ידיד של המשפחה שנשאל על שולם לפידות בוחר – וכנראה לא במקרה –בסיפור הבא: לפני כמה שנים, לפידות ואחיו נסעו מעיר מגוריהם בואנוס איירס לכמה ימים באחד מבתי הנופש של המשפחה על החוף באורוגוואי הסמוכה. בשבת בבוקר הם הלכו לבית הכנסת ורוח העיפה את הכיפה של לפידות. בעודו מתכופף להרים את הכיפה, אמר לו אחיו בהקנטה "לא במקרה הכיפה נופלת לך". לפידות לא חשב הרבה וענה משהו כמו "אני מעדיף כיפה שצריך להחזיר לראש מאשר כיפה ששמים לך בילדות ומאז לא זזה".
על-פי חזותו, לפידות בן ה-37, שעומד בראשה של אחת מחברות האחזקה הגדולות והמסובכות במשק, אי.די.בי – מתויג בישראל כ"חרדי", ועל כן סופג את כל הסטיגמות שישראלים נוהגים להדביק לחרדים. אבל בסביבתו אומרים כי הוא אינדיבידואליסט בנשמתו ורחוק ב-180 מעלות מהעמדות הרווחות בציבור החרדי, אם זה בענייני הצבא ואם בסוגיות אחרות. ובכלל, הוא מרגיש שהמילה "חרדי" לא מדברת אליו, כי "הוא לא מרגיש חרד משום דבר, ולו היה איש של חרדות, הוא לא היה באי.די.בי".
דמותו של שולם לפידות מעוררת הרבה סקרנות. איך הגיע צעיר אלמוני וכל-כך שונה מהמנהלים המקובלים כאן אל תפקידי מנכ"ל אי.די.בי ומנכ"ל בפועל של דסק"ש. או מה אומרים חוסר החרדה והשוני המחשבתי שלו לגבי המגעים עם בעלי האג"ח המודאגים. וגם לאן יגיע העימות הסמוי והגלוי עם הממונה על שוק ההון והביטוח סביב מכירת כלל ביטוח. וזאת כמובן רק רשימה חלקית מאוד. כדי לענות על כל אלה, בואו נתחיל בהתחלה.
משפחה חב"דניקית מליטא
לפידות, או כפי שנקראת המשפחה בארגנטינה, לפידוס, נולד בבואנוס איירס, דור שלישי למהגרים מצד אביו מליטא, למשפחה חב"דניקית. הסבא-רבא, בשונה מיהודים רבים אחרים שפנו לחקלאות, נשאר בבואנוס איירס והחל להתפרנס מעסקים שונים, תוך שהוא משמש במקביל כרב, כשוחט וכמוהל עבור הקהילה היהודית. לאחר מותו, מצאו צאצאיו תכתובות ענפות שהיו לו, שעיקרן מגביות לטובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשם קניית קרקעות, בין היתר בשכונת שערי חסד בירושלים, שבה מתגורר כיום הנין לפידות עם אשתו חני ועם ששת ילדיהם.
לפידות, אחד מ-13 אחים ואחיות, היה הבן הראשון לאחר ארבע בנות.
בהמשך, נסע ללמוד בישיבה במונטריאול, והדרך ממונטריאול חזרה לבואנוס איירס עברה דרך ירושלים; בהיותו בן 22, בשנת 2001, הציעו לו כשידוך ישראלית, דור שמיני בירושלים, בשם חני. הוא נסע להכיר אותה, ובתום תהליך ארוך יחסית לסביבה שבה גדלו – כחצי שנה – החליטו להתחתן. זאת, על אף שהכלה הצעירה לא הייתה מאושרת מכך שבעלה רואה את עתידו בארגנטינה ולא בישראל. פחות משנה לאחר החתונה נסעו לבואנוס איירס. לאחר תקופה בעסק המשפחתי, המשיך לפידות לדרכו העצמאית.
