בשנת 1989 ייסד אמיר לויט את רשת ריקושט, המוכרת ציוד לחיילים ולמחנאות. זמן קצר לאחר מכן הוא צירף לחברה, ללא תמורה, את חברו לשירות הצבאי, דודי פלד. לויט ופלד החזיקו ביחד, באמצעות חברות שונות, את כלל הזכויות בריקושט - כל אחד ב-50%.
היקף הפעילות של החברה היה מצומצם בהתחלה, אך לימים החברה התרחבה והפעילה שורה של חנויות ברחבי הארץ באמצעות זכיינים, חבריהם של לויט ופלד מתקופת השירות הצבאי. עם התרחבות הרשת, ב-1998, נכנס בועז וקסמן - באמצעות חברת אופיר טורס שבשליטתו - כשותף ברשת ורכש 50% מהזכויות בריקושט. לויט ופלד נותרו עם אחזקות של 25% ברשת כל אחד.
שנה מאוחר יותר עזב המייסד לויט את הרשת, כשהוא מקבל כנגד יתרת מניותיו (25%) סכום של 300 אלף שקל.
במסגרת הסכם העברת המניות חתם וקסמן על סעיף ויתור על תביעות כנגד לויט. מיום שינוי הבעלות הופעלה רשת ריקושט על-ידי חברת אופיר טורס ועל-ידי חברה חדשה שהוקמה לצורך כך, "ריקושט 3000".
לאחר כ-10 שנים ביקש לויט לחזור לתחום המחנאות ופתח חנות עצמאית ברמת-השרון. וקסמן, שחשש ככל הנראה מהתחרות, ביקש מלויט לצרף את החנות לרשת ריקושט, לחזור לתפקיד מנכ"ל ריקושט ולהימנע מתחרות.
כאשר לויט סרב להצעה, בחר וקסמן לפעול בדרך אחרת, והגיש כנגד לויט תביעה אשר ייחסה לו מעילות וגניבות בתקופה בה היה מנכ"ל ריקושט. בתגובה לתביעה טען לויט כי היא הוגשה בניגוד להתחייבות להימנע מתביעות נגדו, ובכדי להרתיע אותו מלחזור לעסוק בתחום המחנאות והטיולים, כמתחרה של רשת ריקושט שייסד ועזב.
התביעה נדחתה על-ידי בית המשפט, לאחר שוקסמן לא הצליח להוכיח את טענותיו נגד לויט, אך בנסיבות, הגיש לויט תביעה משלו כנגד וקסמן, במסגרתה ביקש לבטל את ההסכם שנחתם בעת עזיבתו את ריקושט ולהורות לבועז וקסמן להשיב לו 25% ממניות הרשת.
אתמול (ג') שמה השופטת מיכל אגמון-גונן סוף לסכסוך ארוך-השנים וקבעה כי על וקסמן להחזיר ללויט את מניותיו ברשת ריקושט, לאחר שבהגשת תביעתו הפר את ההסכם בין השניים.
"תביעת ריקושט מלמדת על היעדר תום-ליבו של וקסמן בעצם הגשת התביעה", ציינה השופטת בפסק הדין, והוסיפה: "וקסמן היה מעוניין להרתיע את לויט מלהתחרות בתחום בו עוסקת ריקושט, כי הכיר את יכולותיו. תחילה ניסה לפתות את לויט לחזור לרשת. משלויט סירב, החליט לנקוט שיטה אחרת, וריקושט, בבעלותו המלאה (העקיפה) ובניהולו, מגישה תביעה כנגד לויט, 10 שנים לאחר שעזב את החברה ובסמיכות לפתיחת החנות המתחרה על-ידו. מדובר בשימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של אופיר טורס מזה ושל ריקושט 3000".
ריקושט נחשבת לרשת הגדולה והמובילה בישראל בתחום ציוד לקמפינג ותרמילאות, טיולים ונסיעות, מוצרי חיילים, ספורט ואופניים, נופש ופנאי וביטוחי נסיעות. כיום מונה הרשת כ-52 סניפים הפרוסים בכל רחבי הארץ, מראש-פינה בצפון ועד אילת בדרום. סניפי ריקושט ממוקמים בקניונים, במתחמי קניות ובחנויות רחוב, ומופעלים הן בבעלות ישירה והן בזכיינות.
מניותיו של לויט נמכרו לריקושט בתמורה ל-300 אלף צ'קים לפני כ-17 שנים, אך היום החברה שווה מיליוני דולרים - מה שהופך את הניצחון שלו בסכסוך המשפטי ארוך-השנים למעשיר במיוחד. והכול התחיל בניסיון - גרוע בעליל, כפי שהסתבר - של איש העסקים וקסמן למנוע ממתחרה שלו, לויט, לפעול.
הסכסוך החל כאמור בתביעה בהיקף כ-1.4 מיליון שקל שהגישה חברת ריקושט 3000 - שבבעלות וקסמן - כנגד לויט בסוף שנת 2009, 10 שנים לאחר שעזב את הרשת, בטענות של מירמה, מעילה והונאה שעל-פי התביעה ביצע לויט כשניהל את הרשת.
התביעה נדחתה לאחר שבית המשפט קבע כי לוקסמן לא היו ראיות להוכחת טענותיו כנגד לויט. נקבע כי לא היה כל בסיס לתביעה, ומוטב היה לו לא הייתה מוגשת. זאת, בין היתר, מאחר שבמרכז התביעה עמד דוח של משרד רואה חשבון חקירתי, שהצביע לכאורה על טובות הנאה שקיבל לויט, אך דוח זה לא הומצא מעולם לצדדים ולבית המשפט.
לויט ראה בתביעה הפרת הסכם מכירת המניות שלו, במסגרתו התחייב וקסמן שלא לתבוע אותו, וביקש לבטל את ההסכם. משלא נענה על-ידי וקסמן, הגיש בשנת 2013 את תביעתו לביטול מכירת מניותיו לוקסמן, בטענה כי התביעה נועדה לצורך מטרה אחת בלבד - לגרום לו לסגור את החנות שפתח ברמת-השרון.
וקסמן טען בתגובה כי חברת ריקושט 3000, שהגישה את התביעה, לא התחייבה שלא לתבוע את לויט, ועל כן התביעה אינה מהווה הפרת ההסכם.
בפסק הדין המקבל את תביעתו של לויט, ציינה השופטת אגמון-גונן כי "כל המסמכים מזמן אמת מעידים כי וקסמן רצה למנוע מלויט להתחרות בתחום בו עוסקת ריקושט". וקסמן, נקבע, לא הכחיש זאת בתצהירו, אשר עליו כתבה השופטת כי הוא תצהיר "קצר ולקוני".
באשר לטענתו של לויט כי חברת ריקושט 3000 לא כבולה בהתחייבויותיו שלא לתבוע את לויט, קבעה השופטת כי "וקסמן הוא הבעלים, המנהל והרוח החיה הן מאחורי ריקושט 3000 והן מאחורי אופיר טורס", והחברות מחויבות בהתחייבות עליה חתם בעת רכישת מניות לויט.
"זהו מקרה מובהק של שימוש במסך ההתאגדות לרעה, בחוסר תום-לב, ועל כן אני קובעת הגשת תביעת ריקושט 3000 היא הפרה של התחייבויות אופיר טורס שלא לתבוע את לויט בכל הנוגע לרשת ריקושט".
על כן, קבעה השופטת, על וקסמן להשיב ללויט 25% מהמניות בריקושט, ובהתאמה על לויט להחזיר לוקסמן את מה שקיבל תמורתן, 300 אלף שקל - סכום פעוט כאמור ביחס לשווי המניות כיום.
בנוסף, וקסמן חויב לשאת בהוצאות של לויט ושכר-טרחת עורך דינו בסך 30 אלף שקל.
"תמרור אזהרה מהבהב"
עו"ד רוני שניידר, שייצג את אמיר לויט בכל ההליכים, מסר היום (ד') כי "מדובר בפסק דין צודק, אמיץ וחשוב ביותר. בית המשפט הבהיר אתמול כי להתנהלות עסקית בריונית וחסרת תום-לב אין מקום בסביבת עסקים מתוקנת. מערכת המשפט הישראלית אינה יכולה להתעלם מהתנהלות קיצונית ובריונית בניהול עסקים, וטוב עשה בית המשפט כאשר סימן את הסטנדרט הראוי לבעלי שליטה, יו"רים, דירקטורים ונושאי המשרה הבכירה.
