"התוכניות של קלמן ליבסקינד ואראל סג"ל - ניצחון שלנו"

איכשהו יוצא שחלק לא קטן מהשיחה עם ישראל פריד, מנכ"ל תחנת הרדיו האזורי "גלי ישראל", נסוב סביב הגדרות.

מי זה בעצם "העם" הזה שפריד מרבה לדבר עליו? האם "גלי ישראל" היא "רדיו ימני" או שבעצם מדובר ברדיו "לאומי" ו"ציוני"? על דבר אחד אי אפשר להתווכח: שני הכוכבים הגדולים עד לאחרונה של התחנה, אראל סג"ל וקלמן ליבסקינד, הפכו או יהפכו בקרוב למגישי תוכניות בשעה מרכזית ברדיו הכלל-ארצי (גל"צ ורשת ב', בהתאמה), מהלך שטומן בחובו לא מעט סמליות בכל הנוגע לנוף התקשורתי והפוליטי ההולך ומשתנה בישראל של שלהי 2016.

פריד, כך עושה רושם, מוצא את עצמו מעט קרוע בין הסיפוק שיש לו מהכיבוש (סליחה על הביטוי) של שני יעדים אטרקטיביים בלב השידור הציבורי, לבין כאב הראש שיוצר לו הצורך למצוא מחליפים.

"העובדה שתהיה לקלמן תוכנית ברשת ב' (ליבסקינד חתם לאחרונה בתאגיד השידור הציבורי, והוא אמור להגיש תוכנית יומית בת שעתיים בשעות הבוקר - י"כ) ושיש בגלי צה"ל תוכנית לאראל סג"ל היא סוג של ניצחון שלי", הוא אומר, "כי המטרה שלי, האג'נדה שלי, היא להביא את קול העם לציבור. ואם לקחו עכשיו את התוכניות האלה לתחנות האלה אז יש לי 'גלי ישראל' גם בגלי צה"ל וגם ברשת ב'.

"אמנם, זה רק לשעה או שעתיים וזה עדיין לא מספיק".

מדברים על עמונה, ולא על הכפרים בנגב

"גלי ישראל" היא תחנה אזורית שפונה באופן רשמי לציבור המתנחלים ביהודה ושומרון, ופועלת בכפוף לרשות השנייה. פריד, שמכהן כבר שש שנים כמנכ"ל התחנה שמשדרת באופן רשמי מאז 2012 (לפני כן התקיימו שידורי ניסיון), בהחלט מכוון גבוה. "מבחינתי אנחנו אף פעם לא היינו רדיו נישה, אבל אנחנו בהחלט רוצים להיות תחנת הרדיו המובילה בישראל, כל מי שקורא את 'ישראל היום' מעניין אותי (כמאזין פוטנציאלי)", הוא מצהיר.

"הגעתי לרדיו הזה מתוך חשיבה שרדיו צריך לפנות לעם. הוא לא צריך לחנך את העם, או לעצבן אותו, או להסביר לו כל היום כמה רע כאן וכמה הכל לא בסדר".

- אבל כשעוסקים בעיתונות המטרה היא לא לשמח את הציבור. הרי לא כל כך נעים לשמוע, נניח, שהפערים בין עניים לעשירים במדינה גדלו.

"העם, או הציבור, הוא הרבה יותר חכם ממה שאתה חושב. הוא רוצה לשמוע ולדעת על כל מה שקורה, ובתחנה הזאת מדברים על הכל. כל הפרשיות והצוללות ומה שאתה רוצה. אבל לא עושים את זה בצורה שמתנשאת מעל העם.

"תראה למשל את העניין זה של עמונה שמדברים עליו חודשים", הוא מפרט בהמשך. "כולם אומרים שחייבים לפנות אותה כי כך בג"ץ פסק, אבל לא תשמע על זה שיש בנגב כפרים שלמים לא חוקיים של בדואים שלא מפנים אותם אף על פי שיש פסקי דין של בג"ץ, וכך גם במזרח ירושלים. לא מערבבים בין העניינים האלה, הולכים רק לכיוון אחד, ואומרים 'החוק צריך להישמר במקום שבו זה מתאים לאג'נדה שלנו'".

