טראמפ מגיש: הליהוק הגדול

אין טעם לפרש. כללי דונלד טראמפ נהירים רק לדונלד טראמפ. הוא מאייש את עמדות המפתח בקבינט שלו כדרך שהיה שוכר ומפטר את משתתפי תוכנית הריאליטי המפורסמת שלו, Apprentice.

כישורים אובייקטיביים אינם מספיקים. המתח נשמר רק אם הציפיות הטבעיות חוזרות ומופרכות. יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, ואם יזלוג דם אין זה אלא מפני שאין מנוס מפניו. הלוא פוליטיקה היא ספורט מגע.

אתמול היה יום המינויים העמוס ביותר מאז התחיל צוות המעבר של הנשיא המיועד להכין את ממשלו. המסר של אתמול, שאולי לא יהיה המסר של מחר, היה כמעט ברור (ואולי לא): דונלד טראמפ נוטש את סימני הקריאה של מסע הבחירות לטובת כללי הפיסוק של שלטון ושל אחריות. עד ששקעה השמש נולדו לארה"ב שרי אוצר, בריאות, תחבורה ומסחר מן האגף השמרני, הרציני, הממסדי של המפלגה הרפובליקאית.

תגאה, תתחספס ותתבטא

ואיזה מינוי מוסיף להיות אפוף מסתורין? זה של מזכיר המדינה, כמובן. כל יום העובר בלי הודעה יוצק עוד שמן על מדורת הניחושים, ומחזק את הרושם שמאבק יוצא דופן מתחולל מאחורי הקלעים. רסיסים של המאבק הזה התפזרו לכל עבר ביום א", כאשר עוזרת בכירה של טראמפ תקפה בגלוי, ובלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, את זה הנחשב למועמד העיקרי.

העיקרי מוסיף להיות מיט רומני, מושל מדינת מסצ"וסטס לשעבר, המועמד הרפובליקאי לנשיאות לפני ארבע שנים, מבקר קולני וחריף של טראמפ. איש לא היה מעלה בדעתו לפני שבועיים ששמו של רומני אפילו נשקל, קל וחומר שהוא נשקל ברצינות. כיוצא בזה, איש לא היה מעלה בדעתו שההתנגדות לרומני מסביבתו המיידית של טראמפ לא רק תבצבץ אלא תגאה, תתחספס ותתבטא בקול רם להפליא.

התנגדויות תמיד נשמעות, אבל כמעט תמיד הן מודלפות בלחישה, במידה שנועדה להשאיר מינימום של טביעות אצבעות. הפעם טביעות האצבע נמרחות על הקירות - ועל המרקעים. את הטביעות השאירה קליאן קונוויי, העוזרת גבוהת הפרופיל ביותר של טראמפ. היא שימשה מנהלת מסע הבחירות שלו, ומחוץ לתווי פניו של טראמפ עצמו, תווי פניה היו המזוהות ביותר עם מועמדותו.

מבול מדהים, "בגידה"

היא לא מיצמצה אף פעם אחת כאשר נשאלה על מיט רומני, בשורה של ראיונות טלוויזיה. היא השיבה ש"מבול מדהים" של מסרי התנגדות למועמדותו נוחת על שולחנה; שתומכי טראמפ חושבים את עצם הרעיון למנותו למזכיר המדינה ל"בגידה".

חמתו של טראמפ בוערת בו" למשמע דברי קונוויי, צייץ זמן קצר אחר כך ג"ו סקארבורו, בעל תוכנית בוקר פופולרית בערוץ הכבלים MSNBC, בעצמו רפובליקאי, הנחשב קרוב לטראמפ ומצוי בהלוך רוחו. קונוויי סיפרה אחר כך ל"ניו-יורק טיימס", שהיא מיהרה לטלפן אל טראמפ ואל חתנו רב ההשפעה ג"ארד קושנר, כדי להיוודע אם אמנם כעס.

לא ממנה ולא מקצתה, השיבו לה משני הכיוונים (מדוע היה עליה לטלפן אל קושניר אם טלפנה אל טראמפ? הלוא רק אחד מהם הוא הנשיא המיועד, אם איננו טועים. אבל זו שאלה נפרדת, מעניינת כשלעצמה). התבטאויותיה בגנות רומני "לא הפתיעו ולא הכעיסו" את טראמפ, דיווחה קונוויי.

אני עודדתי אותה

טראמפ עצמו אישר באמצעות דוברתו. "קליאן באה אליי, ושאלה אם היא יכולה, או אינה יכולה, לתת פומבי למחשבותיה בעניין הזה. אני עודדתי אותה לעשות כן. חשוב לזכור, שהיא אישרה ללא היסוס כי רק אדם אחד מקבל את ההחלטה. היא תמיד היתה נכס, והיא תוסיף להיות כזאת".

