מהפך נוסח ברקזיט: כך נראות הבחירות בארה"ב

מהפך נוסח ברקזיט: דונלד טראמפ, בן 70, יהיה הנשיא הבא של ארה"ב. סגנו יהיה מייק פנס, לשעבר מושל מדינת אינדיאנה. הילארי קלינטון טלפנה הבוקר (ד') לטראמפ וברכה אותו על ניצחונו, אם כי סרבה לשאת נאום עם הכרה בהפסד לפני אוהדיה, כמקובל.

כמה דקות לאחר מכן, הגיע טראמפ למלון הילטון בלב מנהטן, שבו המתינו לו אלפי אוהדים, ונשא לפניהם נאום ניצחון. הוא דיווח על שיחתו עם קלינטון והודה לה על שירותה לאומה. בניגוד לרוב נאומיו האחרים, זה היה נאום פייסני שבו הוא קרא לאחדות והבטיח להיות הנשיא של כל אזרחי ארה"ב, גם אלה שלא הצביעו בעדו.

טראמפ הצליח להשיג 279 קולות אלקטורים, וקלינטון קיבלה 218.

בנאומו אמר טראמפ: "זה עתה קיבלתי שיחה מהשרה קלינטון. היא ברכה אותנו- מדובר בכולנו - על הניצחון ואני ברכתי אותה ואת משפחתה על הקמפיין והמאבק הקשה שהיא ניהלה. היא ניהלה מאבק קשה. אנו חייבים להכיר תודה על שירותה למדינה".

הוא הוסיף: "עתה צריכה ארה"ב לאחות את הקרע. הגיע הזמן שנתאחד כאומה אחת".

בכמה מדינות מפתח, שחיוניות לזכיה בנשיאות, זכה טראמפ בתמיכה חזקה של גברים לבנים, עובדי צווארון כחול, אך גם לבנים בעלי השכלה אקדמאית, בעיקר באזורים כפריים. בעוד שהסקרים זיהו את פלח הגברים הלבנים כגרעין התמיכה במועמד הרפובליקאי הם לא הצליחו לאמוד את עוצמתו בימים האחרונים שקדמו לבחירות. המגמה הזו הסתמנה ברוב מדינות המערב התיכון, וכן בפנסילווניה, והיא שחוללה את רעידת האדמה הזו לתדהמת ארה"ב כולה, לרבות רפובליקאים ותומכי טראמפ, שלא יכלו להכיל את שמחתם.

הכותרת באתר "פוליטיקו" תיארה את הלוך הרוח בשעות לפני הניצחון: "הדמוקרטים והשווקים מגיבים בפניקה לנוכח ביצועים חזקים מהצופה של טראמפ".

אווירת החדווה במסיבת הניצחון המתוכננת של הילארי קלינטון, המועמדת הדמקרטית, במרכז כנסים ענקי במנהטן נהפכה בהדרגה לאווירה של ציפיה מתוחה, ואפילו של חרדה, לאחר שניצחון של טראמפ, שעד לפני כמה שעות היה אפשרות תיאורטית בלבד נהפך לוודאות.

גודל ניצחונו של טראמפ החל להתברר לאחר שעלה בידו לקושש ניצחון על חודו של תער בפלורידה, עם 29 אלקטורים, המדינה שבלעדיה לא היתה לו שום דרך לזכות בנשיאות. קודם לכן העניקו לו המדגמים של רשתות הטלוויזיה ניצחון באוהאיו, עם 19 אלקטורים, אחת מהמדינות החשובות ביותר בבחירות, ובקרוליינה הצפונית, אף היא מדינת מפתח. על פי המדגמים, קלינטון זכתה בווירג'יניה, אם כי ניצחונה היה דחוק מהמצופה, בקולורדו ומאוחר יותר - בנוואדה, בעיקר בזכות גל אדיר של היספנים שיצא לקלפיות.

מעבר למדינות אלה, זכה כל אחד מהמועמדים במדינות שהוא צפוי לזכות בהן: קלינטון זכתה, בין היתר, בניו-יורק, קליפורניה, אורגון, מסצ'וסטס, קונטיקט, ניו-ג'רזי, ניו-מקסיקו, מרילנד ואילינוי. טראמפ זכה במדינות ה"אדומות" המסורתיות ובכללן אינדיאנה (מדינת הבית של המועמד לסגן הנשיא הרפובליקאי, מייק פנס), לואיזיאנה, טקסאס, אוקלהומה, קנזס, נבראסקה ומיזורי.

ארבע הערכות ראשוניות:

הסקרים לא איתרו בוחרים לבנים, לא משכילים באזורים כפריים שמרוחקים מהמוקדים האורבניים הגדולים. בוחרים אלה, שאנליסט הגדיר אותם הערב כ"אנטי גלובליסטים, אנטי כלכלת המידע" הפנו "אצבע משלושת ענקית" לעבר הממסד הפוליטי ה"אליטיסטי", שזנח אותם, לדעתם, ושכפה עליהם נורמות של תקינות פוליטית שהיתה להם לזרא.

הסקרים כשלו - לא רק הסקרים הפומביים שנערכים בידי מכונים מקצועיים, אלא גם הסקרים הפנימיים של מחנה קלינטון. איכשהו ממצאיהם לא זיהו את הבוחרים המנוכרים מחוץ לערים. אם הסוקרים הגיעו אליהם, הם לא נתנו להם משקל מספיק. הכישלון הזה מצטרף לשורת ארוכה של כישלונות - הכישלון לנבא את ה"ברקזיט", הכישלון לנבא החלטת הציבור היווני לדחות את הצעת האיחוד האירופי, הכישלון לנבא את התנגדות הציבור בקולומביה להסכם השלום עם ארגון הטרור - פארק וכמובן הכישלון לנבא את ניצחון הליכוד בבחירות האחרונות בישראל.

אישיותו השנויה במחלוקת של טראמפ, שהיתה אמורה להיות הקלף המנצח של מחנה קלינטון, כנראה לא הרתיעה את רוב הבוחרים, או, לחלופין, הם סתמו את האף והצביעו בעדו מאחורי הפרגוד בתחנת הקלפי. לעומת זאת, איבת בוחרים רבים לקלינטון כנראה דחפה אותם למחנה טראמפ.

אחד הגורמים העיקריים שהניע שמרנים להצביע בעד טראמפ, למרות סלידתם מאישיותו, היה החשש שהנשיאה קלינטון תמלא את בית-המשפט העליון בשופטים ליברליים, שיקבעו את אופיה של ארה"ב לדורות.

את הלך הרוח של בוחרים דמוקרטים המומים ומאכזבים משקף הבוק פול קרוגמן, חתן פרס נובל בכלכלה ובעל טור ליברלי ב"ניו-יורק טיימס": "אנשים כמוני, וקרוב לוודאי רוב קוראי 'ניו-יורק טיימס', לא מבינים את הארץ שבה הם חיים. חשבנו שעמיתינו האזרחים לא יצביעו, בסופו של דבר, למועמד שאי כשירותו להיות נשיא בולטת כל-כך, אדם שהטמפרמנט שלו כל-כך לא לא יציב, אדם כה מפחיד ועם זאת כה מגוחך.

"חשבנו שהאומה הזו נעשתה הרבה יותר פתוחה וסובלנית במרוצת השנים, שהרוב הגדול של האמריקאים מכבד נורמות חברתיות ואת שלטון החוק. מתברר שטעינו".