- יש היום איזושהי נטייה בקרב כלי התקשורת המרכזיים לוותר, לפחות במידה מסוימת, על עניין ה"אובייקטיביות", אבל להקפיד על עניין ה"הוגנות". זאת לא גישה שמקובלת עליך?

"כן, אף אחד לא אובייקטיבי, אבל השאלה היא עד כמה הם באמת הוגנים".

- גלי צה"ל, רשת ב', ערוץ 2 וערוץ 10 הם לא כלי תקשורת הוגנים?

"הם כלי תקשורת שמבליטים צד אחד בצורה מאסיבית מאוד על פני הצד השני, ומדי פעם מביאים סוג של עלה תאנה או איזושהי תוכנית אחת כדי שלא יגידו שהם חד-צדדיים. אז נכון שאראל סג"ל משדר עכשיו שעה אחת בגל"צ, אבל לפניו יש את ניב רסקין ורזי ברקאי ואחריו את רינו צרור ויעל דן, שדי ברור מה הקו אצלם ולאן נושבת הרוח. אגב, אני חושב שהם אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה".

- אבל אתה טוען שהם לא הוגנים.

"אם בחירת הנושאים הייתה נעשית בצורה יותר מאוזנת, אז השידור היה יכול להיות גם מקצועי וגם יותר מגוון. צריך להיות הוגן מבחינת הנפח שאתה נותן לשני הצדדים בקונפליקט, או מבחינת הדברים שאתה מבליט בתוכנית שלך. תראה מה קרה כשאילנה דיין ניסתה לעשות תחקיר אחד על עזרא נאווי, כשיש המון תחקירים שאפשר לעשות, ומה עשו לה, כמה התנפלו עליה וכעסו עליה, כשבמשך שנים עושים תחקירים על ארגוני ימין ופוליטיקאים מימין והכל עובר חלק ובשקט. יש פה איזושהי צביעות".

- מצד שני תראה מה קרה כשדיין עשתה לאחרונה תחקיר על ראש הממשלה. אתה לא חושב שהתגובה שנמסרה לה מטעמו היא לכל הפחות מוזרה, בלי קשר לשמאל וימין?

"אני מסכים איתך שהתגובה הזאת היא יוצאת דופן וחריגה. זה ככל הנראה מהלך מתוכנן שנועד לשנות את הדרך שבה מגיבים לרדיפה. באמת, אני לא מכיר כזו רדיפה חוץ מאולי מה שעבר על דונלד טראמפ במהלך הבחירות בארה"ב. רדיפה טוטאלית של כלי התקשורת את ראש הממשלה".

- אז התחקיר של דיין לא ראוי בעיניך? הוא חלק מרדיפה?

"אם זה היה תחקיר נקודתי, שמנותק מכל העליהום והאווירה מסביב נגד ראש הממשלה, אז אתה צודק - מותר לבקר את השלטון והכל בסדר. אגב, גם זה שזה שודר עכשיו לא רע בעיניי, למרות האווירה שדיברתי עליה.

"אבל אם אני מנסה להבין למה יצאה תגובה כזאת - ואולי זאת טעות מצדי - אז כשתוקפים אותך שוב ושוב, ועל דברים כמו נרות וגלידת פיסטוק ומחפשים מתחת לאדמה איפה לתקוף, אז באיזשהו שלב אתה אומר: 'חבר'ה, יש פה אנשים שתוקפים אותי כל הזמן, והגיע הזמן שהציבור ידע מה שהאנשים האלה מנסים לעשות'".

"הציבור רוצה לשמוע את פתחי וזמרי"

מה שפריד מנסה לעשות בימים אלה הוא להשיק לוח שידורים חדש, כשהפעם הדגש הוא במידה רבה על הרשתות החברתיות.

