בסיליקון וואלי האווירה היא של מצוינות ומצליחנות

אומרים שזה היה מרק צוקרברג. במסיבת ההאלווין השנתית שנערכה בביתו של סטיב ג'ובס המנוח, נרשמה פעילות חריגה מזו שהאורחים רגילים אליה. מאבטחים הסתובבו ברחבי הבית לוחשים אל השרוול, בולטים בבגדי החאקי המעומלנים שלהם בין החוגגים המחופשים. ההפקה, כרגיל, הייתה אקסטרווגנטית, והתור בחוץ ארוך, עם עשרות סטארט-אפיסטים ועובדי עמק הסיליקון שממתינים להיכנס. והוא הגיע בתחפושת. כזו שאי אפשר לנחש שמתחתיה נמצא המיליארדר הצעיר, שכבר לא יכול להסתובב ברחוב באופן חופשי. מחיר התהילה.

זהו אירוע מהסוג שיכול לקרות רק בעמק הסיליקון. קיצוני אפילו יותר מסצנת כוכבי הפופ או הקרדשיאנים למיניהם, שצצים במסיבות או מסעדות. אי אפשר לדמות את זה לכלום. זהו יקום אחר. אקוסיסטם שאין שני לו בעולם. הלב הפועם של תעשיית החדשנות.

דריה הניג שקד הגיע לעמק העתיד מישראל לפני כשנה, והיא עדיין מתרגשת כשהיא מתארת את החיים שבין סן חוזה לסן פרנסיסקו. "האוכלוסייה כאן היא ברמה הגבוהה ביותר בארה"ב, אם לא בעולם כולו. תמצאי כאן את חוד החנית של היכולות האינטלקטואליות האנושיות, בכל תחום - השקעות, חדשנות, טכנולוגיה, רפואה. המוחות הטובים ביותר, בוגרי אוניברסיטאות מליגת הקיסוס (איי-וי ליג), ויוצאי חממות החדשנות הטובות בעולם".

איך מי שמגיע כנובאדי יכול להשתלב בכל המצוינות והמצליחנות הזאת?

"זו ממש לא בעיה. התרבות כאן מאוד מכילה ומקבלת. את יכולה לפנות דרך לינקד-אין לכל מי שאת רוצה לפגוש, והוא יפגוש אותך. זה יכול להיות מישהו בקרן השקעות, או בסטארט-אפ או בענקית טכנולוגיה. הפגישה תמיד תתחיל ב'איך אני יכול לעזור לך', ותסתיים בשלושה לינקים שתקבלי לפגישות נוספות שרלוונטיות עבורך".

זה מקום עם הרבה מתעשרים חדשים.

"דווקא רוב האנשים מגיעים לכאן כשכירים של גוגל, פייסבוק ואינטל, אז אין עושר מנקר עיניים. גם אין אווירה של צרות עין, כמו שיש בארץ לפעמים, של 'איך עשית את הכסף שלך? למה אתה עשיר ואני לא?' כאן לא מתביישים בזה, יש פרגון למצליחנים.

"היינו, למשל, ביום הולדת של בת של חברים. אירוע הכי משפחתי, ממש בקטנה. בסוף מישהו ביקש לברך את האבא, ואמר 'אני מברך את אלון על מכירת החברה. אנחנו מאוד גאים בו, ויודעים כמה זה היה קשה, בטח בחודשים האחרונים של המשא ומתן'. אף אחד שם לא התייחס לזה שהוא עשה מיליונים, אלא לעבודה הקשה שהוא עשה, לדרך, לערך של ההצלחה עבורו ועבור המשפחה שלו, שעברה איתו את התקופה הקשה של חוסר הוודאות".

איך את מסבירה את זה?

"יש כאן שפע. יש פתיחות להכול. אנשים כאן שמחים לעזור, ושמחים להכיר לך אנשים אחרים. אין התנשאות, כי כולם גאונים, וגם צנועים. את יכולה לפגוש מישהו במקרה, ולא תנחשי שהוא דוקטור בסטנפורד, עד שלא יציגו לך אותו באופן רשמי.

