ארץ אחת, חצויה

"ארץ אחת, בלתי חצויה, עם חירות וצדק לכול", אומרת שבועת האמונים לדגל האמריקאי. קשה לחשוב על נוסח הולם יותר, או הולם פחות, בשבוע שבו הקרעים בחברה האמריקאית נראו כמעט לא ניתנים לאיחוי. "ארץ אחת, חצויה", הכריזה הכותרת בעמודו הראשון של "בוסטון הרלד", טבלואיד ימני בצפון-מזרח ארצות-הברית. "חרדה עמוקה", הכריזה הכותרת בעמודו הראשון של "סיאטל טיימס", עיתון ליברלי בצפון-מערב ארצות-הברית.

"בוסטון הרלד" ליווה את הכותרת מבשרת-הרעות שלו בסקר דעת קהל. 40% ממשתתפיו אמרו שהבחירות לנשיאות היו "מזויפות ומוטות". חמישית ממשתתפיו הקדימו להודיע כי לא יכירו בתוצאותיהן אם המועמד שלהם יפסיד. לפי העיתון, שיעור המאיימים שלא יכירו זהה אצל דמוקרטים ואצל רפובליקאים. "סיאטל טיימס" עוסק פחות בפוליטיקה, יותר בפסיכולוגיה: איך להשתחרר מן הלחץ, איך להירגע, איך לשפר יחסים בין-אישיים. העיתון מפרסם חמש עצות מועילות: בדקו-נא מה משמח אתכם - ועשו זאת; התעמלו; מצאו-נא זמן לפגוש חברים ולצחוק; לכו לישון; כבו-נא את המכשירים האלקטרוניים.

אכן, שפר מזלם של בני העיר סיאטל, שעיתונם מתעניין במידה כזאת בשלומם הנפשי ומוכן להשיא להם עצות כה מועילות. אבל גם אם אתם מחייכים למקרא העצות, אל-נא תקלו ראש בסיבות להשאתן: דרגת הקיטוב באמריקה השבוע גדולה ממה שהייתה לפחות מאז שנות ה-60, כאשר חיילים אמריקאים מתו בהמוניהם בג'ונגלים של דרום-מזרח אסיה, ומרכזי הערים הגדולות עלו באש במהומות גזע חסרות תקדים.

לא באו מים עד נפש בגובה כזה, אבל עקבות הקרע הפוליטי ניכרים עכשיו הרחק מן הפוליטיקה. איבה וחשד מושלים ברמה. אפשר לפגוש אותם ספונטנית בתור לקופה במרכול - ואפשר גם להבחין בהשתמטות מכוונת מספונטניות, מפני שהימים האלה משופעים בתזכורות שחיים ומוות ביד הלשון.

טלפונים פטריוטיים

את עקבות הקיטוב הפוליטי אפשר למצוא גם במקומות מובנים פחות, כמו למשל בהרגלי צריכה. זו אינה תוצאה בלבדית של מערכת הבחירות הזו, אם כי היא כמובן הקצינה והאיצה. קחו למשל את שוק הטלפונים הניידים, שאת הטון בו נותנות שתי חברות ענק Verizon ו-AT&T. הפוליטיקה שלהן חשודה הן בעיני השמאל והן בעיני הימין. הענקים תורמים כסף למועמדים פוליטיים של שני המחנות. הם עושים כן כדי לזכות בהשפעה, יהיו תוצאות הבחירות אשר יהיו. אפשר אפוא לטעון, מבלי לטעות, שאיש ימין הרוכש את שירותי וראייזון מממן באופן חלקי פוליטיקה שמאלית, וההיפך.

חברת סלולר "שמאלית" הופיעה בשוק זה כבר. שמה Credo, ובסיסה הוא בסן פרנסיסקו. אין לה רשת עצמאית. היא חוכרת את תדריה מן הענקים. אבל היא מציעה ללקוחותיה פיתוי רעיוני: היא מתחייבת לתרום לטובת יעדים פוליטיים וחברתיים רצויים ללקוחות. לפי אתר הרשת שלה, היא תרמה עד כה 80 מיליון דולר ויותר, ועזרה להביס כמה צירי קונגרס אולטרה-שמרנים בבחירות של 2012. אבל מספר לקוחותיה צנוע: בסביבות 100 אלף.

