הצבעות נקמה

"ייתכן שעולם העסקים מפיק מוצרים ורווחים. אבל קשה לעמוד מול החשד שהוא הופך גם לצורה עממית של תיאטרון. כמו התיאטרון, יש לו גיבורים, נבלים, דרמה - וגם במידה גוברת והולכת - כוכבים. שמותיהם של אילי העסקים מבזיקים בתקשורת כמו אלה של מפורסמי הוליווד. כשהם מוקפים במומחים ליחסי ציבור ומתורגלים בכל אומנויות המכירה העצמית, הפכו דמויות כמו דונלד טראמפ או לי אייקוקה לסמלים חיים של עוצמת חברות העסקים. בטורי הקומיקס לועגים להם. הם, ואלה הכותבים עבורם, מפיקים רבי-מכר. שני האנשים הוזכרו - אולי ארגנו כך שיוזכרו - כמועמדים אפשריים למשרת נשיא ארצות-הברית. עולם העסקים הגיע לעידן הזוהר...

"לאמצעי התקשורת ההמוניים הייתה השפעה מאחידה גדולה ביותר כאשר היו רק ערוצים מעטים, סוגים מעטים של תקשורת, ומכאן מבחר קטן שעמד לרשות הקהל. בעתיד, ישרור המצב ההפוך. בעוד תוכנה של כל תוכנית עשוי להיות טוב או רע, ה'תוכן' החדש החשוב ביותר מכול הוא מציאותו של השוני עצמו. למעבר מסביבת תקשורת בעלת מבחר מצומצם לסביבה בעלת מבחר רב יש השלכות שהן לא רק תרבותיות אלא גם פוליטיות..."

(אלווין טופלר, מתוך ספרו "מהפך העוצמה, המאה ה-21: זעזועים ותמורות בכלכלה, בפוליטיקה ובתקשורת", שיצא לאור בשנת 1990, לפני 26 שנה, וחזה בדיוק את הנולד. טופלר, סוציולוג, סופר ועתידן יהודי-אמריקאי, שחיבר בין היתר את "הלם העתיד", לא זכה לראות את נבואתו מתגשמת. הוא נפטר ביוני השנה)

יש לנו מסקנה אחת עיקרית מתוצאות הבחירות בארה"ב הנוגעת לתקשורת, כי הרי אין לנו שום יומרה לחלק ציונים מישראל למה שיקרה בעקבות בחירת דונלד טרמאפ (לא, זה ממש לא סוף העולם): התקשורת, שאמורה לתווך את המציאות לציבור עושה זאת רע מאוד. היא לא מתווכת את המציאות, היא מתווכת בעיקר את רצונותיהם הפרטיים של עורכיה או תוצאות סקרים, הנדמים כמתווכים את המציאות במקרה של הבחירות.

למרות הדמוקרטיזציה של המידע, כפי שחזה טופלר, שאכן מתקיימת באמצעות ערוצי תקשורת מגוונים כמו רשתות חברתיות, התקשורת הממסדית ברובה עדיין מייצגת את האליטה הישנה. כלומר, את המעוזים העירוניים הגדולים (הילארי קלינטון הרי ניצחה בכל הערים הגדולות ובכל זאת הפסידה את הבחירות), את הממסדים הכלכליים שיושבים בגושים העירוניים הגדולים, את האליטות הוותיקות.

הסוקרים, שחיים בתוך הגושים הללו, משקפים בדיוק את המציאות באופן מעוות דרכם, אבל מפספסים לחלוטין את המעגלים הרחוקים יותר, הפריפיריאליים, שסולדים מהממסד הוותיק או ממי שמייצג אותו בחלקו - התקשורת הממסדית בכבודה ובעצמה.

הן בישראל בבחירות אחרונות והן בבריטניה בעניין הברקזיט, מדובר בהצבעת מחאה, אם תרצו אף נקמה, במי שהמצביעים חושבים שמזלזל בהם, אינו מחשיב את דעתם, מזניח אותם ומתייחס אליהם כאל נבערים. זו הצבעה שהיא בבחינת "לא מאהבת מרדכי אלא משנאת המן" (כי גם טראמפ הוא די מהאליטה הכלכלית שניצלה את החוקים שנכתבו בשביל העשירים כדי לפשוט את הרגל, לחמוק מתשלום מסים ולהתעשר).

זהו מרד באליטות שמנותקות מהם ומתעקשות להמשיך להיות מנותקות.

eli@globes.co.il