המדינה (שוב) מציגה: בעיות בהפצה בתחום הפיננסי-פנסיוני

מוקדם יותר השבוע הטילה הרשות לניירות ערך פצצה, לא בלתי קונבציונלית - אבל בכל זאת נפיצה, כשפרסמה ממצאי בדיקות מדגמיות שערכה מחלקת השקעות ברשות, בראשות דודו לביא, בחלק ממערכי הייעוץ במערכת הבנקאית, תחת הכותרת "תובנות מביקורות שנערכו בתאגידים בנקאיים בשנים 2015-2016 בנושא ייעוץ השקעות בסביבת ריבית נמוכה".

הרשות, שבראשה עומד פרופ' שמואל האוזר, בדקה מה ואיך עשו יועצים בבנקים מול לקוחותיהם עם תעודות הסל בתקופה שבה הריביות האפסיות מחקו את פוטנציאל התשואה באפיקים הסולידיים במיוחד, ומצאה ממצאים מעוררי חשש על אחד מאפיקי ההפצה הפיננסיים המובילים במשק, שמצטרפים לביקורות רגולטוריות לגבי אפיקי הפצה ושיווק אחרים.

ברשות אמנם ציינו בהכללה כי הבדיקות האמורות שנעשו על-ידיה "לא הצביעו על כשלים מערכתיים בתפקוד מערכי הייעוץ", ואולם, הם גם הציפו שורה של ממצאים מדאיגים, שמתווספים לביקורות נוספות שהושמעו לאחרונה, וגם לאורך השנים, נגד גורמי הפצה פיננסים-פנסיוניים, מצד גורמים ממלכתיים אחרים - ובהם אגף שוק ההון באוצר, שהפך זה עתה לרשות שוק הון עצמאית, ומצד מבקר המדינה.

מעדיפים את הבית על פני הלקוח

במה מדובר? נתמקד בכמה מהממצאים היותר מדאיגים שמצאו אנשי הרשות, לטעמנו: האחד, שמערכי ייעוץ ההשקעות בבנקים הובילו בשנתיים האחרונות את הציבור לנהור החוצה מהקרנות הכספיות כתוצאה מהריביות האפסיות, והביאו למקרים שבהם "היועצים לא כללו בכלל השיקולים הנוגעים לכדאיות העסקה המומלצת על-ידיהם את העלות הכוללת ללקוח, והמליצו ללקוחותיהם על רכישות נכסים באפיקים שפוטנציאל התשואה בהם נמוך מעלותם".

כמו כן, הפגיעה בחלק מהלקוחות המיועצים נבעה גם ממקרים שבהם "יועצים הפנו לקוחות מיועצים אשר בתיקם המיועץ נכסים סולידיים נזילים, המניבים תשואות נמוכות במיוחד, לקבלת אשראי מהבנק, מבלי לבחון אפשרות של מימוש הנכסים המניבים תשואות נמוכות חלף לקיחת אשראי". התמונה המלאה הייתה קשה אף יותר, משום ש"לעיתים, מטרת לקיחת האשראי הייתה לצורך הגדלת סכומי ההשקעה".

עוד סממנים לייעוץ לא ראוי, ואולי אף ממש כושל, עולים מהאמירה הבאה של הרשות: "היו יועצים אשר הסתמכו על תשואות עבר בהמלצות הנוגעות לקרנות אג"ח ממשלתי במח"מ קצר, שהושגו בעת שבה הריבית במשק הייתה גבוהה - על אף שאלו אינן יכולות לשקף את תשואת העתיד, בפרט ביחס לתקופה שבה הריבית במשק נמוכה".

ברשות מדגישים, ש"באותם המקרים לא היה היגיון כלכלי בהשקעה בקרנות מח"מ קצר, משום שפוטנציאל התשואה של הקרן היה נמוך מעלויות החזקתה".

ביקורת זו מצד רגולטור פיננסי מרכזי מלמדת, כי הייעוץ האובייקטיבי בבנקים אינו, בהכרח, מיטבי עבור הלקוחות, ושהיועץ עשוי לתת עצות בעייתיות שמיטיבות בעיקר עם הבית. זאת בעוד שהמערכת הבנקאית מבקשת להרחיב את מוטת כנפיה בתחום הייעוץ והשיווק הפנסיוני, שנשלט בעיקר על-ידי סוכני הביטוח ומערכי המכירה העצמאיים של המוסדיים.

כך או אחרת, הבעיות בהפצה הפיננסית-פנסיונית ממש לא עוצרות פה. לתפיסת המפקחת על הביטוח, דורית סלינגר, סוכני הביטוח לא ממלאים באופן מיטבי את התפקיד שהיא מייעדת להם, תוך שהיא מכווינה את השוק, בדגש על תחום החיסכון הפנסיוני, ליותר ממשקים ישירים, שמתבססים על מיידיות ופרמטרים כמותיים שהיא מגדירה. כל זאת, תוך שהיא מטיחה לא אחת ביקורת על מערך השיווק הפנסיוני-ביטוחי במשק.

