מאות מיליונים הושקעו במיחזור - אבל האשפה מוטמנת בקרקע

בשנים 2007-2014 הסתכמו ההכנסות של הקרן לשמירה על הניקיון, שהקים לפני 30 שנה המשרד להגנת הסביבה, בכ-1.6 מיליארד שקל לפחות. חלק ניכר ממקור הכסף הוא בהיטלי הטמנה שמשלמות הרשויות המקומיות על הטמנה של כל טון אשפה שהן מפנות לאחת מ-13 המטמנות המוסדרות ברחבי הארץ. ההיטל נקבע בידי המשרד להגנת הסביבה כדי ליצור תמריץ שלילי שיצמצם את הטמנת הפסולת, ואילו המטמנות מעבירות את כספי ההיטל שהן גובות אל הקרן ובכך מהוות צינור להעברת כספים מהרשויות למדינה. תפקיד הקרן הוא להקים מתקנים חדישים המותאמים למיון פסולת, לטיפול בה ולמיחזור שלה באופן שיפחית את הצורך בהטמנתה וכך יחסכו קרקעות יקרות ויופחתו מפגעים סביבתיים קשים.

גובה ההיטל שנדרשו הרשויות המקומיות לשלם למטמנות המוסדרות על פינוי של פסולת האמיר בעשור האחרון בשיעורים דרמטיים: ב-2007 נקבע היטל של 10 שקלים לטון ובשנת 2011 הוא כבר זינק ל-50 שקל לטון. בשנת 2013 גובה ההיטל זינק ל-70 שקל לטון וב-2015 הוא עמד על לא פחות מ-108 שקל לטון של פסולת. באותה שנה הסתכמו ההכנסות של הקרן לשמירה על הניקיון בחצי מיליארד שקל כמעט. אלא שלמרות ההכנסות הנאות, באותן שנים לא קרה הרבה בתוכנית להרחבת מיחזור הפסולת והפחתת ההטמנה שלה. ב-2015, כפי שעולה מדוח מבקר המדינה, רק 20% מכלל הפסולת שנאספה בישראל הועברו למיחזור וכל השאר - למטמנות. זאת בעוד שהמשרד להגנת הסביבה קבע יעד מיחזור של 50% מכלל הפסולת עד 2020.

מחכים לבג"ץ: האם ההיטל ממלא את ייעודו

אז איפה הקרן לשמירה על הניקיון? לפי דוח המבקר, עד סוף השנה שעברה היא העבירה רק 30 מיליון שקל מתוך 330 מיליון השקלים שעליהם היא התחייבה להקמת מתקנים לטיפול בפסולת. מדובר ב-8% בלבד מהסכום שעליו התחייבה. בעשור האחרון הקרן הוציאה עוד כ-660 מיליון שקל, 40% מהכנסותיה, על תשלום שכר, על פעולות מקצועיות, פעולות חינוך והסברה, שיקום אתרים, תמיכה במגזרים מוחלשים, פינוי אסבסט ותמיכות.

במשרד האוצר, כך לפי הדוח, ראו שיש בקרן לשמירה על הניקיון הרבה כסף שאינו מנוצל, ואנשיו כללו בתקציב לשנים 2015-2016 העברה של כ-200 מיליון שקל ממנה אל קופת המדינה. נוכח המהלך, ראשי מרכז השלטון המקומי הזדעקו ועתרו לבג"ץ בבקשה שיורה לשר להגנת הסביבה על ביטול היטל ההטמנה שמחויבות לשלם הרשויות המקומיות, בנימוק שהוא ממילא לא משיג את מטרותיו. שופטי בג"ץ טרם פסקו על הנושא.

לפי ממצאי הדוח, ב-2014 הקרן הקצתה 432 מיליון שקל לתמיכה במיזם להקמת מתקן ארצי לטיפול בפסולת רטובה (פסולת ביתית) ובפסולת מעורבת במשקל של כ-1,000 טון ביום. מדובר במתקן שיוקם במסגרת מכרז BOT ועל פי התכנון, במחצית הראשונה של השנה היה אמור להיבחר זוכה שיבנה את המתקן ויפעיל אותו מהמחצית השנייה של 2019. אלא ש-2016 תכף נגמרת, זוכה אין, ובכלל עדיין לא ברור היכן יוקם המתקן האמור.

