הטעות של סרוסי

1. פרישה של יו"ר בנק הפועלים, יאיר סרוסי, משרתת כמה וכמה בעלי עניין.

2. ידו לא הייתה במעל. הוא בטח לא האיש שיצר את מה שקרה בפרשת ההטרדה המינית לכאורה של ציון קינן והבנקאית מקזחסטן לפני כעשור. אלא שסרוסי עשה את מה שעשה, או יותר נכון, לא עשה את מה שהיה צריך לעשות - הוא לא דיווח למליאת הדירקטוריון על הפרשה שהגיעה אליו ולא דיווח למפקחת על הבנקים.

הוא לא דיווח ולא שיתף במהלך השתלשלות העניינים מאז תביעת דמי הפרישה הגבוהים מהרגיל של הבנקאית והודעתה בדבר ההטרדה המינית או שמא התקיפה המינית, לכאורה, של מנכ"ל הבנק לשעבר קינן. הוא לא דיווח על מינוי השופט בדימוס סטיב אדלר לבדיקת הפרשה וגם לא על תוצאותיה, יהיו תמוהות ככל שיהיו. וכך קרה שהוא היחיד מכל האנשים כולם שנוכח היום כדי לשאת ב"עונש". על טעות. טעות שלו.

3. סרוסי הוכיח לכל מי שהיה צריך להוכיח כי פעל בצמידות ל-3 עורכי דין, גם מהבנק וגם מחוצה לו. שהם ייעצו לו את אשר ייעצו לו. ככל הידוע, הוא גם יידע גורמים בוועדת הביקורת של הדירקטוריון.

עם זאת, ובזה אין ספק, האחריות הדיווחית וההתנהלותית כל-כולה שלו. על זה הוא מקבל הרבה מאוד כסף כבר 7 שנים.

אפשר להאמין שסרוסי פעל כפי שפעל, כלומר השאיר את הפרשה סגורה ונעולה ללא מעורבות הדירקטוריון והמפקחת, רק כדי לשמור על הבנק מפני חרושת שמועות חיצוניות ופנימיות וגם כדי לא לפגוע במתלוננת, שהיא בעלת משפחה והיא זו שהחליטה שלא להגיש תלונה במשטרה. אבל הוא היו"ר.

4. יותר מזה, מערכת היחסים בין סרוסי לקינן מעולם לא הייתה טובה. חברים הם לא, וגם לא היו אף פעם. בחודשים האחרונים של קינן כמנכ"ל הבנק היה נתק מוחלט בין השניים, והטינה הייתה ידועה לכל אנשי ההנהלה.

יש אומרים שקינן יידע את סרוסי על פרישתו כחצי שעה לפני שהפיץ את ההודעה לתקשורת. כך שאמירות כאילו סרוסי לא דיווח במטרה "לשמור" על קינן אפילו לא הועלו על-ידי אף אחד שמכיר את מערכות היחסים בבנק הסוער הזה, וסביר להניח שגם לא יועלו בדוח המפקחת, המודעת למערכות היחסים הללו.

5. הדבר כי קשה בסיפור האישי של סרוסי: רעייתו, פרופ' ורד ויניצקי-סרוסי, היא דיקנית הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה העברית בירושלים, וסביר להניח שהייתה לה במהלך הקריירה מעורבות בבירורים של ענייני הטרדות מיניות של נשים באקדמיה ועמדתה היא חד-משמעית לגביהן. הוא גם אב לשתי בנות.

הסתבכות שלו כמנהל שבסופו של דבר ייפגע בפרשה של הטרדות לא רק מביכה אותו אלא גם פוגעת בו אישית. אנשים שראו אותו בשבועות האחרונים אומרים: "הוא סובל. בריאותו נפגעה. לא מאמין למה שקרה לו. לא מאמין שנפל לבור כזה".

6. חדוה בר, המפקחת על הבנקים, לא יכולה לעבור על הפרשה הזאת לסדר היום. לא סביר שהדוח שלה ידרוש את הדחת סרוסי, בעיקר משום שעל אירוע של עמידה או אי-עמידה בהליך מנהלי, דיווח או לא דיווח, קשה להדיח יו"ר. יחד עם זאת, הביקורת שלה על ההתנהלות של הבנק ושלו כבר ברורה וידועה. את המסקנה ללכת יצטרך סרוסי להסיק בעצמו.

מה גם שבר, שביססה את עבודתה כמפקחת ביצירת יחסי אמון בין הבנקאים לבינה, ובכלל זה עם סרוסי עצמו, נפגעה אישית מהאירוע שבו הושארה מאחור. היא לא תוכל לוותר על קביעת מעמדה כמפקחת שאכן צריכה לדעת על מה שקורה בבנקים שבפיקוחה.

7. שרי אריסון, מחזיקת גרעין השליטה בבנק הפועלים, קיבלה מתנה. סרוסי לא דיווח לה, וגם אמר שלא דיווח לה - וכך היא יכולה להישמר מכל אחריות.

אריסון, כמו גם אפרת פלד, מנכ"לית אריסון השקעות ונציגת הבעלים בבנק, דילגה על פרשת שמעון גל, שנאלץ לפרוש מהבנק עקב אירוע של יחסי מרות. והרעשים סביב הפרשה ההיא הרי מעולם לא דעכו.

אריסון בחרה לדלג לאורך השנים על עוד כמה וכמה מעללים, וביניהם כאלה הקשורים לדני דנקנר, היו"ר שהיא מינתה ויחסיו היותר מחבריים עם ציון קינן שבפועל מונה על-ידי למנכ"ל הבנק. היא לא העזה מעולם לדבר - כך שהשתיקה של סרוסי מאפשרת לה להיות מוצגת כבעלת שליטה עם ערכים. מה גם שהוא נכפה עליה על-ידי בנק ישראל בזמנו, לאחר הדחת דני דנקנר, והיא בין כה צריכה בקרוב למצוא יו"ר חדש, שכן סרוסי צפוי לסיים את תפקידו בקיץ הבא.

8. וכך קרה שציון קינן לקח את הכסף, עשרות מיליונים, השאיר אדמה חרוכה והלך, ואף אחד לא יכול לגעת בו. הבנקאית מקזחסטן, שהחליטה מטעמיה היא שלא להגיש תלונה במשטרה ולא לפתוח את הסיפור בפומבי, יוצאת גם היא מהפרשה ומהבנק עם הטבת פיצויים משמעותית של כמה מיליונים נוספים בעקבות החלטה של המגשר בתשלום, השופט בדימוס סטיב אדלר. זה, כזכור, הכניס משום מה להחלטתו את ענייני הטמפרטורה בקזחסטן והורה לתת לה תוספת של כמה מיליוני שקלים.

היועצים המשפטיים הפנימיים והחיצוניים - הם הרי רק יועצים. אז מישהו חייב לשאת בעול. והמישהו הזה הוא סרוסי, שבלע את הצפרדע לבדו אז, כאשר לא מצא לנכון לחלוק את המידע עם מי שהיה צריך לחלוק, ובולע את הצפרדע היותר גדולה היום, כשיצטרך לתכנן את דרכו הלאה.