כרטיס צהוב לשר, סימן אזהרה למנכ"ל

1. בעידן שבו לעובדות אין כמעט שום חשיבות, לפחות לא על פי התנהלות כמה מהפוליטיקאים ומידת האמון שבו הם זוכים למרות הכול, טוב שיש אחת כמו דינה זילבר. במכתב של שלושה עמודים, הכתובים כבמלאכת מחשבת, היא מפרקת בעדינות אך בנחישות כל מילה שנאמרה או נכתבה מפי אנשיו של שר הבריאות יעקב ליצמן בשבוע שעבר.

הם אמרו שהתלונה של עו"ד נתן סמוך נעשתה "ללא סמכות ובניגוד לדין" - והיא הבהירה כי טוב עשה סמוך שהביא את הדברים בפני היועץ המשפטי לממשלה. הם טענו שממילא איש יהדות התורה אברהם ובר לא אמור לשבת בעתיד בדירקטוריון מאוחדת - והיא הבהירה שההצהרה הזו של משרד הבריאות הגיעה רק בעקבות התלונה שהוגשה.

מצד אחד היא קובעת שסוגיית ניגוד העניינים מתייתרת לאור ההבהרה בעניינו של ובר, ומנגד היא מבקשת מליצמן לא לעשות דבר לשינוי התקנון בקופת חולים מאוחדת בלי לתאם ולהסדיר כל צעד מול היועץ המשפטי לממשלה. זילבר לא מרחיקה את ליצמן מהמגרש - היא מוציאה לו כרטיס צהוב ומורה לו להתייעץ עם השופט לפני שהוא בועט לשער.

2. במשרד הבריאות, כמו בכל משרד ממשלתי, יש יותר פקידים שיגידו לשר "לא" מאשר פקידים שיגידו "כן". התפקיד של השר הוא לא להיבהל מאלה שמבקשים לחסום מהלכים, אבל באותה נשימה אסור לו להתעלם מהם. ליצמן, כך מתארים בכירים במשרדו ובמערכת הפוליטית, רוצה שיגידו לו רק "כן".

את אלה הוא מחזק, את האחרים הוא מחליש. כך עשה עם סמנכ"לית המשרד, המפקחת על קופות החולים רויטל טופר חבר-טוב, שהעיזה לבקר את הניסיון שלו לפעול משיקולים זרים בעניין קופת חולים מאוחדת. הוא צרח עליה בנוכחות ראשי המשרד, סילק אותה מישיבת הנהלה וחמור מזה - לא כלל את שמה כחברה בוועדת סל התרופות. ככה, בגחמה וכנקמה, ועדת סל התרופות לשנת 2017 לא תכלול לראשונה את הרגולטורית שאמורה לפקח על האינטרסים של קופות החולים וחברות התרופות. ליצמן ניצח, הציבור הפסיד.

3. ההתנהלות הזו של ליצמן עוברת בשקט מצדו של אחד המינויים הראויים והמבטיחים שנעשו בסקטור הממשלתי: מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן-טוב. ליצמן החזיר אותו לארץ מסוג של "נופש משפחתי" כששימש כציר הכלכלי של ישראל בוושינגטון, כדי למלא את אחד התפקידים התובעניים אך המרתקים והמשמעותיים שהמגזר הציבורי יודע להציע.

הייתה זו הפעם הראשונה, לא לפני שנדרשה הכרעה של בג"ץ, שבה מונה לתפקיד אדם שאינו רופא. והנה, בצד מהלכים חשובים שהוא מוביל כמו הרגולציה החדשה על המזון התעשייתי, בר סימן-טוב נכשל במקום שבו הוא אמור להיות שומר הסף הראשון והחשוב של משרדו. במקום שבו צריך לומר: אדוני השר, עם כל הכבוד, אני לא מוכן לתת לזה יד. שיקולים פוליטיים כאלה ואחרים שמיטיבים עם המגזר ששלח אותך לכנסת תמיד יהיו, אבל לא על חשבון מינהל תקין, לא על חשבון הציבור הרחב ולא פחות חשוב: לא על חשבון חבריי להנהלת המשרד שעושים את תפקידם נאמנה.