חוק דרקוני או עדר עזים: מה יקרה עם חברות הארנק?

לפני כ-10 ימים פורסמה הצעת החוק הממשלתית של חוק ההסדרים, ובה כצפוי ייחד המחוקק חלק נכבד מפרק המסים לטיפול ב"חברות הארנק". בדברי ההסבר מצוין שתכליתו להילחם בתכנוני מס העושים שימוש לרעה בשיטת המיסוי הדו-שלבית הנהוגה בישראל.

כידוע, שיעור המס המוטל על הכנסתה החייבת של החברה נמוך משמעותית משיעור המס המוטל על הכנסתו החייבת של היחיד, ושיוויון בנטל המס מושג רק כשהחברה מחלקת כדיבידנד את הכנסתה החייבת. החלק הדן במלחמה ב"חברות הארנק" כולל מלחמה בשכירים או נושאי משרה שלדעת מחוקק המס אין לאפשר להם מיסויית ליהנות מהתאגדות כחברה, מלחמה בבעלי חברות המושכים בפועל כספים מהחברה שבבעלותם אך מתחמקים מלסווגם כדיבידנד לצורכי מס וכן מלחמה בבעלי חברות שצוברים את הונם בחברה ונמנעים מחלוקת דיבידנד.

סכנה לפגיעה בכלכלה

כבר הבענו את דעתנו בעבר שאכן יש ליצור מדיניות מאוזנת השוללת מצב שהשכיר ישלם מס של 50% על הכנסותיו, בעוד בעל החברה יוכל ליהנות מתשלום מס בחברה של פחות מ-25%, כל עוד יצליח בדרכים שונות ומשונות להימנע מחלוקת דיבידנד. חשיבות הטיפול בחברות הארנק הולכת וגדלה דווקא בשל רפורמת המס המוצעת, רפורמה שבמסגרתה שיעורי מס החברות יופחתו (ב-2017 ב-24%, וב-2018 ב-23%), ואילו השיעור האפקטיבי של המס המוטל על הדיבידנדים המחולקים, יועלה ל-33% בידי בעל מניות מהותי (העלייה באחוז מקורה בעליית שיעור מס היסף מ-2% ל-3%).

עם זאת, לדעתנו הנוסח הקיים של הצעת החוק בלתי מאוזן. נוסח שבשם המלחמה בתכנוני המס, עלול להביא להטלת מס בלתי מוצדקת ולפגיעה אנושה בכלכלה הישראלית. ברשימה זו יוצג חלק מהעיוותים בהצעת חוק זו.

במסגרת הסעיפים המטפלים במשיכות של בעלי מניות מחברה בבעלותם, נקבע שבעל מניות מהותי, המחזיק ב-10% ומעלה ממניות החברה בבעלותו, יחויב במס על הלוואה שנטל מהחברה או אף על מזומנים או שווה מזומנים שהחברה העמידה כבטוחה להלוואה שנטל מבנק. הוראה זו לא תחול על הלוואה קצרת מועד שבעל המניות השיב לחברה תוך פחות מ-90 יום ממועד משיכת הכסף מהחברה.

הוראה דרקונית זו אינה מבחינה בין הלוואה נושאת ריבית בתנאי שוק להלוואה שאינה נושאת ריבית. למעשה, ההוראה מאלצת את בעלי המניות ליטול הלוואות מהבנקים ונותני אשראי אחרים. עוד נבהיר שנוסח ההוראה כלל אינו מאפשר מקום לשיקול דעת של פקיד השומה, כך שכל הלוואה של למעלה מ-90 יום, במקרה הטוב תתחייב במס בשיעור של 33% בידי בעל המניות כאילו חולקה כדיבידנד. במילים אחרות, לפי הצעת החוק, אם בעל המניות נקלע לקשיים ופרע את החוב לחברה לאחר 180 ימים, ולא תוך 90 ימים, הוא עדיין ייחשב למי שמשך דיבידנד, למרות שהשיב את הכסף לחברה.

זאת ועוד, אותם סעיפים המטפלים במשיכות בעלי מניות, עוסקים באותה נשימה גם בהלוואות שמשכו קרוביהם של בעלי המניות. זהו המקום להסביר שהמונח "קרוב" מוגדר בפקודת מס הכנסה, לא רק כקרוב בשר ודם, אלא אף ב"חברת אחות". במילים אחרות, בהתאם לנוסח הקיים, הלוואה שנתנה חברה לחברת אחות המוחזקת בידי אותו נישום יחיד, שהינו בעל מניות מהותי, תיחשב לדיבידנד בידי היחיד.

