"העשירים בישראל נעשים עשירים יותר, בעוד שהעניים - עניים יותר"

תומכי הילארי קלינטון בבחירות לנשיאות ארה"ב היו צריכים להיות מודאגים מהגידול באי-שוויון לא פחות - ואולי אף יותר - מתומכי דונלד טראמפ. כך אומר ל"גלובס" פרופ' פרנסואה בורגיניון, אחד הכלכלנים החשובים בעולם העוסקים בחקר תופעת האי-שוויון, שיתארח במושב בוועידת ישראל לעסקים הקרובה שיעסוק בנושא. 

לפרטים נוספים ולהרשמה לוועידת ישראל לעסקים - לחצו כאן

לדברי פרופ' בורגיניון, המאבק לצמצום הגידול באי-שוויון צריך להתבסס על שינויי מס, למרות שהאפקטיביות של השינויים האלה פחתה מאוד בעידן הגלובליזציה. ואם לא די בכך, הרי שההתפתחויות האחרונות בעולם המחשוב מאיימות על משרותיהם של בעלי המקצועות החופשיים כמו עורכי דין ורואי חשבון, יותר מכפי שהן מאיימות על בעלי הצווארונים הכחולים דוגמת עובדי הייצור במפעלים.

האם יש קשר בין בעיית האי-שוויון שעליה אתה מתריע בשנים האחרונות, לבין תופעת דונלד טראמפ?

"אני בהחלט רואה קשר בין הפופוליזם של טראמפ, ובמידה מסוימת גם של ברני סנדרס בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית, כמו גם בעליית החזית הלאומית בצרפת ותנועות פופוליסטיות דומות באוסטריה ובדנמרק - העוצמה שתנועות כאלה צוברות נובעת בהחלט מהעלייה באי-שוויון. בחלק מהמדינות, כמו ארה"ב, זו עלייה באי-שוויון, ובמדינות אחרות זהו הרושם שיש עלייה או גידול באופן שבו אנשים תופסים אי-שוויון, גם אם אין לכך ביסוס עובדתי".

אתה חושב שלתקשורת יש תפקיד ביצירת רושם מוטעה ומעוות לגבי מצב האי-שוויון?

"ברור. באופן טבעי התקשורת נותנת משקל יתר לאנשים הכי עשירים ולהצלחות העסקיות שלהם, ובכך מחזקת את הרושם שהעשירים רק נעשים עשירים יותר. סיפורים על עשירים שלא מצליחים בעסקיהם או מאבדים חלק מעושרם - אך אינם מגיעים לפשיטת רגל - מקבלים הרבה פחות בולטות מהיקף התופעה בפועל.

"אבל למעשה זה לא רק העניין של חוסר שוויון שמשחק כאן תפקיד. המציאות שבה בארה"ב ובאיחוד האירופי יש שיעורי צמיחה מאוד נמוכים, ואנשים רואים שהכנסתם כמעט ואינה גדלה בזמן שאנשים אחרים מאוד מאוד מתעשרים - מייצרת רגישות גבוהה מאוד לאי-שוויון.

מה היית אומר לעובד ייצור בחגורת החלודה בארה"ב שבטוח שהסכמי הסחר יגזלו ממנו את הפרנסה, ולכן מצביע טראמפ?

"קודם כל הייתי אומר לו שאם הוא עדיין עובד - אז הסכנה שיאבד את עבודתו כמעט וחלפה. תהליכי הצמצום בתעשייה הם בגדול מאחורינו, היום הפריון בענף מאוד גבוה והעובדים הם בעלי כישורים גבוהים, כך שאין להם סיבה לדאגה. הבעיה היום איננה במסחר הבינלאומי, לכן להיאבק נגד הסכמי הסחר יהיה להילחם את מלחמות העבר. זה רק יוביל לפרוטקציוניזם שיפגע בכולם. האיום המרכזי היום בשוק התעסוקה הוא דווקא בענפי השירותים, כתוצאה מההתקדמות הטכנולוגית ותהליכי המחשוב שמחליפים בני אדם".

אז עורכי הדין ורואי החשבון שמצביעים קלינטון צריכים לחשוש יותר למשרותיהם מ'הצווארונים הכחולים' שמצביעים טראמפ?

"בדיוק. יש משהו אירוני בכך שטראמפ וגם קלינטון ייחסו כל כך הרבה חשיבות להסכמי הסחר - למרות שלא שם הבעיה".