גם המבקר מבקר

לאחרונה הצטרף לביקורת גם מבקר המדינה, שתוך שביקר את האגף, אמר שהחזקות הגופים המוסדיים בסוכנויות ביטוח גדולות (סוכנויות ההסדרים הפנסיוניים), עלולות "לפגוע באיכות השיווק הפנסיוני הניתן למבוטחים ולפגוע בזכויות המבוטחים", ולכן יש חשש ש"המוצר הפנסיוני המשווק ללקוח אינו המוצר הפנסיוני המתאים ביותר ללקוח, והוא נחות בהשוואה למוצרים אחרים".

המבקר המשיך והתייחס ל"מודל תגמול מוטה של סוכני ביטוח פנסיוניים", ומצא ש"המשך קיומו של מודל תגמול של סוכני ביטוח פנסיוניים, הכולל פרסים והטבות, עשוי להטות ולערב שיקולים זרים בהפצת החיסכון הפנסיוני, ומשום כך להתנגש עם חובות הנאמנות והאמון הקבועות בחוק".

נוסף על כך, ישנה התייחסות בדוח המבקר ל"חוסר אפקטיביות בשימוש במסמך הנמקה", הליך מרכזי שהוביל האוצר, שבמסגרתו כל פעולה שנעשית בחיסכון של הלקוח על-ידי סוכן בתחום הפנסיוני דורשת ביצוע הליך של הסבר מעמיק שניתן ללקוח (ההנמקה).

"השימוש במסמך הנמקה ככלי עבודה עיקרי בידי בעל הרישיון לייעוץ ותיווך פנסיוני יוצר מראית עין של דאגה לאינטרס הלקוח, אך בפועל אינו מבטיח שהמוצר הפנסיוני הנבחר הוא אכן המוצר הפנסיוני המתאים ביותר ללקוח", ו"אינו פותר את בעיית ניגוד העניינים המובנה של סוכן הביטוח", קבע המבקר.

נוסף על כך טען המבקר, כי "קיים חשש להיעדר ייעוץ פנסיוני אובייקטיבי הבוחן את צורכי המבוטח למרבית האוכלוסייה".

לכן, קרא המבקר לאגף שוק ההון לבחון בהקדם את מבנה הבעלות של סוכנויות הביטוח וההסדר, ולשקול בין היתר הסדרת הוראות שיקבעו מגבלות מתאימות בעניין הפצת מוצרי החברה האם באמצעות סוכנות בבעלות, וכן קבע שעל האגף להסדיר בהקדם כללים ברורים למתן תמריצים כלכליים בשיטת התגמול של סוכני הביטוח, במטרה למזער את השפעת השיקולים הזרים וההטיות שעשויים להיווצר בהפצת מוצרי החיסכון הפנסיוני. עוד אמר המבקר, כי על האגף לבחון מחדש את מודל התמחור לייעוץ פנסיוני, בראייה כוללת של הכדאיות לכלל השחקנים בשוק.

טוב ממה שהיה, לא טוב מספיק

מה כל זה אומר? שזירת ההפצה הפיננסית-פנסיונית בישראל מציפה לנו לא אחת דוגמאות לנורמות בעייתיות, ונראה שמעמד הלקוח עדיין רחוק מלהיות איתן כנדרש. אמנם, מצבו של הלקוח, כמו גם האמינות והמוטיבציה של מערכי ההפצה והשיווק הפיננסיים-פנסיוניים בישראל, השתפרו לאין ערוך בעשורים האחרונים (הממצאים והביקורת המוזכרים לעיל היו נשמעים כחזון אחרית הימים לפני כעשרים שנה ואף פחות מכך, כשהתחושה היא שאז אף גורם בשוק אפילו לא שקל את האינטרס של הלקוח).

אבל, זה כן ממחיש - ולא בפעם הראשונה - שיש עוד הרבה מה לעשות, ושעל המדינה והרגולטורים להמשיך לדאוג לחינוך פיננסי של האזרחים.

לצערנו זה לא קורה עדיין - האוצר והממשלה מסמסו זאת - ולכן, עד שזה יקרה, עליהם להגן על הצרכנים בצורה יותר רצינית, ולא פחות חשוב - על הציבור להיות זהיר הרבה יותר.

כלומר, על הלקוח להבין שהאחריות בפועל רובצת עליו ורק עליו, ולכן עליו לשנס מותניים ולהגביר את האוריינות הפיננסית שלו - כי אין שום ביטחון שמישהו אחר יעשה זאת עבורו, גם אם אותו מישהו מקבל תגמול עבור ההפצה והשיווק.