העיתונאים של נוחי דנקנר

עכשיו שבית המשפט המחוזי בתל-אביב שיגר את נוחי דנקנר לשנתיים מאסר בפועל, אני מבקש להפנות את הזרקור אל קבוצת האנשים ששירתה את דנקנר. האנשים הללו הם עיתונאים ששירתו את הטייקון לשעבר כאשר זה רכש את "מעריב". לעורכו של העיתון הוא מינה את ניר חפץ. כן, זה שעכשיו משרת את שרה נתניהו כדובר שלה או משהו. בחירה מצוינת כאשר אתה לא מחפש עיתונאי אלא אדם שיעשה את רצונו של בעל/ת הבית, גם במחיר האמת וההגינות.

מלחמת דנקנר בשרגא

סביב חפץ התקבצו עוד כמה עיתונאים מאותו הכפר, כמו יהודה שרוני, רותם סלע, גידי ליפקין ומעל הכול שי גולדן. הם ואחרים כתבו כתבות ארסיות נגד אנשים שדנקנר חפץ ברעתם, מסיבות עסקיות למשעי.

כך למשל ניהל דנקנר גם באמצעות כתביו אלה מלחמת חורמה נגד עו"ד אליעד שרגא, יו"ר התנועה למען איכות השלטון. חטאו של שרגא: מאבקו הנמרץ למען חקיקת חוק שנודע כ"חוק הטייקונים" או "חוק התספורות", שנועד לקצץ בכנפיהם של הטייקונים ולעודד יותר תחרות במשק.

המטרה: שרגא

כמובן שדנקנר, ראש וראשון לטייקונים, לא אהב את היוזמה, והוא גייס את עיתונו "מעריב" למאבק אישי רווי השמצות נגד כל מי שעמד מאחורי החוק, ובמיוחד שרגא, שהיה הרוח החיה מאחורי היוזמה.

אני לא מתכוון לחזור כאן על הבוץ שגולדן וחבריו השפריצו על שרגא בשירותו של העבריין דנקנר. הדבר הכי מעניין בכתבות הוא שכל ההאשמות-השמצות לא היו מגובות דיין בהוכחות.

ה"הפי אנד" של גולדן

יש לסיפור "הפי אנד" מסוים, אותו פירסם העיתונאי אורן פרסיקו בעיתון האינטרנט "העין השביעית". בראיון בתוכניתו של גולדן ברדיו 102FM התייצבו תומכים של תאגיד השידור. גולדן רצה לעזור: "תצטרכו לדבר עם אליעד שרגא, לדעתי", ייעץ להם. זה האיש שכתב, בעיתון של דנקנר, ש"אליעד שרגא אינו יכול לכהן ולו יום נוסף כיו"ר התנועה לאיכות השלטון". ופרסיקו מוסיף: "בתגובה לפניית 'העין השביעית' סירב להסביר גולדן אם ומדוע שינה את דעתו על עו"ד שרגא".

גם אני פניתי אל גולדן, הוא הסכים לדבר רק אוף רקורד. בצדק. אחרי ששמעתי אותו, אני חושב שהוא צריך לציית לאלתר לעצה שלו לאליעד: לא לכהן אפילו יום אחד נוסף כעיתונאי.

אולי עניין לחקירה?

אלא שזה לא עובד ככה. דנקנר חטא והולך לכלא. אבל מדוע ממשיכים לתת לעיתונאים כאלה במה? איפה אגודת העיתונאים, מועצת העיתונות (שאלה רטורית, כמובן)? ואולי זה עניין לחקירה?