"יש כאן תרבות מאוד פתוחה של אנשים שמגיעים מכל העולם. כל אחד יכול ללמד אותך משהו, וכל אחד יכול לחבר אותך למישהו. זה מקום ההגירה הכי משמעותי בארה"ב, קשה למצוא מישהו שנולד פה. כשהגעתי וביקשתי פגישות, איש לא סירב לי, למרות שהם אפילו לא ידעו למה הפגישות נקבעו. במשך ארבעה חודשים זה מה שעשיתי, הלכתי לפגישות בק טו בק. כשסיימתי פגישה כבר נקבעו לי השלוש הבאות באופן אוטומטי. זה כדור שלג חיובי".

קורסים בגוגל ונאס"א

החלטה לנסוע לסן פרנסיסקו הגיעה אחרי שהניג שקד ובעלה אייל, מנהל קרן השקעות, החליטו שזה עכשיו או לעולם לא. היא הייתה בסיומה של חופשת לידה ומתוכננת לחזור לקריירה תובענית בקרן ויטל קפיטל, שהקים איש העסקים הישראלי איתן סטיבה, ושמנהלת השקעות בהיקף של כ-350 מיליון דולר באפריקה. בעלה, שהוא בנו של מייסד חברת 888 אבי שקד, ניהל קרן שהשקיעה בחברות סטארט-אפ. שניהם הרגישו תחושת מיצוי לגבי האקוסיסטם הישראלי. הוא רצה להרחיב את הקשרים, היא רצתה לגלות ארצות חדשות.

יש שלוש דרכים עיקריות להגיע לעמק הסיליקון. רוב האנשים מגיעים בשליחות החברה שבה הם עובדים, יש כאלה שהקימו חברת סטארט-אפ ופותחים משרדים בוואלי, ויש את מי שמגיעים על ויזת לימודים לברקלי או סטנפורד. הניג שקד ובעלה לא נפלו באף אחת מהקטגוריות האלו, והחליטו לעשות זאת בדרך עצמאית. בעזרת דרכון סלובקי שברשותה ועורך דין לענייני הגירה, הם הוציאו ויזות לארה"ב. משם זה כבר התגלגל במהירות.

"ברגע שיצאנו מהשגרירות האמריקאית הבנו שאנחנו הולכים על זה, והתחלנו לעבוד. שכרנו דרך האינטרנט בית, שאפילו לא ראינו בלייב, אלא בתמונות שמישהי שלחה לנו. מצאנו בחורה שהיא הנדימן, ושלחנו אותה לכל הגראז' סיילס לקנות לנו רהיטים, כדי שלא נצטרך לחכות שבועות ארוכים שהם יגיעו במשלוח, ורשמנו את הילדים לבתי ספר יהודיים. וככה נחתנו ישר לבית מרוהט עם אח בוערת ואוכל על הכיריים.

"בוואלי יש כ-100 אלף ישראלים, והתחושה היא של קהילה חמה ותומכת. יש גם קבוצת פייסבוק של ישראלים שגרים כאן, אז כשהודעתי בקבוצה שאנחנו עוברים קיבלנו עשרות הודעות מאנשים שהציעו עזרה בכל תחום, החל מלהביא לנו אוכל כשאנחנו מגיעים ועד עזרה בהתאקלמות של הילדים".

מה מושך את הישראלים לשם?

"העושר האינטלקטואלי והתרבותי, וגם השקט והמרחק. אני לא יודעת אם זה רק רדיפה אחרי הכסף. העניין הוא אינספור האפשרויות המדהימות. יש, למשל, קורס של גוגל ונאס"א שמלמד אותך איך להיערך לעתיד מבחינה טכנולוגית. אייל בעלי נכנס לתוכנית למנהלי קרנות השקעה מכל העולם, והם לומדים איך להניע את הכלכלה בצורה בונה ונכונה".

זה כמו בתל אביב, שבכל בית קפה 'מקימים' סטארט-אפ?

