל זה מן הצד של המגמה? שהמירוץ צמוד, והשווקים מתמחרים את בואה של הילארי ולא דונלד למושכות השלטון.

ראו את מדד המניות והזהב:

 משה-שלום-בחירות-08-11

נכון שהמניות, והזהב (נכס מפלט קלאסי), עשו מהלך של תיקון לכיוון חוסר הוודאות והחשש אבל הרמות עדיין באזור ה"קלינטוני". בכירים במערכת רואים כיס אוויר של 10% נמוך יותר במניות, וכ-100 דולר יותר בזהב במקרה שאיל הנדל"ן יצליח למרות כל "מעלותיו" האנושיות והאינטלקטואליות לתפוס את השלטון.

כמו לפני ה-BRExit, רוב האנליסטים מאמינים ש-"זה לא ייתכן". ואני חושב שלא משנה מה נקבל ביום רביעי, המירוץ הזה מהווה בהחלט חוליה נוספת במחזוריות העולמית החדשה. מחזוריות של חוסר אמון, מלווה בכעס, אכזבה, ומיליטנטיות מחודשת נגד הממסד השלטוני. אירופה, ואמריקה הן המעבדה הנוכחית שבה אנו רואים את ניצני השינוי החברתי הזה. רק חסר המשבר הפיננסי הבא כדי שנראה את ההמונים בעולם מתמרדים, ומנסים לייצר בפועל חברה אחרת: הוגנת, ובו זמנית חופשיה יותר, לאומית ובו זמנית פתוחה טכנולוגית לסחר והחלפת תרבויות. משהו אוטופי שיהווה את החזון למציאות מתגבשת חדשה.

משה שלום הינו ראש מחלקת המחקר ב FXCM ישראל.

מובהר ומודגש כי האמור בסקירה זו אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. בפרסום המידע בסקירה זו אין משום המלצה או חוות דעת בקשר לביצוע כל עסקה או השקעה בניירות ערך, לרבות רכישה ו/או מכירה של ניירות ערך. יודגש כי לגבי כל מידע מכל סוג המופיע בסקירה - על כל אדם לבצע בדיקה ואימות נוספים, תוך התחשבות בנתונים ובצרכים המיוחדים שלו. יצוין כי במידע עלולות ליפול טעויות וכן עשויים לחול לגביו שינויי שוק ו/או שינויים אחרים, וכי אף עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות והניתוחים המופיעים למצב בפועל. אשר על כן, קבלת החלטה כלשהי על סמך נתון, דעה, חוות דעת, תחזית או ניתוח המופיע במסגרת הסקירה - הינו על אחריות הקורא בלבד.