לפידות ואלשטיין התקרבו מאוד כיוון שמכל עסקיו של אלשטיין, אי.די.בי הפך לבייבי היקר מכולם. בסביבתו אומרים כי הוא נשמע לא אחת אומר, שמאז שהקים לפני כ-30 שנה את IRSA (החברה העיקרית שדרכה הוא עושה עסקים, לפי פרמטרים מסוימים חברת הנדל"ן הגדולה בארגנטינה), לא רצה משהו כפי שהוא רוצה את אי.די.בי.
החיבור לאלטשטיין
כשנתיים לפני כן, ב-2010, כאשר לפידות עוד עסק בניסיונות השינוי, הוא התעניין בעסקת נדל"ן גדולה - מכרז על 160 דונם בכניסה לבואנוס איירס במקום שבו היה בעבר מפעל סיגריות של חברה בשםBAT . ללפידות נודע כי הקבוצה של אדוארדו אלשטיין – דמות מרכזית בקהילה, שנטועה עמוק בנדל"ן - דווקא לא משתתפת במכרז. הדבר התמיה אותו ודחף אותו לחפש את אלשטיין כדי להבין מדוע.
"הוא רדף אחריו", מספר מקורב לשניים, "עד שמצא אותו בחתונה של מישהו מהקהילה, לקח אותו הצידה ושאל אותו על העניין. אדוארדו הסתכל עליו קצת בתימהון, כנראה שמע ממנו על העניין בפעם הראשונה, ואמר לו, אני לא מכיר את הפרטים, אבל אם זה כמו שאתה אומר, זו נשמעת עסקה מעניינת. לך על זה".
למחרת, כשיצא מישיבות, מצא לפידות על הסלולרי שלו שש שיחות שלא נענו מאלשטיין. בשיחה, משחזר המכר, אמר לו אלשטיין שהעסקה זה עתה הוצעה לו, אבל 'אמרתי שבדיוק אתמול נתתי את ברכתי לחבר על העסקה הזאת, ולכן אם החלטת ללכת על זה, אנחנו נוותר'. בסוף השיחה הוסיף, כבדרך אגב, 'ואם אתה רוצה, אפשר לשקול ללכת בשותפות'.
לפידות כמובן רצה. הוא עוד היה חסר ניסיון בתחום ולחבירה לקבוצה עם מוניטין ומימון היו הרבה יתרונות. מה שהפתיע אותו במיוחד היה שכאשר ישב לסגור את הפרטים עם אנשיו של אלשטיין, התברר שלמרות ההבדלים הניכרים בגודל העסקי, אלשטיין מציע לו שותפות שווה. המגרש האמור, אגב, נמצא עדיין בבעלות משותפת של אלשטיין ושל משפחת לפידוס.
כשנתיים מאוחר יותר, ב-2012, כאשר חשב לפידות הצעיר לעזוב את החברה המשפחתית, הוא ביקש מחבר משותף לארגן לו פגישה עם אלשטיין. מקורב לשניים: "לשולם תמיד היו שתי דמויות שהוא מאוד העריץ מבחינת דוגמה אישית, אבא שלו ואדוארדו. אף שלא היה ביניהם קשר, הוא אהב את השילוב בין רגישות, חוכמה וחזון שיש בדרך של אדוארדו, ומכל פיסת מידע ששמע או קרא עליו היה מנסה ללמוד משהו".
השניים נפגשו. לפידות סיפר לאלשטיין על ההתלבטות, ואלשטיין ענה לו שאם זה מה שהוא מרגיש ורוצה, הוא צריך להעז וללכת בדרך משלו. ורק הוסיף אזהרה קטנה: אחרי שתעזוב את החברה המשפחתית, אמר לו, תצטרך להתרגל לעסקות הרבה יותר קטנות בהיקפן.