ראשו של הקורא יכול בהחלט להסתחרר. עניין אחד הוא אם טראמפ "לא הופתע ולא הוכעס", אבל עניין אחר בהחלט אם הוא "עודד" את קונוויי לתקוף חזיתית את האיש, שעליו אמר סגן הנשיא המיועד מייק פנס, כי הוא "נשקל ברצינות" לכהונת מזכיר המדינה.

מדוע זה הנשיא המיועד ירצה לעודד התקוממות של תומכיו נגד האיש שהוא מועיד לנהל את הדיפלומטיה הבינלאומית שלו? אלא אם כן כמובן הוא אינו מועיד, אלא רק מעמיד פנים שהוא מועיד. ואם כך, מדוע הוא מעמיד פנים? האם זו דרכו לנקום במי שחזר וקרא לו "מזויף", דיבר בזלזול על סגולותיו כאיש עסקים, הכריז שאין לו התכונות הנחוצות להיות נשיא, והודיע כי יצביע נגדו?

העיקר המידרוג?

תהיה התשובה אשר תהיה, היא תהיה משונה מאוד. נשיא מיועד אינו מעודד את מקורביו לתקוף מועמד למינוי בכיר לאחר שהוא, הנשיא המיועד, טרח להיוועד אתו פעמיים, באריכות. נשיא מיועד משתדל להוכיח עד כמה מועמדיו ראויים לכהונותיהם. שום טובה לא תצמח לו או לכהונה מהבאשת ריחו של המועמד.

כל זה אינו נראה ואינו נשמע כתהליך רציונלי של מינוי מדיני. זה נראה ונשמע, לעומת זאת, כמו תהליך ליהוק לתוכנית ריאליטי. הייתכן כי האיש המתפאר תדירות בגובה המידרוג (רייטינג) של הופעותיו, אפילו כאשר ההופעה היא ויכוח טלוויזיה עם הילארי קלינטון, מנסה לשפר את המידרוג של תהליך מינוייו?

והאומנם כך הוא מתכוון למשול? באמצעות הפרחה בלתי פוסקת של בלוני ניסוי באמצעות מקורבים מקורבים מאוד שאינם מסכימים זה עם זה, ומוזמנים להתנגש בגלוי, עד שהבוס יואיל להחליט? או אז גם קליאן קונוויי מבטיחה להשתתק בהכנעה.

קבינט המיליארדרים

מה מעניין שטראמפ החלט לצאת אתמול למדינת אוהיו, כדי לערוך שם עצרת תודה למצביעי המערב התיכון, שטרפו את הקלפים ושלחו אותו אל הבית הלבן. סגנונו והתפרצויותיו, בייחוד באמצעות הטוויטר, מעוררים את הרושם שהוא עדיין לא סיים את מסע הבחירות שלו, ואולי בעצם אין לו כוונה לסיים. בניגוד לקלינטון הוא אהב את עצרות הבחירות. הוא לא רק הזין את ערגות שומעיו, אלא הוזן מידיהם.

מה יגידו כחולי הצווארון ומעוטי האמצעים במערב התיכון על קבינט המיליארדרים שהוא ממנה עכשיו? מה הם יגידו על תוכניתו הקורמת עור וגידים לפרק מעיקרן את רפורמות הבריאות של ברק אובמה, שהיטיבו עם מיליונים ללא ביטוח רפואי?

שר האוצר המיועד שלו, בנקאי ההשקעות סטיב מנוצ"ין, שהוא אגב יהודי, עשה הון בעיצומו של המיתון הגדול בסוף העשור שעבר, לאחר התפקעות בועת הנדל"ן. הוא קנה אז בנק משכנתאות כושל בקליפורניה במחיר מציאה, ומכר אותו ברווח של מיליארד וחצי דולר. הרווחים באו ממכירות פומביות של רכוש מעוקל, שבעליו לא עמדו בתנאי המשכנתא.

ברשת הרדיו הציבורית רואיין אתמול קליפורני בן 86, שאיבד את ביתו לאחר שהבנק של מנוצ"ין מכר אותו מבלי להודיע לו (http://tinyurl.com/mnuchin-rex). הקליפורני ואשתו דווקא הצביעו בעד טראמפ. הם נדהמו לשמוע את מי בחר לשר האוצר. כל זה נשמע להם קצת רחוק מן ההבטחות המפליגות של מערכת הבחירות להפוך על ראשו את הסדר הקיים ולהעניש את האליטות. ברוכים החוזרים אל המציאות. המסע בין כוכבים הסתיים, כנראה.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny