לפני כשבועיים דיבר נשיא ארה"ב ברק אובמה על התופעה של הפוסטים והטוקבקים בבמות השונות שהאינטרנט מעניק. השיח הציבורי הזה, הסביר אובמה, כל-כך פרוע וברובו מופרך, עד שאנשים מתקשים כבר להבחין בין עובדה לבין שקר, מה שפוגע קשות בשיטה הדמוקרטית.
בעיניי זו אחת האמירות היותר חשובות ומעוררות מחשבה של הנשיא. כאשר השקר מקבל את אותו המשקל כמו האמת, העובדות מתבטלות מפני השקרים. אנשים רבים יושבים בבית וזורקים לחלל האינטרנט תגובות ספונטניות, בלי מחשבה, ללא בדיקה, אפילו מבלי ממש לדעת ולהבין על מה הם מגיבים.
"עובדות" במקום עובדות
אובמה אמר את הדברים כלקח מהאופן שבו נבחר דונלד טראמפ לנשיאות. במיוחד השימוש הסיטונאי וחסר הגבולות בניצול האפשרות הכל-כך קלה לקבוע "עובדות" במקום עובדות. היה צורך בצוותים של פרשנים כדי לנסות להראות לציבור את הפער שבין דברי טראמפ לבין המציאות. אבל טראמפ הבין שהטוויטר הקצר והמהיר משפיע יותר מדבריהם הארוכים והמנומקים של מועמדים ופרשנים. אצלנו גם ראש הממשלה בנימין נתניהו הבין זאת, ומשתמש בשיטה.
בחירה שגויה
התוצאה פשוטה: הציבור בוחר אדם או מפלגה מהסיבות הלא נכונות. הציבור בוחר מוצר אינטרנטי מזויף. הציבור נהה אחרי הסיסמה "להשליך את הילארי לכלא". על מה? לא משנה - האמירה הזאת, המופרכת והשקרית, הפכה בעיני רבים לעובדה. כמו שאצלנו פותה והוטעה הציבור על-ידי נתניהו לחשוב ש"המצביעים הערבים באים בכמויות אדירות לקלפי".
למגר תופעה
לכן אני תומך מאוד באיום בתביעת הדיבה שהגישה משפחת נתניהו נגד אדם ששיתף פוסט שהשמיץ אותה. אדרבא - שיוכיח את תוכן הפוסט. ואם לא יוכל להוכיח, שייתן את הדין. רק באופן כזה אפשר יהיה, אולי, למגר את התופעה המעופשת הזאת. כי הדברים הנכתבים באינטרנט הפרוע פוגעים לא רק בפוליטיקאים - אלא בכל אדם שמישהו רוצה לפגוע בו.
אני מקווה שבני משפחת נתניהו לא יחזרו בהם מהאיום בתביעה. כשם שאני מקווה שאילנה דיין ורביב דרוקר, ששמם הושחר לשווא על-ידי נתניהו, יתבעו גם הם את עלבונם. ובעיקר: אסור שתהיה אנונימיות - ואז תראו איך המתלהמים והשקרנים המסתתרים מאחורי האנונימיות משתתקים. ואז נדע להבחין בין שקר לאמת. ואז, ורק אז, תהיה לנו דמוקרטיה אמתית.
שיהיה ברור: אני מעריך מאוד את האינטרנט, יש בו אוצרות נפלאים. אני מתכוון רק לתופעה שעליה כתבתי כאן.
ההחלטה של מנדלבליט
הדבר הכי מפחיד בגילויים סביב פרשת הצוללות, הוא החשש שיש עוד מקרים כאלה, אולי אפילו הרבה. לכן היועמ"ש אביחי מנדלבליט חייב להחליט בצומת הזה: האם הוא מעדיף נאמנות למי שמינו אותו לתפקיד - או למדינתו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
