קומי פה, קומי שם

האם הודעת ה-FBI על קלינטון תאזן את קודמתה - או שהיא בגדר מעט מדי, מאוחר מדי?

הילארי קלינטון / צילום: רויטרס
הילארי קלינטון / צילום: רויטרס

האמת והתבונה אומרים שבארה"ב היה צריך לפנות עכשיו אל ברק אובמה ולבקש ממנו יפה שיכהן עוד 6 חודשים נוספים, אולי אפילו שנה, כדי לאפשר לערוך מחדש את הבחירות לנשיאות ארה"ב. לאפשר לשתי המפלגות לבחור מחדש את מועמדיהן לנשיאות, ובעיקר לתת לציבור את מה שמגיע לו: בחירות נקיות עד כמה שאפשר. כי היום ברור שהבוחר האמריקאי מבולבל, לא יודע למי להאמין, מושפע מהודעותיו הסותרות של ראש ה-FBI ג'יימס קומי בעניין המיילים של הילארי קלינטון.

הודעה מאזנת?

כמובן שזה לא יקרה, כי יש חוקה, יש חוקים ובעיקר יש אינטרסים. לכן הבחירות יתקיימו במועדן מחרתיים. התוצאה תהיה שלעולם לא נדע מה ומי השפיע על בחירתו של הנשיא. יש כבר עשרות מיליונים שמילאו את חובתם האזרחית תחת צילה של הודעתו של קומי כי התגלו מיילים חדשים של קלינטון הדורשים בדיקה, מה שהשפיע ללא ספק על הצבעתם של רבים. עכשיו יש הודעה חדשה ה"מזכה" את קלינטון מחשד לעבירות פליליות בפרשה זו. האם זו הודעה שיכולה לאזן את קודמתה, משפיעה, או שהיא בגדר מעט מדי, מאוחר מדי?

כל המשקר זוכה

ובעת הזאת של רעש וצלצולים, יש יתרון גדול למי שצועק הכי חזק, ובעיקר למי שאין לו מעצורים, מי שרואה עצמו משוחרר מלהוכיח את דבריו. אדם כזה מציג כעובדות דברים שאין להם שחר, ובכל מדינה יש ציבור מאוד ספציפי של קונים לסחורה הזאת.

גם, כמובן, אצלנו בישראל, בה הכרזה של ראש הממשלה כי הערבים נוהרים לקלפיות מסוגלת להטות את הבחירות. מה הבעיה? אחרי שמנצחים את הבחירות בעזרת דמגוגיה שקרית - מתנצלים. וחוזרים על כך בבחירות הבאות, כי בכל מקום יש ציבור מאוד מסוים שהעובדות לא מעניינות אותו.

 

הוא באמת קומי

ברור לגמרי מי בארה"ב הוא המועמד שמעצוריו הם הרופפים ביותר. אני מציץ מדי פעם בנאומיו של דונלד טראמפ ומשוכנע שהוא עצמו כבר אינו זוכר מה מדבריו שקר ומה אמת. גם לא כל-כך איכפת לו.

דוגמה טובה לכך ניתנה עכשיו, כאשר קומי אכזב את טראמפ בהודעתו כי אין פגם פלילי במיילים של קלינטון. אז מיד טראמפ התנפל על קומי ועל הסוכנות הפדרלית שהם מגוננים על קלינטון. אז מה אם לפני כמה ימים טראמפ שיבח את קומי על הודעתו שיש ספק לגבי המיילים.

זה בדיוק נקרא חוסר מעצורים. וזה אפשרי רק כאשר עומד לרשותך ציבור מן הסוג המסוים, הקרוב ברובו לפרימיטיבי, ציבור הסוגד למנהיגו חסר המעצורים גם כאשר זה מרמה ועושק אותו. ראו את "הנסיך" של ניקולו מקיאוולי.