לאחרונה, בהרמת כוסית שעשו בדסק"ש ובאי.די.בי לרגל מכירת האחזקות ב"אדמה" (דסק"ש מכרה לשותפתה בחברה, כימצ'יינה, את ה-40% שהיו בידיה, תמורת 1.4 מיליארד דולר, מה שהותיר לדסק"ש תמורה נטו, לאחר חוב של 230 מיליון דולר), לפידות סיפר לקהל איך הזהיר אותו אלשטיין שעליו להתרגל לעסקות קטנות, ואז – כך מספר אדם שנכח באירוע – פנה בחיוך לאלשטיין ואמר לו, עכשיו נחכה לעסקות הגדולות.
לפידות עצמו מתכתב עם דנקנר ולא מזמן בירך אותו ליום הולדתו, וחבר טוב שלו אומר כי "כואב לו בשל המצב שנוחי נקלע אליו (וגזר הדין שניתן בתחילת השבוע ששלח אותו לכלא), אבל בסופו של דבר, דנקנר אחראי על ההחלטות שלקח"
רוצים להישאר בישראל
כמה ימים לאחר אותה פגישה, נולדה עבור אלשטיין עסקת אי.די.בי. בשלב ההוא, היה מדובר על חבירה לנוחי דנקנר (דרך רכישת מניות גנדן של דנקנר), שחיפש דרכים לא לאבד את הקונצרן. מאוחר יותר יעבור חתול שחור בין השניים, דנקנר ינסה לחבור לאחרים, ובסופו של דבר ימצאו דנקנר ואלשטיין את עצמם משני צדי המתרס, כאשר דנקנר מנסה למנוע מקבוצת אלשטיין-מוטי בן משה לקבל מידי בית המשפט את השליטה באי.די.בי.
על אף כל זאת, אומרים כיום בסביבת אי.די.בי כי "אדוארדו לא כועס על נוחי. הוא חושב שטעה בזה שהייתה לו הצעה מאוד נדיבה (מצד אלשטיין), והוא חשב שהוא יכול לעשות משהו יותר טוב לבד". לפידות עצמו מתכתב עם דנקנר ולא מזמן בירך אותו ליום הולדתו, וחבר טוב שלו אומר: "כואב לו בשל המצב שנוחי נקלע אליו (וגזר הדין שניתן בתחילת השבוע ששלח אותו לכלא), אבל בסופו של דבר, דנקנר אחראי על ההחלטות שלקח".
אבל נחזור ל-2012. לפידות, אשתו והילדים הגיעו לישראל, כפי שנהגו לעשות מדי שנה, לרגל החגים. אשתו של לפידות – מספר חבר קרוב - הכינה לו הפתעה, והזמינה צימר בצפון רק לשניהם במוצאי יום כיפור. בדרך דיברו על ההשקעה החדשה של אלשטיין בישראל וחשבו כמה נחמד יהיה אם יעסיק את לפידות, שנישואיו הפכו אותו לדובר עברית משובחת, אפילו כדי לעבור על מסמכים או משהו כזה, ואיך זה יהיה אם יוכלו בשל כך לגור פעם בארץ.
בשבע בבוקר למחרת קיבל לפידות טלפון מאלשטיין, שבו – מספר אדם המכיר את לפידות – שאל משהו כמו "רציתי לדעת איך אבא שלך יקבל את זה שתצטרף לפרויקט הזה, של ההשקעה בישראל". לאחר מכן הוסיף שאיננו יודע כמה זמן תימשך ההרפתקה - אולי שלושה חודשים, אולי יותר. לפידות לא נזקק אפילו לשנייה כדי להסכים.
לפידות הפך לנציגו של אלשטיין בישראל והשניים התקרבו מאוד כיוון שמכל עסקיו של אלשטיין, אי.די.בי הפך לבייבי היקר מכולם. בסביבתו אומרים כי הוא נשמע לא אחת אומר, שמאז שהקים לפני כ-30 שנה את IRSA (החברה העיקרית שדרכה הוא עושה עסקים, לפי פרמטרים מסוימים חברת הנדל"ן הגדולה בארגנטינה), לא רצה משהו כפי שהוא רוצה את אי.די.בי.
