שופט לא צריך לקבל פרס

בשנת 1968 החליטה ועדת פרס ישראל להעניק את הפרס היוקרתי לאדם הראוי לו מכל, שבלעדיו כנראה לא הייתה קמה מדינת ישראל, ולא היו יכולים להעניק בה פרסים - לראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון. בן-גוריון לא חשב פעמיים והשיב בנימוס כי הוא מוותר על הכבוד ועל היקר.

בן-גוריון מסר לוועדת הפרס: "אני רואה חובה להודיע שאיני רואה לי כל זכות לקבל פרס זה (פרס ישראל), כי פועלי בארצנו לא היה יותר ממילוי חובתי האזרחית, כאשר עשו זאת רבבות... לפי הכרתי, לא מגיע לי כל פרס בעד מילוי חובה", אמר, והתפנה לטפל בכבשים בדיר של קיבוץ שדה בוקר, שבו חי.

ומדוד בן-גוריון לדוד רוזן: לאחרונה הודיעה התנועה לאיכות השלטון לשופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, דוד רוזן, על החלטתה להעניק לו את אות "אביר איכות השלטון" לשנת 2016, בטקס שיערך בסוף חודש דצמבר הקרוב.

רוזן, שמונה בחודש אוגוסט השנה לנציב תלונות הציבור על הפרקליטים (וייכנס לתפקיד ב-1 בינואר 2017), צריך לנהוג באותה דרך שבה נהג בן-גוריון כשהציעו לו לקבל את פרס ישראל, ולסרב לקבל את הפרס/אות.

שופט מכהן לא צריך לקבל פרסים ואותות יוקרה על עבודתו. שופט הוא שליח ציבור במלוא מובן המילה, וכאשר הוא מנהל משפט, דן אנשים לשבט או לחסד, חורץ וגוזר דין, עליו לעשות זאת כשהוא נטול אינטרסים כלשהם, ואסור שישתמע כי הוא פועל למען טובת הנאה חומרית או רוחנית בעתיד, אם במישרין ואם בעקיפין.

אם שופטים מכהנים יתחילו לקבל פרסים על עבודתם, משל היו אמנים כמו שחקני קולנוע וזמרים, הדבר עלול להביא לפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט. יתרה מכך, הסכמה של שופט מכהן מסוים לקבל את אות "אביר השלטון" עלולה לרמז כי הוא מסכים שהקולגות שלו בבתי המשפט, הם "פחות אבירי שלטון" ממנו, דבר שלא ייתכן בעולם השיפוט.

רוזן אינו השופט הראשון שזוכה באות של התנועה לאיכות השלטון. קדמו לו, בין היתר, השופטת המחוזית בדימוס, הילה גרסטל, שאותה מחליף רוזן בתפקיד נציב הביקורת (התלונות) על הפרקליטות; והמשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט אליעזר ריבלין, שמשמש כיום כנציב תלונות הציבור על שופטים.

ההבדל הוא שגרסטל וריבלין קיבלו את האות תקופה משמעותית אחרי שכבר פרשו משיפוט. רוזן אמנם מסיים בימים אלה את עבודתו כשופט, ומתחיל לכהן כנציב הביקורת (תלונות הציבור) על הפרקליטים, אבל סמיכות הזמנים בין הרגע שבו ישב רוזן באולמו בבית המשפט המחוזי וקבע את הדין לבין מועד קבלת האות היא קרובה מדי.

ולבסוף, אי-אפשר להתעלם מכך שגולת הכותרת הציבורית של כהונת רוזן כשופט, הייתה ניהול משפט פרשת הולילנד. רוזן ניהל את התיק עב-הכרס וחסר התקדים בהיקפיו ובעוצמת השחיתות שהתגלתה במהלכו, באופן יעיל, ובסופו, הרשיע את אהוד אולמרט וחבריו בשוחד, במירמה ובהפרת אמונים, ושלח אותם לשנות מאסר ארוכות.

רוזן כתב בגזר הדין כי "עובד הציבור הנוטל שוחד משול למי שניתץ אבן-פינה בעבודתו. הנוטל שוחד הוא בבחינת בוגד, איש מעל הבוגד באמון שניתן בו, אמון שבלעדיו לא ייכון, יקום ויהיה שירות ציבורי מתוקן".

רוזן צריך להבהיר כי המסר הזה שלו לא צריך לזכותו בפרסים ובאותות יוקרה, ולא צריך להיחשב לדבר חריג. הוא צריך להיות המובן מאליו. מילוי החובה האזרחית שהוטלה עליו.