"טראמפ-פלציה"

דמותו הססגונית של דונלד טראמפ אינה משה מתשומת-הלב הכללית, ובמיוחד מתשומת-הלב של העוסקים בפיננסים. אלה האחרונים יודעים דבר אחד בבירור: ארה"ב היא מקור הטוב, והרע, בכל הקשור לגלובליזציה הפיננסית של חיינו.

לעולם לא יהיה מיותר להזכיר שמשם באה הרעה של משבר הסאב-פריים של 2008, וגם הניסוי הגרנדיוזי לעצור את השלכותיו של משבר זה על ידי מדיניות ריבית ה-0 וכלי ההרחבה הכמותית. תורה שנפוצה היום בכל העולם המפותח, וחלק גדול מן המתפתח. אזכיר גם שמרכז החשש ממשבר עתידי נמצא גם הוא בארה"ב, וזאת בדמות הר האג"ח הממשלתי האמריקאי, פיזורו בעולם כשווה כסף, והיותו פצצה מתקתקת במידה והריביות יתחילו "להתנרמל". 

ואיך זה קשור לנשיא הנבחר החדש? למרות כניסתו לתפקיד רק ב-20 בינואר קווי דמותה של מדיניותו הכלכלית כבר מייצרים ויברציות לרוב. בדעה זו אתרכז בביטוי נפוץ חדש הקשור לאותה השפעה מוקדמת, והוא ביטוי: Trumpflation. 

על מה מבסס המנהיג החדש של העולם המערבי את תחזיתו בדבר צמיחה מתחדשת? על הוצאת כספים אדירת ממדים יחד עם מדיניות מסים מקלה במיוחד. בחזית ההוצאה אזכיר את טריליון הדולרים לכיוון חידוש התשתיות, ומאות המיליארדים לכיוון חידוש הכוח הלוחם של המדינה החזקה בתבל. שני צעדים הנלקחים ברצינות על ידי הקהילה הפיננסית, ובמיוחד שוקי המניות, כאשר אנו רואים מה הם הסקטורים שעלו כמו טיל מאז ליל הבחירות.

הסתירה בין ההוצאות הצפויות האלה וההצהרות בדבר שמירה על גודל החוב, ובכלל, מדיניות תקציבית שמרנית, נענית בכמה משפטים פשוטים, אם לא פשטניים, בדבר ההשפעה החיובית של אותה הורדה במסים, החזרה של כספי החברות הבינלאומיות הנעולים בחו"ל, והקטנה משמעותית בגודל הממשל.

אזכיר רק שהקטנה במסים יכולה אכן להביא לצמיחה, וכתוצאה, להוריד את קצב גידול החוב, אבל זהו צעד גירעוני במיידי, ומסוכן כאשר המשוואה מורה על המצאות בקצה היכולת לגייס חוב נוסף בזול. בכל אופן, לא ניכנס כאן ליכולת היישום של המדיניות אלא דווקא למה שהשווקים עכשיו משדרים בנושא. 

אין ספק שבעיני השחקנים הגדולים, והקובעים, מדובר בפוטנציאל אינפלציוני לא קטן. עד עכשיו, ראינו חוב לאומי-עסקי-פרטי גדל יחד עם אווירה דפלציונית. מדדי המחירים, המעוותים במקצת על ידי משקל ה"גדג"טים" לעומת הצרכים של היום-יום, שמרו על רמת נמוכה מזו שהבנק המרכזי רצה, דהיינו סביב ה-2%. וזה בארה"ב. באירופה, יפן, ועוד.. ראינו מספרים הרבה יותר נמוכים. 

מדיניות הפדרל ריזרב, ובחירתו של טראמפ, גרמו לשינוי תפיסתי אשר מתבטא בבוטות בשני חזיתות פיננסיות: הדולר, והאג"ח הממשלתי. האחד עולה בהתמדה, והשני יורד קשות. הנה הגרף היומי של האג"ח ל-10 שנים:

 משה שלום אגח22-11

המגמה היורדת ברורה מאז יולי השנה. על זה אין עוררין, אבל גם אין ספק שקצב החולשה קיבל גושפנקא חדשה עם היוודע תוצאות הבחירות (קו סגול אנכי). ירידה בערך האג"ח אומרת עלייה בתשואה, האומרת גידול מאסיבי בהיקף החזרי הריביות עבור מי שצריך לשלם אותן. מישהו כבר חישב שריבית (תשואה) סביב 4% תגרום להחזרי הריבית להיות הסעיף הגדול ביותר מבין כל סעיפי התקציב האמריקאי, ולעלייה דרמטית, ובלתי מרוסנת, בגרעון. 

העלייה בריבית הדולרים מצד הפד בדצמבר משתלבת היטב בתנועה זו, ועכשיו נראית כמעשה מתבקש לריסון האיום האינפלציוני המתחדש. האם ה"ט" בטראמפ מייצגת גם את ה"ט" בטריגר למשבר החוב הגדול? מוקדם מאוד לומר אבל אם כל זה קורה לפני כניסתו לתפקיד, והתחלת יישום מדיניותו, מה הן ההפתעות שמחכות לנו אחרי ה-21 בינואר 2017? לסיכום הדברים: הזהב משדר לנו שהחשש החדש אינו סיבה לדאגה סיסטמית מיידית. כאשר הוא יתחיל לעלות, יחד עם הדולר והתשואות, נקבל "טיפ" שמדובר במשהו הרבה יותר מיידי ומאיים.

משה שלום הינו ראש מחלקת המחקר ב FXCM ישראל.

Twitter: @MosheShalomIS

מובהר ומודגש כי האמור בסקירה זו אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. בפרסום המידע בסקירה זו אין משום המלצה או חוות דעת בקשר לביצוע כל עסקה או השקעה בניירות ערך, לרבות רכישה ו/או מכירה של ניירות ערך. יודגש כי לגבי כל מידע מכל סוג המופיע בסקירה - על כל אדם לבצע בדיקה ואימות נוספים, תוך התחשבות בנתונים ובצרכים המיוחדים שלו. יצוין כי במידע עלולות ליפול טעויות וכן עשויים לחול לגביו שינויי שוק ו/או שינויים אחרים, וכי אף עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות והניתוחים המופיעים למצב בפועל. אשר על כן, קבלת החלטה כלשהי על סמך נתון, דעה, חוות דעת, תחזית או ניתוח המופיע במסגרת הסקירה - הינו על אחריות הקורא בלבד.