מני נפתלי לא לבד

סוגיית ההתעמרות בעבודה עלתה לכותרות בשנה האחרונה בעיקר סביב תביעות של עובדים לשעבר במעון בית ראש הממשלה. ואולם, התופעה קיימת במקומות עבודה רבים ושונים ועלולה לפגוע בבריאות הנפשית ובמוטיבציה ולהביא לריבוי היעדרויות של העובד ועוד.

במדינות לא מעטות נחקקו חוקים להתמודדות עם התופעה, וגם בישראל הואץ בשנים האחרונות העיסוק של המחוקק (ושל בתי הדין לעבודה) בסוגיה זו, אך הצעת חוק בנושא שזכתה לתמיכת הממשלה לא התקדמה מעבר לקריאה טרומית.

כיום אין בדין הישראלי חוק המעגן איסור התעמרות בעבודה. בהתאם, בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב קבע כי הגם שלא קיימת כיום עילת תביעה עצמאית ונפרדת בגין התעמרות, אין למחוק עילה זו מכתב תביעה, שכן היא עשויה להקנות פיצוי מכוח עילות מוכרות כגון חוסר תום-לב ועוגמת נפש.

מי שקבעה להתעמרות בעבודה את המונח "התנכלות תעסוקתית" הייתה שופטת בית הדין לעבודה בירושלים, דיתה פרוז'ינין, שבעניין עובדי מעון ראש הממשלה, מני נפתלי וגיא אליהו, קבעה: "מדובר בהתנהגות מטרידה ומשפילה שאינה פיזית, המופנית כלפי עובדים באופן חוזר ונשנה. התנהגות זו נושאת פנים רבות, ובכלל זה פגיעה בעובדים באמצעים מילוליים (צעקות, ביקורת לא מוצדקת וכדומה), פגיעה במעמדם ומתן משימות משפילות, ניטור יתר, בקרת יתר, דקדקנות יתר, הפגנות שליטה והתנהגות אימפולסיבית והרסנית. אין מדובר במקרה חד-פעמי אלא בחשיפה מתמשכת למעשים מעין אלה".

צריך לדעת כי על המעסיק מוטלת החובה לספק לעובדיו סביבת עבודה לא פוגענית, מכבדת ובטוחה, שהיחסים בה מושתתים על מקצועיות וסובלנות. הפסיקה החילה חובה זו על מעסיק פרטי וציבורי, לרבות סביבת עבודה ייחודית (כמו בית ראש הממשלה) וכן ביחס לכל סוג של עובדים - מוחלשים ושאינם מוחלשים.

בעניין מני נפתלי הלך בית הדין צעד אחד נוסף, כאשר דחה את טענת המדינה כי נפתלי לא חווה העסקה פוגענית בעצמו, גם אם זו התקיימה בבית ראש הממשלה, והוסיף כי גם עובד שלא היה המושא הישיר להתעמרות, אך היה עד לה, עשוי להגיב באופן דומה לצד הנפגע.

הפסיקה הכירה בכך שיחסי עבודה, מעצם טבעם, מאופיינים לעתים בעימותים וחיכוכים. על כן, לא כל מקרה בו נפגע העובד מהווה "התעמרות", אלא הדבר ייבחן אובייקטיבית. כך לדוגמה, פערים בקידום בין עובדים באותה מחלקה אינם מהווים התעמרות כשלעצמם; מתן משוב שלילי לעובד, ככל שניתן משיקולים ענייניים ותוך שמירת כבודו - אינו התעמרות; וגם אמירה לא הולמת כלפי העובד לא תיחשב כהתעמרות, כל עוד אינה חוזרת לאורך תקופה.

לסיכום, על אף היעדר חקיקה מחייבת בנושא, האיסור על התעמרות והתנכלות פותח בידי בתי הדין האזוריים לעבודה, וניתן פיצוי כספי לעובדים שנמצא שנפגעו. אין לפרש את הפסיקה הקיימת כניסיון לעטוף את יחסי העבודה בצמר-גפן, אלא כהבהרת החובה של המעסיק לנהוג בעובד בכבוד ולהבטיח סביבת עבודה עניינית ומקצועית.

ספק רב אם ייטה בית הדין הארצי לסטות מהלכה זו, המעוגנת היטב בפסיקות בתי הדין האזוריים, ואולם נותר להמתין ולראות.

■ עו"ד ויזל-סבן היא ראש מחלקת דיני עבודה במשרד בן-ארי, פיש ושות'.