אין צורך להסביר שזהו מצב אבסורדי בו מחוקק המס נלחם בהקמת חברות חדשות, שהן חברות אחיות לחברות קיימות. לשם מה נועד משטר המס הדו-שלבי החל בישראל, אם לא למתן האפשרות להשתמש בעודפי החברה הקיימת לשם הקמת חברות נוספות והמשך הפיתוח של הכלכלה?

במסגרת הסעיפים הדנים במלחמה בשכירים או נושאי משרה המתאגדים כחברה, נקבע שהכנסה של חברת מעטים תיחשב להכנסתו של היחיד, אותו שכיר או נושא משרה שלדעת המחוקק "התחפש" לחברה. על אף שהדברים לא צוינו מפורשות בנוסח החוק הקיים, יש להניח שלצד שיעורי המס של היחיד שיוטלו על הכנסת החברה, חלוקת דיבידנד מהחברה ליחיד לא תתחייב במס בידי היחיד. אין ספק שהוראה זו פוגעת בזכאותו של היחיד להתאגד כחברה, ובהחלט ניתן להעלות תהיות מדוע לא הסתפק המחוקק בבדיקה המשפטית האם מערכת היחסים בין היחיד לגוף שהוא מספק לו שירותים, משקפת יחסי עובד מעביד או שמא יחסי ספק-לקוח.

עם זאת, כל עוד הדברים אמורים ביחיד הנותן שירותים לאדם אחד, והשירותים הינם מסוג הפעילויות הנעשות בידי עובד עבור מעבידו, ניתן להבין את רצונו של מחוקק המס להטיל מס על הכנסת חברת המעטים כאילו היא הכנסתו של היחיד. ואולם, במסגרת הוראה נוספת, נכתב בהצעת החוק שההכנסה החייבת של חברת המעטים תיוחס ליחיד, גם אם מדובר, לשם הדוגמה, בחברת מהנדסים ש-50% או יותר מהכנסותיה ניתנות לאדם אחד.

במילים אחרות, בשם המלחמה באותם שכירים המתחפשים לחברה לשם ניצול הטבות המס המוקנות לחברה, קובעת הצעת החוק שאף בעלי מקצועות חופשיים קלאסיים לא יוכלו ליהנות ממשטר המס החל על חברה, אם 50% או יותר מהכנסתם נובעת מלקוח גדול אחד. למותר לציין, שאין כל הצדקה בגזירה כזו.

דיבידנד ללא דיבידנד

במסגרת הסעיפים שתכליתם להטיל מס על חברה צוברת שאינה מחלקת דיבידנד, מוצע לתת הסמכה למנהל רשות המיסים לראות ברווחיה הלא מחולקים של חברת מעטים, כאילו חולקו כדיבידנד. לעניין זה יוסבר שהסמכה מעין זו נמצאת כבר בנוסח החוק הקיים, ולמעשה אחד השינויים העיקריים הינו במתן ההסמכה למנהל רשות המיסים לקבל החלטה כאמור ללא התייעצות בוועדה. אין צורך להסביר שמדובר במתן הסמכה רחבה מעין כמוה, במסגרתה יידרש מנהל רשות המיסים לבחון את יכולתה של החברה לעמוד בפירעון התחייבותיה, את תוכניות הפיתוח וההתרחבות של החברה ואת מכלול צרכיה העיסקיים.

מעבר לשאלה המשפטית הבסיסית האם אכן ראוי לתת למנהל רשות המיסים סמכות כה רחבה, נראה שהשינוי החמור שחל בעניין זה הינו בשינוי הגדרת המונח "רווחים". בהתאם לשינוי המוצע, המונח רווחים כולל את מלוא רווחיה של החברה מיום התאגדותה. במילים אחרות, מדובר במתן סמכות רחבה, ללא קביעת קריטריונים מנחים על-ידי ועדה חיצונית, שיש באפשרות מנהל רשות המיסים להפעיל באופן רטרואקטיבי על רווחים שנצברו שנים רבות קודם לשינוי החקיקה המוצע.

לסיכום ייאמר שהצעת החוק, שמקורה במניעים מוצדקים, ושתכליתה מניעת ניצול לרעה של משטר המס החל על חברה, מצאה את ביטויה בנוסח דרקוני שהינו בבחינת גזירה שהציבור לא יוכל לעמוד בה. אין לנו לקוות אלא כי כמקובל במזרח התיכון, אין מדובר אלא בעדר של עזים שהוכנסו על-ידי משרד האוצר לשם העברת נוסח חוק שבסופו של יום יהיה מצומצם ומאוזן בהרבה מהנוסח הקיים.

*** הכותבים הינם שותפים באשכול המסים של פירמת ראיית החשבון והייעוץ העסקי BDO זיו האפט

 ציפיות האניפלציה