אבל גם אתה מסכים שהאי-שוויון הוא תופעה שמתגברת. אז מה ההיקף המדויק שלה?

"אם אנחנו מסתכלים על מדינה כמו ארה"ב, אנחנו רואים גידול באי-שוויון ב-25 עד 30 שנים האחרונות. גם בישראל, אני מצטער לומר, שיש תופעה דומה, שהחלה מאוחר יותר. מה שמעניין זה שאם היית שואל מומחים לנושא לפני 15 שנה אם הם צופים שהמגמה הזו תימשך, הם היו אומרים לך 'בשום אופן'. מה שאותי מאוד-מאוד מפתיע הוא שהאי-שוויון בארה"ב המשיך לגדול גם בשיא המשבר הפיננסי של 2008-9.

"כשאנחנו משווים את המצב בארה"ב למדינות אירופיות גדולות, אנחנו רואים שבבריטניה הייתה קפיצה מסוימת באי-שוויון אחרי הרפורמות של תאצ'ר - אבל אחרי שנים ספורות המגמה נעצרה והמצב התייצב. תופעה דומה התרחשה בגרמניה בעקבות רפורמות. בארה"ב לעומת זאת המגמה של הגידול באי-שוויון נמשכת כל הזמן".

"לחברות יכולת לתגמל את בכיריהן ביצירתיות"

אתה מזכיר את ישראל יחד עם ארה"ב - עד כמה המצב בשתי המדינות דומה?

"בישראל אנחנו רואים גידול משמעותי באי-שוויון ב-20 השנים האחרונות. ייתכן שבמידה מסוימת מדובר בתופעה דומה לזו שהתרחשה בארה"ב, כשהכוונה במיוחד לשכר בצמרת, למנהלים שמקבלים שכר גבוה יחסית לבעלי הכנסה אחרים. גם הגאות ברווחים מנדל"ן תורמת לגידול באי-שוויון. מהצד השני יש לנו שני מגזרים - החרדים והערבים - שמאופיינים במשפחות גדולות ובהכנסה נמוכה, כך שבשורה התחתונה העשירים נעשים עשירים יותר, בעוד שהעניים נעשים עניים יותר".

מה דעתך על חוק הגבלת שכר הבכירים? מה אפשר ללמוד מהניסיון הבינלאומי בנושא?

"זו איננה הפעם הראשונה שבה ממשלה מנסה לשים תקרה למשכורות. אני זוכר שניסו לעשות את זה בצרפת בסוף שנות ה-70 על-רקע גידול באי-שוויון. אנחנו מכנים זאת 'מדיניות הכנסה' (Income Policy) והבעיה שקשה לשלוט בזה. זה יכול לעבוד לפרק זמן, אבל לחברות יש יכולת לתגמל את בכיריהן בדרכים שונות ויצירתיות - למשל על ידי סבסוד ההוצאות שלהם במקום הגדלת השכר. כדי שזה יצליח אנחנו צריכים רשויות מס שמתפקדות היטב, וכמובן רגולציה פיננסית הדוקה".

האם אתה יכול לחשוב על דוגמה מוצלחת לצמצום האי-שוויון?

"לא באמת. במרבית המדינות הסקטור הפיננסי הוא האחראי לחלוקה לא פרופורציונלית של ההכנסות. זה נכון במידה רבה בארה"ב, במידה פחותה באירופה, בישראל וגם בהודו ובסין. חלק מהמדינות מנסות באמת להגביל את השכר, אבל אחרות פועלות דרך הקשחת חקיקת המס - צעדים בתחום מיסוי האופציות ומס רווחי הון. אני מאמין שמיסוי הוא האמצעי האפקטיבי ביותר, אבל הניידות הגוברת של אנשים והון מקשה מאוד להעלות מס במדינה אחת מבלי שהדבר יביא לנדידת הנישומים למדינה אחרת.. באירופה למשל, מקבלי השכר הגבוה ביותר בסקטור הפיננסי מתגוררים בלונדון, משום ששיטת המיסוי שם הרבה יותר נוחה להם מאשר בצרפת או בגרמניה. זה מוביל אותנו לקשר שבין גלובליזציה לבין אי-שוויון - שכן בזכות הגלובליזציה הניידות של הון ואנשים גדלה כל כך".

בספרך "הגלובליזציה של האי-שוויון" טענת שמאמץ בינלאומי מתואם יכול לשפר את האפקטיביות של המדיניות בתחום האי-שוויון.

