לגרום לחברות הביטוח להכיר באחריותן להונאה

סיבוב הפרסה שביצעה השבוע דורית סלינגר, המפקחת על הביטוח (בלחץ יו"ר ההסתדרות), בו הודיעה כי ביטוחי הסיעוד הקבוצתיים אינם מהווים עוד עקרונית שורש הרע מבחינתה ושלאור היתרונות הגלומים בהם עדיף לטפחם במקום להכחידם - מהווה הישג חשוב במאבק כנגד המחדל הסיעודי רב השנים במדינת ישראל.

אחרי שנתיים של מאבק, המפקחת מפנימה שיש לבחון את השארתו של המודל הקבוצתי תוך הבטחת שמירת הזכויות ארוכות הטווח של המבוטחים במקום הדאגה הכמעט בלבדית שהייתה שם עד כה לחברות הביטוח.

יחד עם זאת, בשלב זה נפגעי הביטוחים הסיעודיים אינם יכולים לברך על המוגמר מאחר שעדיין לא ברור כיצד יראה המודל הקבוצתי החדש, על פרטיו וסעיפיו, ושאכן יספק להם (בניגוד לפעם הקודמת) כיסוי סיעודי ארוך טווח; וכן שמוּצאים ממנו רעיונות הזויים שעלו בימים האחרונים על ידי הרגולטור כגון תקופת המתנה של שנתיים וכיסויים נמוכים.

גם התזמון קריטי.יש לזכור כי עד לגיבוש המודל הוחלט שוב על "הקפאת מצב" שהיא, למען האמת, חצי הונאה מאחר שהיא מותירה את הכשל המרכזי בתוקף: עדיין לחברות הביטוח תהיה יכולת מלאה שלא לחדש למבוטחי הסיעוד שלהן את הפוליסות ולמעשה להותירם חסרי כל. כשעומדת להן האפשרות להיפטר ממבוטח שהכניס הון לקופתן 20 שנה ועכשיו מגיע תורן לשלם, לא צריך לנחש או לקרוא בכוכבים כדי להבין מה יעלה בגורלו.

יותר מ-1.2 מיליון ישראלים נפגעו מהונאת הענק ושמה "ביטוח סיעודי קבוצתי", כשחברות הביטוח מכרו להם כיסוי מפני מצבי סיעוד שלא היה שווה אפילו את פיסת הנייר שעליה חתמו. המבוטחים היו משוכנעים כי הקפדה על התשלום החודשי תבטיח כי אם יזדקקו אי שם בזקנה המאוחרת לכיסוי מול הוצאות הסיעוד האדירות - הם מסודרים. אותו סעיף קטן וקטלני, שהתיר לחברות לבטל באופן שרירותי וחד צדדי את הפוליסה, רוקן מכל תוכן מחויבות זו.

ואכן, ב-2011 החלו חברות הביטוח לבטל באופן שרירותי וחד-צדדי פוליסות לקבוצות מבוגרות למרות שגבו מהן כספים אדירים במרוצת השנים. כך, מצאו עצמם קשישים רבים בגיל מבוגר בלי ביטוח סיעוד, לאחר שהכסף הרב ששילמו ירד לטמיון וכשאין להם שום אפשרות כלכלית בגילם המתקדם להצטרף להסדר חדש (ויקר). כך גם נראית הונאה, הונאה ברישיון ובחסות המדינה שאפשרה מכירה של ביטוח שהסיכון העיקרי בו עלול להתממש רק בעתיד הרחוק, כשאין שום הבטחה שהפוליסה תהיה קיימת בעוד שנים מעטות. כלומר, קנו אוויר ולא הגנה סיעודית.

למדינה חלק נכבד במחדל הביטוח הסיעודי המתמשך. בריטואל שנתי קבוע הכריז האוצר על אותה הקפאת החלטה לבטל כליל את הביטוחים הקבוצתיים, אך למעשה סלל את הדרך עבור חברות הביטוח, בהותירו את המצב בעינו, להמשיך ולזרוק מבוטחים בקצב מסחרר, כרבע מיליון מבוטחים מ-2011.

גם "הפתרון" לגלגל את פליטי הסיעוד לביטוחים של קופות החולים נמצא נחות, לא שוויוני וממילא לא רלוונטי עבור הרוב המוחץ של הנפגעים. בשנה החולפת, חרף הכרזותיו הבומבסטיות של שר האוצר משה כחלון ("לא ננטוש את ההורים שלנו"), דווקא בתקופה שנציגי השקופים והמוחלשים נמצאים במשרד האוצר - חזרנו שוב לנקודת ההתחלה. נפגעי הביטוח הסיעודי הקבוצתי שוב ניצבים עם גבם אל הקיר: גם שילמו הון עבור כיסוי סיעודי שאף פעם לא היה קיים, וגם מוצאים את עצמם חסרי כל דווקא בנקודת הזמן הקריטית ביותר, כשעולה הסיכון מפאת גילם.

אין חולק על כך כי החטא הקדמון בתחום הביטוח הסיעודי הוא הכיסוי הציבורי הנמוך, שמריץ רבים אל חיק הביטוחים הקבוצתיים והפרטיים. לכן, כפי שגם הבטיח (ולא קיים) משרד הבריאות, המוצא היחידי האפשרי בטווח הארוך הוא לקבל את הצעתי ליצירת מתווה רחב של ביטוח סיעודי ממלכתי.

בינתיים, יש להאיץ את גיבוש המתווה הקבוצתי החדש ולחייב את חברות הביטוח להכיר באחריותן להונאה (לאחר שמכרו מוצר ביטוחי ריק מתוכן ועל בסיסו גרפו רווחים אדירים), בכך שתימנע מהן היכולת להמשיך ולזרוק מבוטחים כמו כלבים מהביטוחים הישנים.

■ הכותב הוא חבר כנסת מטעם מפלגת המחנה הציוני.