"כמו כן, פסיקת בית המשפט מזהירה כי נקיטת הליכי-סרק ושימוש מניפולטיבי במערכת המשפט לצורך הפעלת לחצים עסקיים אינם לגיטימיים ולא יתקבלו בסלחנות, זהו תמרור אזהרה מהבהב לכל החברות במשק".
עו"ד שניידר מוסיף כי "תביעת-הסרק שהוגשה כנגד לויט על-מנת למנוע תחרות לגיטימית הייתה התנהלות חמורה ביותר מצד וקסמן, ניצול פסול וציני של מערכת המשפט - ואתמול הגיע יום התשלום.
"השבת המניות ללויט מהווה פיצוי חלקי על 7 שנים של סבל ועל פגיעה עסקית מתמשכת. הפעולות החמורות שביצע וקסמן תוך ניצול מסך ההתאגדות של ריקושט פגעו לא רק בלויט אלא גם ברשת ריקושט עצמה, בתדמית העסקית שלה ובהתפתחותה הפוטנציאלית.
"אמיר לויט חוזר היום בראש מורם ומהדלת הראשית לריקושט, ואנחנו נדע איך לפעול כדי לאפשר לו לתקן את הקלקולים שהתגלו ולקדם את ריקושט למקום טוב יותר".
אמיר לויט מסר בעקבות פסק הדין: "בית המשפט ברשות השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן הוציא את הצדק לאור, ואני שמח שאוכל לסייע לריקושט להתקדם ולהשתפר".
מרשת ריקושט נמסר בתגובה: "פסק הדין לטעמינו שגוי, ואנו שוקדים על ערעור לבית המשפט העליון".
במקום מתחרה קטן, קיבל שותף
בשנת 1999 השיג בועז וקסמן אוצר עסקי: הוא רכש בעלות על רשת ריקושט, שהתחילה מחנות קטנה של שני חיילים משוחררים עם חלום להצליח, והפכה לרשת המפעילה מספר סניפים ברחבי הארץ. וקסמן השכיל לרכוש את החברה ממייסדיה בזמן, והעלה את הרשת עוד מדרגה, עד שהפכה לרשת המובילה בארץ בתחום מכירת הציוד לחיילים וציוד למחנאות, עם עשרות סניפים ברחבי הקניונים ומרכזי הקניות.
אז איך הוא הצליח לאבד 25% ממניות הרשת כמעט שני עשורים לאחר שהשתלט עליה? פסק הדין שניתן נגדו מציג תמונת מצב של איש עסקים יהיר, שהתנהל כבריון בזירה העסקית ולמד לקח מר במיוחד.
וקסמן לא רצה מתחרים. דרך העיניים שלו, החנות הקטנה והבודדה שמייסד ריקושט, אמיר לויט, החליט לפתוח ברמת-השרון, איימה על ההגמוניה של הרשת המצליחה שלו. הוא לא יכול היה לסבול את זה, אז עשה מעשה: לאחר שלא הצליח לפתות את לויט לחבור לשורותיו, הוא הגיש נגדו תביעה מאיימת. תביעה שכל מהותה תמרור אזהרה.
לו לויט היה נבהל ומתקפל באותו שלב, אולי התרגיל הזה היה מצליח. אך לויט לא התקפל, הוא נלחם, והתוצאה עבור וקסמן עגומה במיוחד ומהווה תרגום מובהק במיוחד למשמעות הביטוי "החטא ועונשו".
במקום חנות קטנה ברמת-השרון, שלא ברור איזה איום היוותה על הרשת המצליחה; קיבל וקסמן את לויט כשותף.
עכשיו הוא תולה את יהבו בבית המשפט העליון, בתקווה כי ערעור שיגיש יתקבל, וכל שנותר לו זה לחשוב "למה עשיתי את זה לעצמי?". הרי כל זה לא היה קורה אם לא היה מגיש תביעה נגד לויט.
כתבות
ני"ע