"נכון. ב-20 השנה האחרונות לא היה תיאום בין מדינות אלא להיפך, הייתה תחרות מי יגיע ראשון לתחתית, כלומר מי יפחית מס על ההון ואת המס השולי על עבודה. זה מרוץ שמוביל בסופו של דבר לאפס מס. לכן שיתוף פעולה הוא חיוני, ולכן הקמנו מערכת הסכמים שתוביל לכך שמדינות באירופה יחויבו לדווח על אזרחי מדינות זרות שמחזיקים אצלן חשבונות בנק".

כלומר, בשיטת ה-FATCA (כללי דיווח החלים על אזרחי ארה"ב שחיים מחוץ לארה"ב)?

"אפשר לומר שזו FATCA אירופית שתחול החל משנת 2018. אני לא אומר שזה יהיה הסוף של תכנוני המס, אבל זה יחזיר לרשויות המס הלאומיות חלק מהכוח שאבד להן. בנוסף צריך להזכיר את יוזמת ה-BEPS (ראשי תיבות של "שחיקת בסיס המס והעברת רווחים", ע' ב') שמביאה להגברת השקיפות, בכך שהיא מחייבת תאגידים בינלאומיים לדווח על הרווחים שלהם לפי המדינות שבהם נוצרו ולא במצטבר".

כך שאתה אופטימי.

"לא, אני לא אופטימי. צריך להבחין בין הבעיה המחריפה שצריך לנסות לתקוף את הסימפטומים שלה. דרך אחת היא להתמודד עם התוצאות של האי-שוויון - ואת זה אפשר לעשות דרך מיסוי. דרך שנייה היא לנסות ולהבין מה גורם לגידול באי-שוויון. האם זה בגלל תהליך הגלובליזציה? האם זה בגלל שינויים טכנולוגיים? אני אישית מאמין שהטכנולוגיה משחקת תפקיד מרכזי, שרק ילך ויגדל, כי היא מביאה לגידול בהכנסות מהון על-חשבון ההכנסות מהעבודה. כך שאנחנו צפויים להמשך של תהליך ההשתנות במאזן ההכנסות - וזה מקור הגידול באי-שוויון.

"יש הרבה דברים שאנחנו יכולים לעשות, ולמשל לוודא שכולם יקבלו רמת חינוך סבירה ושאף אחד לא יישאר מאחורה, אבל איני בטוח שאנחנו לא בתחילתה של תקופה שבה השינוי הטכנולוגי הוא כל כך גדול שהגידול באי-שוויון יהיה בלתי נמנע".

47% מהמשרות בארה"ב יוחלפו ע"י מחשבים

האם עליית מונופולים כמו גוגל או פייסבוק איננה כבר חלק מאותו עידן חדש?

"אנחנו מדברים על זה הרבה בכלכלה - חברות כמו גוגל ואחרות בענף האינטרנט הן חברות שיכולות להגדיל את המכירות שלהן ללא כל השקעה מצדן, אלא רק כתוצאה מכך שאנשים שמתחברים לאינטרנט עוברים דרך הפלטפורמות שלהן. אנחנו מדברים בעצם על מונופולים טבעיים שהם בעצם מכונות להדפסת כסף, כלומר מייצרים הכנסות עצומות ללא עלויות עבודה. אין ספק שהתופעה הזאת תורמת לגידול באי-שוויון ולהתגברות תופעת תכנוני המס הבינלאומיים. אבל מעבר לכך יש את נושא חדירת המחשוב לתחומים שלא היו ממוחשבים בעבר. אני לא מדבר על הכנסת רובוטים לתהליכי ייצור, אלא על אינטליגנציה מלאכותית שמאפשרת למחשבים לבצע עבודות 'צווארון לבן', מהר יותר וביעילות רבה יותר מאשר בני אדם.

"אני מדבר למשל על המחקר של שני חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד שפורסם ב-2013, שצפה כי 47% מהמשרות בארה"ב בסיכון גבוה להיות מוחלפות על-ידי מחשבים בטווח של 10-15 שנה. התהליך הזה כבר מתרחש לנגד עינינו: מדהים למשל לראות שמספר עורכי הדין הצעירים בארה"ב שמקבלים עבודה - נמצא בירידה. למה? כי עורכי דין צעירים היו מועסקים בתחילת דרכם בחיפוש פסקי דין ותקדימים בספרות המשפטית - והיו יושבים בספריות ימים על ימים לשם כך. היום אפשר לעשות את כל החיפושים הנדרשים במחשב, והפירמות הגדולות צריכות הרבה פחות עורכי דין. הירידה בביקוש לעו"ד מתבטאת כמובן גם בשכר".

