פיצויים על אכזבה ממערכת היחסים

מרבית מערכות היחסים שמסתיימות מותירות תחושה של החמצה, תסכול או אכזבה בקרב מי הצדדים, שחלם על זוגיות הרמונית ארוכת-שנים וציפה לחיי סיפוק ונחת עם בן הזוג. מתברר כי מגמת הרחבת היריעה של בתי המשפט על תחומי החיים השונים, תחת הכותרת "הכול שפיט", הביאה אנשים לסבור כי גם אכזבתם האישית ממערכת היחסים היא ברת-פיצוי על-ידי בית המשפט.

בפסק הדין שניתן בחודש שעבר בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה נדונו תביעות פיצויים הדדיות שהגישו בני זוג לשעבר האחד כנגד השני, עקב נזקים נפשיים שנגרמו להם לטענתם כתוצאה מקיומה וסיומה של מערכת יחסים בת שנה אחת ביניהם.

בני הזוג לשעבר, בשנות ה-70 לחייהם, הכירו באתר הכרות באינטרנט בחודש אפריל 2012, והאהבה פרחה. לאחר חודשיים האישה עברה לחיות עם הגבר בביתו. בסמוך לכך האישה חלתה, והגבר מימן את הוצאות הטיפולים הרפואיים עבורה. כמו כן מימן הגבר כל הוצאה אחרת של הצדדים, מאחר שלאישה לא היה רכוש, וכל הכנסתה הייתה מקצבה זעומה של הביטוח הלאומי.

כעבור מספר חודשים, לאחר שהאישה החלימה, ביקש הגבר להסדיר את מערכת היחסים שלהם בהסכם ממון שיבטיח הפרדה רכושית במקרה שהם ייפרדו או לאחר מותו, אך האישה דחתה תנאים אלה. הסירוב הביא להידרדרות מהירה וקיצונית של מערכת היחסים, ובחודש יוני 2013 עורך דינו של הגבר כבר שלח מכתב רשמי, בו התריע בפני האישה כי אם לא תסכים להסדיר את היחסים בהסכם ממון, יהא עליה לפנות את דירתו של הגבר.

האישה סירבה לחתום אך גם סירבה להתפנות, והגבר, שמצא את עצמו עתה ישן עם האויב בדירתו הפרטית, פנה בתלונה למשטרה. המשטרה אינה יכולה לסייע במקרה כזה, שכן מדובר בסכסוך אזרחי, ולפיכך היא הפנתה את הגבר להגיש תביעת פינוי כנגד האישה בבית המשפט.

תביעת פינוי תארך חודשים ארוכים במקרה הטוב, ושנים במקרה הרע, ולכן הגבר הציע לשלם לידי האישה סכום חד-פעמי של 25,000 שקל, בכדי שתוכל למצוא לעצמה מקום מגורים חלופי ולהתפנות מרצון - אך גם הצעה זאת נדחתה על-ידי האישה.

בשלב זה הגבר אמר נואש מלפנות את האישה בהסכמה. הוא פשוט הזמין חברת הובלה, סילק את כל חפציה למקום אחסון ומנע את כניסתה לבית. למרבה הצער, גם צעד זה לא הוריד את המסך על מערכת היחסים באופן סופי, ולאחר שהאישה פנתה לבית המשפט בבקשה לצווי מניעה שימנעו את פינויה, ונדחתה, היא הגישה נגד הגבר תביעת פיצויים על סך 175,000 שקל.

לטענת האישה, פיצויים אלה מגיעים לה בגין עוגמת-הנפש שהייתה כרוכה בסיום מערכת היחסים על-ידי הגבר. הגבר הציג בפניה מצגים לפיהם בכוונתו לבנות עמה זוגיות ארוכת-טווח, ובהסתמך על מצגים אלה היא עזבה את דירתה השכורה והנוחה בעלות סבירה, ונמנעה מלהמשיך בחיפושים אחר בן זוג ראוי ויציב. עמדת האישה היא כי סיכול כוונה זו של חיים משותפים כרוכה בתשלום פיצוי עבורה.

כתגובה לתביעת הפיצויים, הגבר הגיש אף הוא תביעת פיצויים כנגד האישה, לא בגלל הנזק שנגרם לו בשל סיום מערכת היחסים, אלא בשל נזקים שנגרמו לו לטענתו מעצם קיומה. הגבר תבע פיצויים בסך של 244,570 שקל על בסיס העילות הבאות: החזר כספים שהגבר שילם עבור האישה במהלך חייהם המשותפים לרבות טיפולים רפואיים, טלפונים סלולריים וכיוצ"ב, פיצוי בסך 50,000 שקל בגין הידרדרות במצבו הבריאותי שנבעה מיחסה הרע של האישה אליו, 50,000 שקל בגין פגיעה בזכותו הקניינית בשל סרובה להתפנות מביתו, 50,000 שקל בשל המטרד שבשהותה בביתו בניגוד לרצונו ו-50,000 שקל נוספים עבור הוצאות משפטיות שנגרמו לו בעטיה.

לא זאת ואף לא זאת אינן עילות ברות-פיצוי, קבע בית המשפט, בדחותו את שתי התביעות גם יחד. עוגמת-הנפש הכרוכה בקיום מערכת יחסים לא מספקת ואף נצלנית ועוגמת-הנפש הכרוכה בסיום מערכת יחסים אינן בתחום המשפט אלא בתחום הפסיכולוגיה, הרגש והמוסר. בניית מערכת יחסים זוגית אינה חוזה לרכישת מוצר שניתן לערוב לתקינותו ולפעילותו, ואין פוליסת ביטוח לאהבה. כל מערכת יחסים טומנת בחובה סיכון סביר לאכזבות, פגיעות, פשרות, מאבקים, ויתורים, פרידה ואף הוצאות כספיות, ולכן לא ייתכן שכל כישלון של בני זוג לבחון סיכוייה של מערכת יחסים כאמור על-ידי מגורים משותפים יגרור אחריו זכות לפיצוי.

שני הצדדים ראו עצמם נפגעים בסיומה של מערכת היחסים, שכן תקוותם לחיי זוגיות מאושרים נכזבה. עם זאת, נדמה כי הפגיעה בגבר במקרה זה הייתה קשה יותר, לפחות מהבחינה הכלכלית. אין ספק כי הגבר צדק ברצונו לחתום על הסכם ממון כבר בתחילת המגורים המשותפים, ועשה בחוכמה כאשר דאג לגבות מבחינה ראייתית את מאמציו ואת עמדתו במכתבי עורך דין ובפניות למשטרה, גם אם לא היו לצעדים אלה תוצאות אופרטיביות.

עם זאת, עוגמת-הנפש שלו הייתה נחסכת במידת מה אם היה דורש את החתימה על הסכם הממון לפני המעבר למגורים משותפים - ולא במהלכם. 

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il