מערכת הבחירות הפלגנית, הסכסכנית והברוטלית ביותר בארה"ב מאז בחירתו של אברהם לינקולן לנשיא ב-1860 - הפתיל שהצית את מלחמת האזרחים - מגיעה לקיצה, אבל הסחי שהיא יצרה לא יתנקז במהרה. ייבחר מי שייבחר, העוצמה השלטונית של מוסד הנשיאות תישחק.
לארה"ב צפויים חודשים, אם לא שנים, של התנצחויות והתכתשויות בין הזרוע המבצעת לזרוע המחוקקת - התנגשויות שבהשוואה אליהן ייחשבו שמונה השנים הקשות של ברק אובמה בבית הלבן לגן עדן. היריבות הוודאית הזו תקזז ביכולת המשילות של הנשיא/ה הנבחר/ת ותהפוך את וושינגטון לזירת עימות מר לא פחות מהבחירות שקדמו לה.
וכך, בתחושה כבדה שהכל עוד רחוק מלהיות מאחורינו, נפתחות היום (ג' אחה"צ, שעון ישראל) הקלפיות בבחירות לנשיאות, לבית-הנבחרים, לשליש מהסנtט ולאלפי תפקידים ציבוריים אחרים ברמות המדינה, המחוז והעיר. אבל כל העיניים נשואות בעיקר להתמודדות בין הילארי קלינטון, המועמדת הדמוקרטית, לדונלד טראמפ, המועמד הרפובליקאי, על המפתח לבית הלבן.
המאבק הזה נהפך כבר מזמן לעניין אישי מבחינת מיליוני אנשים, בארה"ב ומחוצה לה. הם רואים בו מאבק בין טוב לרע, בין אור לחושך. לא חשוב מי יזכה - כמחצית מהבוחרים האמריקאים, ומי יודע כמה ברחבי תבל, יראו במנצח/ת רשע/מרשעת וטוב לו/ה.
ובנפרד: הבוקר מסתמן סיכוי של יותר מ-50% שהדמוקרטים ישיגו רוב בסנאט, לדברי פרשנים בערוצי החדשות שמסתמכים על סקרים במדינות הרלוונטיות. (רק שליש מהסנטורים עומד לבחירה בכל סבב בחירות). סנאט בשליטת הדמוקרטים יקל ללא ספק על חייה של הנשיאה הדמוקרטית הפוטנציאלית. אם אכן כך יהיה, תיעשה היסטוריה על גבעת הקפיטול: צ'אק שומר, הסנטור הדמוקרטי הבכיר, יהיה לראש סיעת הרוב בסנאט ולמעשה היהודי הראשון שיעמוד בראש הגוף המכובד הזה.
כמה שעות לפני פתיחת הקלפיות, אפשר לסכם את את מצב ההתמודדות על הנשיאות כך: כל הסקרים ברמה הארצית מצביעים על יתרון חד-ספרתי לקלינטון: שישה סקרים כאלה שפורסמו אתמול (ב') מראים שיש לה יתרון של 3% עד 6% על טראמפ.
למעשה, מבחינת הסקרים הארציים מצבה של קלינטון טוב יותר מזה של ברק אובמה בהתמודדות נגד מיט רומני ביום האחרון של אותו מירוץ ב-2012.
אך הניצחון עדיין אינו מונח בכיסה של המועמדת הדמוקרטית, אם כי הוא די קרוב לכיס הווירטואלי הזה. הסקרים הארציים משרטטים מגמה, אך המאבק מוכרע ברמת המדינות, בדרך כלל בכעשר מדינות שמכונות מדינות מפתח, או מדינות מתנודדות, כלומר מדינות שאינן שוכנות במחנה הדמוקרטי או במחנה הרפובליקאי אלא בשטח ההפקר - מדינות הפכפכות שנאמנותן אינה נתונה לצד זה או אחר.
לרענון הזיכרון: כל מדינה שולחת נציגים לחבר האלקטורים - הגוף שבוחר בפועל את הנשיא. מספר האלקטורים של כל מדינה זהה למספר נציגיה בסנאט ובבית-הנבחרים. בסך הכל יש 538 מחוקקים בקונגרס - ובחבר האלקטורים. מועמד צריך לזכות במחצית מקולות חבר האלקטורים - ועוד אחד, כלומר 270, כדי להיכנס לבית הלבן.
ברור אפוא, שככל שמספר תושבי המדינה גדול יותר, כך יגדל משקלה האלקטורלי. לקליפורניה יש 59 אלקטורים, ולרוד-איילנד - ארבעה. המועמדים מתעלמים אפוא מהמדינות הבטוחות מבחינתם - קלינטון לא תבזבז זמנה על עצרת בחירות בניו-יורק או בקליפורניה, שני מבצרים דמוקרטים אדירים, וטראמפ לא יבקר בדקוטה הצפונית או באיידהו, שבהן סיכוייו להיבחר עולים על 99%.