כלומר, לדעתך ההתקדמות הטכנולוגית מאיימת היום על משרות בענפי השירותים?

"בהחלט. אנחנו יודעים שכבר הורדנו את מרבית הפעילות עתירת העבודה בענפי התעשייה והייצור. החלק היחסי של התעשייה בשוק התעסוקה יורד בכל העולם, לא במדינות המפותחות. התהליך הזה יתחיל עכשיו להשפיע על סקטור השירותים. ממש כפי שבתחילת המהפכה התעשייתית אנשים עברו מחקלאות לתעשייה, ואחר כך מתעשייה לשירותים, עכשיו יעברו משירותים למשהו אחר".

לאן בדיוק יעברו המשרות האלה?

"אני לא יודע בדיוק, אבל מכיוון שבשורה התחתונה ההכנסות יגדלו, אז יתפתחו משרות חדשות ופעילויות חדשות, כי כך היה תמיד. הבעיה שבתקופת המעבר הזו יהיה גידול באי-שוויון, כי חלק מהאנשים לא ימצאו עבודה חדשה ולא יידעו אילו כישורים נדרשים מהם. לכן מציאת פתרון עבור האנשים האלה, באמצעות שיתוף פעולה בינלאומי, תהיה חיונית".

הפיל שמטלטל את הגלובליזציה

"עקומת הפיל" (the elephant chart) הוא שמו של הגרף המפורסם ביותר כיום המתאר את התפתחות האי-שוויון בעולם בשנים האחרונות. עומד מאחוריו ברנקו מילנוביץ', לשעבר החוקר הבכיר בבנק העולמי, ומי שישתתף לצדו של פרופ' בורגיניון במושב בוועידת ישראל שיעסוק במעמד הביניים ובהתגברות האי-שוויון. העקומה הופיעה ב-2012 בתוך עבודת מחקר שפרסם מילנוביץ' וצברה מאז אוהדים, מבקרים וכתבות בכלי התקשורת הכלכליים החשובים ביותר. כך, מגזין האקונומיסט היוקרתי בחר לאחרונה להקדיש כתבה למחלוקת העזה שמעוררת העקומה, תחת הכותרת "צדים פיל" ("Shooting an elephant").

העקומה מבטאת תוצאות של 196 סקרי הכנסה למשק-בית שהתפרסמו ברחבי העולם בשנים 1988-2008 - התקופה "שבין נפילת חומת ברלין ונפילת ליהמן ברדרס", שבמהלכה תהליך הגלובליזציה הגיע לשיא עוצמתו.

המסקנה המטלטלת שעולה מהעקומה - המתבטאת בצורת ראש הפיל המפורסמת שלה - היא ששתי קבוצות אוכלוסייה בעולם הרוויחו מהגלובליזציה יתר מהאחרות: הראשונה היא המעמד הבינוני-נמוך, שמייצג ברובו את מעמד הביניים החדש בסין ובהודו; והקבוצה השנייה היא של העשירים ביותר, בני המאיון העליון בעולם. הקבוצות האחרות הרוויחו פחות, וקבוצה אחת לא הרוויחה מאום מהגלובליזציה - בני מעמד הביניים במדינות המפותחות.

במספרים זה נראה בערך כך: הכנסתם של העניים ביותר בעולם (עשירון תחתון) גדלה בשנים 1988 עד 2008 בשיעור של 20%-40%. הכנסתם של העשירונים 2 עד 4 גדלה ב-40% עד 60%, הכנסתם של עשירונים 5 עד 7 גדלה ביותר מ-60%, והכנסת המאיון העליון גדלה אף היא ביותר מ-60% - עד לקודקודו של הפיל. לעומת זאת. בעשירון 8 נרשמה צניחה חדה בגידול בהכנסה: "העניים" ביותר בעשירון הזה, כלומר הקרובים ביותר לעשירון השביעי, הגדילו את הכנסתם ב-60%, בעוד שהעשירים ביותר (הקרובים ביותר לעשירון התשיעי) לא הגדילו את הכנסתם כלל. גם הכנסותיו של העשירון התשיעי לא גדלו, ולעומת זאת בעשירון העשירי חל אפקט הפוך לזה של העשירון השמיני: הכי פחות עשירים (הקרובים ביותר לעשירון התשיעי) לא הגדילו את הכנסותיהם, בעוד שהכי-הכי עשירים הצליחו להגדיל את הכנסתם ביותר מ-60% - וזהו החדק של הפיל.