"כמו שזיהינו לפני חמש שנים שלעיתונאי כמו קלמן ליבסקינד ראוי שתהיה פלטפורמה מרכזית, ושלאראל סג"ל מגיע מוצר משלו, אנחנו ממשיכים באותה שיטה של זיהוי תהליכים ודברים שקורים בחוץ", הוא אומר.

"לפני שנה זיהינו שיותם זמרי ונועם פתחי, שתי אושיות פייסבוק שיש להם כ-100 אלף עוקבים בפייסבוק (במשותף - י"כ), הם שני אנשים שכל מילה שהם כותבים הציבור רוצה לשמוע, והוא בא, ומעורב, אז נתנו להם תוכנית כל יום בעשר.

"ויש גם דברים שלא קשורים לפוליטיקה: קח למשל אדם כמו אלעד לוי - לא יודע אם שמעת עליו - שהוא מעצמת רשתות חברתיות ויש לו 70 אלף עוקבים בפייסבוק. הוא לא מדבר מילה על פוליטיקה, הוא רק עושה פאן לאנשים, וראינו שהעם מתחבר אליו ואנשים רוצים לשמוע אז הבאנו אותו (התוכנית של לוי תעלה לאוויר בשבוע הבא - י"כ)".

- וקהל היעד הוא מאזינים בכל רחבי הארץ.

"היום המונח 'רדיו אזורי' כמעט שלא קיים, למעשה אין דבר כזה כי אפילו עידן פלוס של הרשות השנייה, שהיא המפקחת עלינו, מאפשר האזנה לרדיו בכל הארץ, וחוץ ממנו יש כל כך הרבה פלטפורמות - גם ב-On Demand - ואנשים היום נוסעים עם האפליקציה מחוברת לכבל AUX ומאזינים ברכב. אז אנחנו אוספים מאזינים מכל הארץ ומתחברים אלינו המון גם בגלל התוכן השונה שאנחנו מביאים".

הציבור הציע לרשות השנייה: תחנות רדיו לדרוזים, לספורט ולילדים עד גיל שמונה

לאחר שלפני מספר חודשים הוציאה הרשות השנייה קול קורא לציבור במטרה לקבל הצעות ל"רדיו נושאי" בשלושה תדרים נוספים שנמצאים ברשותה, נבחרו לאחרונה 12 מבין ההצעות שיעברו לדיון מעמיק יותר בוועדת הרדיו של הרשות.

בין 12 ההצעות שנבחרו נכללות הצעות להקמת תחנות רדיו "מגזריות", וביניהן תחנות למגזר הדרוזי, למגזר הבדואי, לקהילת עולי אתיופיה ודוברי השפה האמהרית ולקהילת עולי צרפת. הצעות נוספות כוללות תחנה המשמיעה מוזיקה מסביב לשעון, רדיו המוקדש למוזיקה אלקטרונית ואינדי, ורדיו המוקדש למוזיקה מזרחית, יוונית וטורקית. הצעות נוספות שיעלו לבדיקה בוועדה הן "רדיו קירוב לבבות ואיחוד העם" (בעניין הזה הגיעו מספר הצעות), רדיו ספורט, ורדיו המיועד לילדים בני שנתיים עד שמונה.

בידי הרשות נמצאים כיום ארבעה תדרים פנויים, אך כפי שפורסם כבר אחד מהם מיועד להקמת תחנה נוספת בשפה הערבית, שתצטרף לרדיו א-שמס שפועלת כיום. השלושה הנותרים עשויים להיות מוקצים לאחת או יותר מההצעות שנאספו כעת.

אוה מדז'יבוז', יו"ר הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, מסרה: "אני מברכת על התהליך החשוב שיצא לדרך ועל היענות הציבור. המטרה שעומדת לנגד עינינו היא לאפשר מקסימום פלורליזם ומגוון, לצד מענה רחב ככל הניתן לצורכי המאזינים.

"עם זאת, בהסתמך על ניסיון העבר, חשוב להקפיד ולוודא שתחנות חדשות יוכלו להתקיים לאורך זמן במודל כלכלי המבוסס על הכנסות מפרסומות, וזאת מבלי לפגוע בתחנות הקיימות".