קלינטון נכנסת ליום הבחירות עם יתרון מובנה גדול: המדינות הדמוקרטיות ה"בטוחות" מקנות לה גוש גדול מאוד של אלקטורים, בלי לנקוף אצבע: 268 מול 151 לטראמפ (מהמדינות הרפובליקאות הבטוחות), על פי Upshot, אתר תחזית הבחירות של "ניו יורק טיימס", או 203 אלקטורים מול 164 ליריבה הרפובליקאי, על פי אתר הבחירות הפופולרי Real Clear Politics.
הכל תלוי במודל המתמטי של האתר, בהגדרת המונח 'מדינה בטוחה' ובחישוב משקלם של הסקרים בכל מדינה. את ההפרש בין האלקטורים מהמדינות הבטוחות למספר הקסם 270 צריכים המועמדים לקושש מהמדינות המתנודדות. מטות הבחירות של המועמדים צריכים לחשב באילו מדינות למועמד שלהם הסיכוי הגדול ביותר להשיג את מספר האלקטורים הגדול ביותר.
ממפת עצרות הבחירות של קלינטון וטראמפ בימים האחרונים, אפשר לראות אילו מדינות מתנודדות מחזיקות במפתח לניצחון: פלורידה (29 אלקטורים), קרוליינה הצפונית (15), נוואדה (6) ובמידה פחותה מישיגן (16) ופנסילווניה (20), שתי מדינות בעלות מסורת דמוקרטית חזקה שטראמפ מאמין שיש לו סיכוי בהן.
ומה אומרים הפרשנים והחזאים? על פי חישוב של בלוג הבחירות The Fix ב"וושינגטון פוסט", לקלינטון מובטחים 272 אלקטורים ממדינות דמוקרטיות בטוחות או שנוטות להצביע בעד הדמוקרטים. מדען המדינה לארי סאבאטו, שלאתר שלו, Crystal Ball, שיעור גבוה מאוד של ניבויים נכונים, מנבא לקלינטון 322 אלקטורים לעומת 216 לטראמפ. על פי ההערכה של חדשות NBC, תזכה קלינטון ב-274 אלקטורים.
השורה התחתונה - הכל נזיל והרבה תלוי באמת בפלורידה - בעיקר בפלורידה - וכן בקרוליינה הצפונית ובנוואדה. בשלושתן המירוץ צמוד מאוד. ההרכב הדמוגרפי הסבוך של אוכלוסיית פלורידה מקשה על הניבוי ומבטיח שתוצאות הבחירות בה יהיו תמיד על קוצו של יוד. (זוכרים את אל גור מול ג'ורג' וו. בוש?).
האתר "538" של הסטטיסטקאי נט סילוור מעריך שלקלינטון יש סיכוי 54.7% לזכות במדינה זו, ולטראמפ - 45.3%. Upshot של ה"טיימס" מעניק לדמוקרטים שם סיכוי 66%, ו"האפינגטון פוסט" - 89%. אך אינדקס ממוצעי הסקרים של Real Clear Politics מעניק לטראמפ יתרון של 0.2% בפלורידה.
אבל הנקודה החשובה היא, שקלינטון אינה חייבת לנצח בפלורידה כדי לזכות בנשיאות. טראמפ, לעומת זאת, חייב גם חייב. מבחינתו, הפסד בפלורידה חוסם כל נתיב פוטנציאלי לבית הלבן. וכאן נכנס לתמונה הגורם האתני: הגל ההיספני שסחף את הקלפיות בבחירות המוקדמות בשבוע שחלף והשבוע בפלורידה ונוואדה, ובמידה פחותה את קרוליינה הצפונית. על פי סקרים, הרוב המכריע של הבוחרים ההיספניים הצביע בעד קלינטון.
יש הערכות, שהגל הזה הוא הנשק החבוי של קלינטון, הקלף המנצח שלה, והוא שיעניק את פלורידה ונוואדה - וממילא את הנשיאות - למועמדת הדמוקרטית. זו נקמת ההיספנים על ההתעללות המילולית של טראמפ באחיהם המהגרים במהלך הפריימריז במפלגה הרפובליקאית בתחילת השנה.
מי שמכנה מחפשי עבודה ממקסיקו "אנסים" ו"רוצחים" אינו יכול לצפות שאחיהם בעלי זכות הבחירה יעניקו לו את קולותיהם. היחס של טראמפ להיספנים בפרט - ולמהגרים בכלל - הוא אחד מהכשלים הגדולים ביותר של הקמפיין שלו וכאשר הוא יפסיד - אם אכן יפסיד - ממסד המפלגה הרפובליקאית לא יעבור על כך בשתיקה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