הסיפור מתחיל להסתבך כשמנסים לבדוק מיהם המפסידים הגדולים מהגלובליזציה, כלומר האנשים שבין המאיון ה-75 וה-90. בניגוד לרושם הראשוני שנוצר, העקומה איננה מציגה את השינויים במצבן של קבוצות מסוימות. היא מתארת את התפלגות העושר בתחילת התקופה ובסופה, כשהיא "מצלמת" חתך של העשירונים ב-1988 ומשווה אותו לחתך של העשירונים שצולם ב-2008; העקומה אינה עוקבת אחרי האנשים ש"צולמו" בשנת 1988 ומשווה את מצבם בשנת 2008. משום כך, אי אפשר לדעת בוודאות האם מצבם של האנשים שהיו בין המאיון ה-75 למאיון ה-90 אכן לא השתנה.

מה קרה לאנשים של 1988? מילנוביץ' עצמו יצר עקומה אחרת, מפורסמת פחות, שמתארת את מה שנדמה שמתארת עקומת הפיל. עקומה אלטרנטיבית זו פחות דרמטית, אך עדיין מזכירה בצורתה ראש של פיל. החדשות הטובות הן שכל העשירונים מ-1988 שיפרו את הכנסותיהם, ואפילו הכנסתם של קבוצת הדפוקים שבין המאיון ה-75 וה-90 צמחה ב-20% נאים. ועדיין - מצב המעמד הבינוני בסין והודו מצד אחד, והכנסות העשירים ביותר בעולם מהצד השני, השתפרו יותר מכולם.

המלכוד הצרפתי

"בצרפת", מספר פרנסואה בורגיניון, "האי-שוויון גדל בשנים האחרונות, אבל בצורה מתונה מאוד וללא כל השוואה לארה"ב. הבעיה היא שהציבור הצרפתי עדיין לא הפנים שאנחנו נמצאים בעולם חדש, ושאי אפשר להמשיך ולהחזיק בכל הזכויות הסוציאליות הנדיבות שהובטחו לעובדים בשנים הטובות.

"עלויות העבודה הגבוהות בצרפת מייצרות בעיה ענקית משום שהן פוגעות בוודאות בתחרותיות. מצד שני אנחנו יודעים שרפורמה ודה-רגולציה של שוק העבודה תביא לגידול עצום באי-שוויון, שיקומם את דעת הקהל ויהיה בעייתי מאוד מבחינה פוליטית. ההתמודדות היום עם הדילמה הזו היא בכך שהממשלה לוקחת מהפירמות את המימון של חלק מהטבות השכר של העובדים - עד כדי בעצם פטור לחברות ממיסוי הכרוך בהעסקת עובדים ברמות השכר הנמוכות ביותר. ואולם, זה יוצר הוצאה ממשלתית גבוהה מאוד בצרפת יחסית למדינות אחרות - הוצאה שכדי לממן אותה הממשלה נאלצת להעלות מסים עוד יותר. כך בעצם, צרפת לכודה במעגל שקשה מאוד להיחלץ ממנו.

"האתגר שלנו הוא לייצר שוק עבודה שיהיה מצד אחד גמיש, ומצד שני לא יביא להגדלה ניכרת באי-שוויון ולפגיעה בביטחון התעסוקתי של העובדים. דנמרק היא דוגמה טובה לשוק עבודה כזה - שוק שיש בו מעט חוקי מגן וניתן לפטר עובדים בקלות יחסית, אך מצד שני העובדים זוכים לרשתות ביטחון ולהכשרות מקצועיות שמאפשרות להם למצוא עבודה חדשה בקלות יחסית. יכול להיות שהמודל הדני מתאים למדינות קטנות יותר מאשר למדינות גדולות - ועדיין אני חושב שזה צריך להיות גם הכיוון של צרפת - דרך שמאפשרת הגברת התחרותיות ללא הגדלה ניכרת באי-שוויון.

"אך זה עדיין לא פותר את האתגר שמציבה לנו ההתפתחות הטכנולוגית".