"זה קודם כל בבית קפה. אנשים משתמשים במשרד רק כדי לעשות שיחות ועידה או פגישה מאוד דיסקרטית, אז לא רואים ברחוב את צוקרברג, אבל כן ראינו את טים קוק (מנכ"ל אפל) בבית קפה. הוא כן מסתובב, וכמוהו עוד טייקוני טכנולוגיה. אנחנו יושבים בבית קפה שסרגיי ברין הוא הבעלים שלו, הוא קנה אותו כדי לשמור את המרחב הכפרי של העיר, שלא תהפוך לתעשייתית מדי. הוא מחזיק עוד מקומות בעיר שישמרו על הצביון הזה.

"יש מאות או אלפי קרנות השקעה בוואלי, מאות ואולי אלפים מגיעים לגייס כסף, לעשות שיתופי פעולה, להתפתח, וגם למצוא את העובדים הטובים ביותר".

לשבש את המעגל

ההחלטה להוביל את המשלחת We (Women Entrepeneurs) Act של יזמיות ישראליות לעמק הסיליקון נולדה אצלה בעקבות פגישה עם שני צעירים מדרום אפריקה. "הם רצו לקחת יזמים מאפריקה ולהביא אותם לסיליקון ואלי, וביקשו את עזרתי בגלל הניסיון שלי. התחלתי לעבוד על זה, ואחרי חמישה חודשים אירחתי 25 יזמים אפריקאים. כשהגעתי לישראל וסיפרתי על הלך הרוח בוואלי, אנשים אמרו לי שמבחינתם זה מעבר להרי החושך, וכך ניטע בי הרעיון למשלחת. הכוונה הייתה לתת לנשים יזמיות את התחושה שהן יכולות להצליח בכל מקום, לחשוף אותן למה שקורה כאן, ולייצר אצלן דלק ומוטיבציה.

"ברגע שהודעתי שאני מוציאה את המשלחת לפועל, 181 יזמיות הגישו מועמדות. וזה מצחיק, כי אנשים שאלו אותי לפני כן מאיפה אני אביא 20 יזמיות מישראל. משלחת דומה לוואלי שיצאה מישראל עם נשים וגברים, לא הצליחה לגייס יזמיות. אגב, היו שטענו שאני מפלה גברים ומדירה אותם, אבל אני מרגישה שזה משהו שנדרש. זה כמו שבכיתות מתמטיקה בנות מתביישות לדבר בכיתה".

למה נשים חשובות לתעשייה הזאת?

"יש מחקרים שמעידים על כך שאישה בצוות מייסד של חברה משפרת את הסיכויים להצליח. יש יזמים שאומרים, 'הקמתי חברה ועכשיו אני מחפש קו-פאונדרית כדי לקדם את המיזם', כי עם אישה בצוות המייסד יותר קל לגייס כסף, המכירות עולות, המעורבות בקהילה עולה.

"חוץ מזה, יש כאן מעגל מדהים שחייבים לשבש: מכיוון שיש מעט נשים מייסדות, יש מעט סיפורי הצלחה, וסיפורים אלה מקבלים בעולם הסטארט-אפים הזדמנות להיכנס לעולם ההשקעות, לעולם שמחליט להיכן ילך הכסף.

"מחקרים מראים שבוועדות השקעות שבהן יושבת אישה יש סיכוי של 200% יותר שישקיעו ביזמית אישה. אני רוצה לייצר את האקוסיסטם שיאפשר לנשים להיכנס ליזמות בצורה מזמינה יותר, שיהיה להן יותר ביטחון לגייס כסף או להיות יזמיות".

מה את מרוויחה מזה?

"לא כסף. אני מסתכלת על זה כסטארט-אפ: לייצר את המוצר הטוב ביותר עבור הקהילה שאני רוצה לעזור לה. אם זה יהיה מוצלח, אני אמצא את מודל הרווח. כבר פנתה אליי מישהי מהקהילה ההודית ועוד אחת מהסינית, שרוצות לעשות מיזם כזה, אז הפתרון יבוא. אני לא מודאגת".