אתם פוגעים לעצמכם בקריירה?

בעבודתי אני פוגשת לא מעט אנשים שמחזיקים באמונות ובתפיסות הרסניות לגבי עצמם ולגבי הקריירה שלהם. הנה כמה מהן.

"היתרון שלי הוא שאני חסר תחליף"

מי לא רוצה להרגיש נחוץ וחיוני בעבודה? רוב האנשים נהנים להרגיש חיוניים ומוערכים. אולם יש כאלה שמתאמצים באופן תדיר להוכיח שהם נחוצים בצורה בלעדית, ולהראות לבוס שלהם שהוא לא יכול בלעדיהם. בזכות יכולת נדירה השייכת להם, בזכות רמה עילאית של ביצועיהם, או בזכות ערכים מוספים שהם מביאים עמם לעבודה (למשל, גם טוב מקצועית, וגם חבר ואוזן קשבת למנהל).

בראייתם, הם מרוויחים מכך כוח וסמכות ותחושה שהארגון תלוי בהם. לתפיסתם, תלות זו תוביל לקידום, להטבות ולהערכה רבה מכל הסובבים. אולם הבעיה היא, ראשית, שתחושת העליונות מובילה להתנהגות מתנשאת, לציפייה ליחס מיוחד מהמנהל ומהקולגות ולחוסר נכונות להיפתח לעמדות של אחרים. כל אלה, כמובן, מובילים ליחס לא אוהד מצד הסובבים.

שנית, עובדים חסרי תחליף יכולים להיות, למשל, היחידים שיודעים להתמודד עם בעיות דחופות מסוג מסוים. בשל כך, הם מחויבים להיות תמיד זמינים לפתור בעיות כשאלה צצות. לא משנה מתי. לא משנה אם תכננו לצאת בשעה הרגילה משום שקבעו תכניות עם משפחותיהם. שלא לדבר על ימים שבהם הם נאלצים להיעדר בשל מחלה או אפילו יוצאים לחופשה, וזוכים לעשרות פניות משום שלא מסתדרים בלעדיהם.

שלישית, לעובדים חסרי תחליף יש בעיה נוספת: הם נתקעים בתפקידם, וכבולים לו. כי כשהם בכל זאת מצליחים להיות כל כך טובים בו, באופן הבלעדי להם, נראה שאיש לא יעשה זאת טוב כמוהם במקומם. לכן, למנהליהם אין מוטיבציה לקדם אותם, וההזדמנויות בקריירה שלהם מצטמצמות משמעותית.

"העובדה שאני וורקוהוליק אולי מקשה עליי, אך מועילה לארגון"

בניגוד לאלה, ישנם הוורקוהוליקים. אלה שמכורים לעבודה, חושבים עליה כל הזמן, חשים אשמים כשאינם עובדים, רואים בה הדבר החשוב ביותר בחייהם. מבחינתם זו לא פחות מאשר אות של כבוד! אם הם וורקוהוליקים, אפשר לסמוך עליהם. הם רציניים, הם אחראיים, הם תמיד עושים את הנדרש מהם, תמיד זמינים ומגיבים, תמיד מצטיירים כמי שמשקיע וששווה לקדם.

רק שבפועל, זה לא ממש כך. קשה מאוד להחזיק לאורך זמן כאשר ערך הוורקוהוליזם מתווה את הדרך. מתישהו העובד קורס, מתרחק ממשפחתו, מאבד את קשריו החברתיים, מזניח את בריאותו הפיזית והנפשית ובשל כך גם מתחיל להיעדר מעבודתו או לפשל במשימותיו.

סכנות שאורבות לוורקוהוליקים - שחיקה, מחלות כרוניות, בדידות, השריית מתח על הסובבים - ודאי שאינן מועילות לארגון שבו הוא עובד. זוהי אליה וקוץ בה.

"אם עד היום זה היה ככה - כך זה כנראה יהיה תמיד"

"הצלחתי כתזונאית, וחלמתי להיות בעלת קליניקה פרטית, אבל כשיצאתי לעצמאות זה לא קרה. נראה שהחלק של השיווק העצמי שלי לוקה בחסר, או שאני פשוט לא בנויה להיות בעלת עסק, וכל כך חבל. החלום שלי התנפץ".

אמירות כמו זו של התזונאית החביבה ששוחחה עמי לא מזמן הן אמירות מאוד נפוצות. רוב האנשים מסיקים מסקנות לגבי עתידם על סמך מה שחוו בעברם. הבעיה היא שבכך, הם חורצים לעצמם גורלות, וחבל.

חבל, משום שה"ראיות" שלהם אינן בלעדיות. לא כל מה שקרה בעבר התעסוקתי של אדם בהכרח מייצג את מה שהוא יכול להשיג ואת מה שעוד ישיג בעתיד. החיים הם דינאמיים, אנשים משתנים, ופעמים רבות בחירות שעשו בעבר הובילו אותם למקום שבו לא הגשימו את מטרתם. יתכן שאם היו בוחרים אחרת, הדברים היו נראים אחרת. למשל, אותה תזונאית שחשה שקשה לה לשווק את עצמה יכולה הייתה להיעזר באיש שיווק מיומן, ולא לעשות זאת בכוחות עצמה, או לעבור תהליך מיתוג מסודר. לו עשתה זאת, אולי הייתה בעלת עסק משגשג בימים אלה, אולם מאחר שהסיקה שאין סיכוי שזה יקרה - שהרי זה לא קרה עד כה - היא הפסיקה לנסות.

האמונה שכמה כישלונות מהעבר, או אפילו כישלון אחד, הם תנאי הכרחי לכישלון גם בהמשך, היא אמונה מייאשת. היא מונעת מהאדם ליטול סיכונים שעשויים להיטיב עמו מקצועית. חשוב ללמוד מהם, ולא להסיק מהם על חוסר יכולת גורפת.

"כולם עושים את זה"

"אין לך בלוג? אין לך אתר? כרטיס ביקור? תואר שני? לכולם בתחום הזה יש!" - אנשים רבים שומעים את הסביבה שואלת אותם שאלות כאלה, לעתים באמת, ולעתים רק בדמיונם. הם תופסים את ציפיות הסביבה מהם, ואחת מהן היא להיות כמו כולם, להדביק את הפער ולעשות מה שאחרים עושים. במיוחד כאלה שנראה שמצליח להם בזכות מה שהם עושים.

זו נטייה טבעית להשוות את עצמנו לאחרים, אבל האחרים הם לא אנחנו, והקריירה שלהם היא לא הקריירה שלנו. אדם אחד מתקדם בזכות ניהול מדוקדק של בלוג מקצועי מעניין, ואחר בזכות שעות נוספות שהוא משקיע בארגון אחר. ואם לנו אין את הזמן לעשות זאת? האם זה אומר שלעולם לא נצליח כמותם?

לא. זה לא אומר. אפשר ללמוד מאחרים, אבל חשוב לזכור שמה שאפשרי ועובד בשביל אחד - לא תמיד אפשרי ועובד בשביל אחר.

-------

יעל מהודר היא יועצת ארגונית וכותבת הספר "המועמד הנבחר". מאמר מיועד להעשרה, אינו תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליו ככזה. לקשר עם יעל: בפייסבוק או באתר .