מי שנפל עם גיא מונסונגו, יכול להאשים רק את עצמו

גיא מונסונגו היה בסך-הכול דמות גרוטסקית. מישהו שערבב ביחד כמעט את כל השרלטנות והמניפולציות שיש לעולם הנדל"ן להציע. אדם שכבר הוכרז פושט רגל; שהמשרדים שלו יושבים באופן לא חוקי בתוך דירת מגורים; שהמחירים שפרסם אפילו לא ניסו להיות ריאליים; שכמובן הבטיח תשואה פנטסטית למשקיעים. וחוץ מזה, הדירות שמכר נמצאו על קרקעות ובבניינים שבכלל לא היו בבעלותו.

לידו מונסונגו, שנעצר על-ידי המשטרה, ענבל אור ("דירות רעיוניות") וקובי אורן ("זכות לדירה בקרקע חקלאית") נראים כמו אמא תרזה והאפיפיור פרנסיצקוס. ובכל מקרה, חשוב גם להבין שלשלושתם ביחד לא היה אפילו משקל של נוצה בענף הנדל"ן הישראלי האמיתי.

בדצמבר 2015 פרסמנו ב"גלובס נדל"ן" תחקיר על מעללי מונסונגו. לא היינו נדרשים לבדוק מוכר חלומות מופרכים כל-כך, אלמלא התפרסמו ביותר מדי עיתונים וכלי התקשורת, גם כסרטוני תוכן שיווקי, מודעות על דירות ברמת-גן שנמכרות במחיר של 499 אלף שקל.

שום דבר בשורת ההבטחות כמובן לא היה אמיתי: הבניין היה בית מלון (אופטימה במרכז רמת-גן), הבעלים היו אחרים (הכשרת היישוב), התשואה המובטחת (6.5%) לא הייתה קשורה לכלום. ראש עיריית רמת-גן, ישראל זינגר, אמר לנו מיד כי "רוכשים רבים קונים חתול בשק ומגלים מאוחר יותר שהשק פשוט ריק ודירה לא תהיה מעולם".

אבל הסיפור הוא כמובן לא מונסונגו. מי שקנה ב-2016 דירה ברמת-גן בחצי מליון שקל, מי שקנה ב-2016 דירה בישראל עם הבטחה לתשואה של 6.5% בשנה, לא יכול להאשים אף אחד אחר בבור אליו הוא נכנס. אבל למה להאשים מישהו או להסתכל במראה? עדיף לשכוח ולרוץ לקנות דירה ממישהו שמוכר, בהזדמנות כמובן, דירות מפוארות שיוקמו אוטוטו בלב הים. "מה עדיף, לראות את הכסף נשחק בבנק?".