התקציב הוגדל

מהדוח עולה כי למשרד להגנת הסביבה אין תוכנית ארוכת טווח שכוללת אבני דרך רב-שנתיות להפחתת הטמנת הפסולת, לרבות יישום מקביל של שיטות נוספות שיש בהן כדי להגדיל את היקף מיחזור הפסולת. הביקורת מצאה כי המסגרת התקציבית לפרויקט הפרדת הפסולת הוגדלה כמה פעמים בפרק זמן קצר, אך לא נמצאו אסמכתאות שמעידות כי הגדלות אלה בוצעו לאחר שהתקיים תהליך סדור של קבלת החלטות.

המבקר גם מצביע על כך שהחלטות בנושא התקבלו חרף התנגדות משרד האוצר: "הליך קבלת ההחלטות לבחירת החלופה המועדפת להפחתת היקף ההטמנה ובכלל זה, בחינת החלופה של פרויקט ההפרדה במקור (הפרדה בין פסולת יבשה לפסולת רטובה - י"א) היה לקוי", קבע המבקר, "המשרד להגנת הסביבה לא אסף נתונים בסיסיים על העלויות שבהן יישא המשק במסגרת כל אחת מהחלופות להפחתת היקף ההטמנה, ועל מתקני הטיפול בפסולת שקיימים ומתוכננים להיבנות". המבקר קבע כי חרף התפתחות של טכנולוגיות המגבירות את הכדאיות הכלכלית של מיון הפסולת במתקני מיון, המשרד להגנת הסביבה לא קיים על הנושא דיון.

זבל ששווה זהב

לפי הדוח, ב-9 השנים האחרונות שילמו הרשויות המקומיות יותר מ-2 מיליארד שקל למטמנות השונות והמשרד להגנת הסביבה לא קיים בקרה נאותה על העברת כספי היטל ההטמנה שהן גובות מהרשויות לקרן לשמירה על הניקיון. ברשויות המקומיות טענו שכתוצאה מכך נכנסו מאות מיליוני שקלים לקופתם של בעלי המטמנות, שהם לרוב יזמים פרטיים. המבקר העיר למשרדי הפנים והגנת הסביבה כי עליהם להנהיג הסדרים שיבטיחו שכל כספי ההיטל המשולמים בידי הרשויות למטמנות יועברו לקרן.

כ-30 רשויות מקומיות השתתפו בפרויקט של המשרד להגנת הסביבה להפרדה בין סוגי פסולת, אך 6 שנים לאחר תחילתו התמונה עגומה: כמות הפסולת המועברת להטמנה לא ירדה. חלק מהרשויות שהשתתפו בתוכנית פרשו ממנה, והמבקר לא חוסך ביקורת מהמשרד להגנת הסביבה: "הפעלת פרויקט ההפרדה במקור התאפיין בהליך קבלת החלטות שלקה בחסרונם של נתונים מהותיים והיעדר תכנון ארוך טווח", קבע והוסיף: "הפעלת הפרויקט החלה עוד לפני שהוקמו מתקני קצה בהיקף הדרוש לקליטת הפסולת ולטיפול בה".

המבקר הוסיף וציין כי אף שהטיפול בפסולת מתאפיין בכשלי שוק שמקורם בתחרות מועטה ואף בתיאום מחירים הגורמים לכך שהרשויות משלמות תשלומי יתר בסך מאות מיליוני שקלים בשנה למטמנות. משרדי הממשלה לא מטפלים בהם ולא מגבילים את המחירים שהן גובות מהרשויות נוסף על היטלי ההטמנה.

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "המשרד מתייחס ברצינות רבה לדוח ולהערות וההמלצות שבו, גם אם יש לנו חילוקי דעות מקצועיים עם חלקים מסוימים בדוח. בעקבות כניסת השר החדש לתפקיד, מתבצעת היום סדרת דיוני עומק סביב כל המבנה של טיפול בפסולת לצורך לימוד הניסיון שנצבר בשנים האלה, הפקת לקחים וארגון מחדש אם יוחלט על כך... המשרד להגנת הסביבה מייחס חשיבות גבוהה לטיפול בפסולת ופועל במטרה להפחית את היקף ההטמנה באמצעות דרכים מגוונות, הכוללות בין היתר הקמה של מתקני השבת אנרגיה; תמיכה בשדרוג תשתיות פסולת ברשויות חלשות; עידוד ההפרדה במקור של פסולת אריזות; ועידוד הרשויות המקומיות להפחית הטמנה באמצעות תמרוץ כספי. צמצום הטמנת הפסולת והפרדה במקור הם תהליכים ארוכי טווח, העוסקים בשינוי הרגלי הציבור והקמת תשתיות פיזיות. אך המשרד משוכנע כי בסוף ההליך יעלה שיעור המיחזור ויופחת היקף ההטמנה, ואף מקיים הפקת לקחים מתמדת של עיקרי דוח המבקר".