שיטותיה של חברת קרידו עוררו חימה, וגם השראה, בימין. בדיוק לפני שנתיים נולדה קרידו ימנית, ששמה Patriot Mobile. בסיסה הוא בעיר סאות'לייק, טקסס. היא מתחייבת לתרום 5% מכל הכנסותיה לטובת יעדים ומועמדים של הימין השמרני (אפשר לצפות בסרטון על הסיבות לקיומה ב-patriotmobile.com).

האם "קרידו" ו"פטריוט" הן סימני הדרך של עתיד הפעילות הכלכלית באמריקה? הייתכן שצריכה תיצבע בהדרגה בצבעים פוליטיים? פרופסור מאוניברסיטת מרילנד, שחקרה את התופעה, אמרה זה לא כבר לתוכנית ברשת הרדיו הציבורית, שעקבותיה של העדפה רעיונית כבר ניכרים בהרגלי צריכה. אפשר לזהות סוגים של רכב על-פי הקשר בינו ובין השקפותיהם הפוליטיות של בעליו. דמוקרטים נוטים הרבה יותר לנהוג במכוניות של הנעת כלאיים (היבריד), בעוד שרפובליקאים מעדיפים לנדרובר. זה הדין אפילו במסעדות של אוכל מהיר.

סולידריות אזרחית?

אין כמובן שום פסול בתחרות חופשית של כיכר השוק. השאלה היא באיזו מידה ניזק המרקם החברתי. האם התפלגות הרגלי הצריכה עתידה להחליש את הקשר בין אמריקאים מימין ומשמאל? להזיק לסולידריות האזרחית שלהם? זה בהחלט הרושם שהימים האלה מעניקים. הפיתוי לזהות את השקפותיהם הפוליטיות של אנשים על סמך צבע עורם, או לבושם, או משקל גופם (כן!), או צבע שערם הוא כמעט ללא נשוא.

העיתון בעיר סיאטל, המצוטט בראש הרשימה הזו, מייחס ל"מומחים לבריאות הנפש, טראומה ואבל" את ההערכה שמערכת הבחירות הארוכה להחריד (התחילה לפני שנה וחצי) פגעה פגיעה עמוקה בתודעה האישית והקבוצתית.

"אנחנו שרויים באבל", מצוטט פסיכולוג מקומי, "ואנחנו חווים דיכאון עצום ממדים. אנחנו מפולגים בשיעור כזה של מרירות עד שייאוש כבד ומעורר פחד" תלוי באוויר. פסיכולוג אחר מדבר על התוצאות של "עקה טראומטית", הפוקדת עכשיו את אמריקה.

הקורא אולי שם לב שהשמות קלינטון וטראמפ לא הוזכרו כאן. הרשימה הזו נכתבה ביום שלישי בבוקר, 15 שעות ויותר לפני שנסגרו הקלפיות בבחירות הכלליות בארצות-הברית.

גם אם אינני מתכוון לנחש את תוצאותיהן, ברור למדי שאחד הסיפורים העיקריים של הבחירות האלה יהיה השתתפות השיא של מצביעים ממוצא לטינו-אמריקאי לטובת הדמוקרטים, ושל מצביעים לבנים בעלי השכלה נמוכה יחסית לטובת הרפובליקאים. הלטינוס הגיעו בהמוניהם להצביע מפני שדונלד טראמפ הבטיח לגרש 11 מיליון מהם, והלבנים הגיעו בהמוניהם מפני שטראמפ הבטיח להחזיר להם את מקומות העבודה ש"נגנבו" מהם.

אכן, התנגשות אדירה ומכאיבה התחוללה בין פחדים ובין תקוות, ובין שתי תפיסות מנוגדות של אמריקה. ההתנגשות הזו לא הייתה תאונה של ימי בחירות. אי אפשר לייחס אותה רק לציניות ולדמגוגיה. היא הייתה מועדת להתרחש. עכשיו, משהתרחשה, אולי יבוא חשבון נפש. אבל לפני שיבוא, ובוודאי לפני שיושלם, הקצנה וקיטוב נוספים יהיו נחלתה של אמריקה.