בינואר 2014 קיבלה קבוצת אלשטיין בן-משה את השליטה באי.די.בי מידי בית המשפט. האירוע עצמו היה בהתראה קצרה: השופט איתן אורנשטיין קרא לצדדים לדיון, ומהקבוצה הארגנטינאית רק לפידות היה בארץ. דנקנר ישב שורה מאחוריהם. חבר קרוב של לפידות מספר שלצד השמחה הגדולה על ההישג, הוא "מאוד הצטער על נוחי. זה היה כאילו נותנים ילד לאימוץ מול אחד ההורים שלו".
לאחר קבלת השליטה באי.די.בי, לפידות חשב שייתכן שתפקידו הסתיים. אדם המכיר את הנפשות הפועלות מספר כי בשיחה עם אלשטיין הציע לפידות כי ייקח מישהו "על-פי הספר" והתכוון למנהל מקצועי עם רקע וניסיון. אבל אלשטיין ענה לו שהוא לא רואה את עצמו משקיע בישראל בלעדיו, ולפידות הבין שיהיה לו תפקיד משמעותי בעסק, אף שבשלב ההוא היה מדובר על נציג או אולי דירקטור.
ההתחלה לא הייתה קלה. החברה הייתה משותקת זמן רב, החברות הבנות התנהלו בצורה עצמאית ללא ראייה קבוצתית, היו סכסוכים תדירים עם בעלי האג"ח וכמובן התגלעו הסכסוכים עם בן-משה, מה שגרם לבעלי הבית החדשים לייצר מעין ארגון צללים של הנהלה, כפתרון זמני שיאפשר לשמור על הקיים עד שהעניינים יירגעו.
כאשר קיבל לפידות את המינוי הרשמי כמנכ"ל אי.די.בי, בתחילת 2016, ובסמוך לכך את תפקיד המנכ"ל בפועל של דסק"ש (לאחר הניסיון שלא צלח למנות את גיל שרון לתפקיד), תהו רבים בקהילה העסקית איך ינהל את הקבוצה המורכבת בלי קשרים מקומיים בשוק ההון. אבל מקורב ללפידות דווקא טוען שאולי זה יתרון: "הרי כל המשק כאן סבל הרבה מהסתמכות על קשרים. מובן שהוא ישמח מאוד להיות מקובל במיליה העסקי, והוא משתדל להכיר אנשים, אבל אני לא חושב שההצלחה שלו – אם יצליח - תלויה בקשרים שיצליח לפתח. הקשרים מגיעים כתוצאה מהמעשים ולא כסיבה להם".
בנוסף, היה גם הקושי התרבותי של ה"קבוצה הארגנטינית, להתקבל כאן. "הם כקבוצה, ואולי כבודדים", אומר גורם בשוק ההון, "נתפסים שונים, לא ברורים מספיק. היה לשוק יותר נוח להבין אותם לו הייתה קבוצה אמריקאית שמדברת רק אנגלית ומגיעה עם מצגות על גבי מצגות, אבל הם מאוד מאמינים בדרך שלהם, אנשים של טווח ארוך. עושים עבודה שקטה ויסודית, חושבים צעד אחר צעד, ומבצעים אותו. נראה שהם כבר התחילו להוכיח לשוק – בניגוד לדימוי שהיה להם במשך זמן רב – שהם כן יודעים לקחת החלטות, כמו למשל בעסקת אדמה, ולהילחם כשצריך". ב"להילחם", מתכוון הגורם להובלת סלקום לתביעת פירוק גולן טלקום, ולמאבק עם המפקחת לענייני שוק ההון והביטוח בעניין כלל ביטוח.
כזכור, אי.די.בי מחויבת למכור את כלל ביטוח, אף שככל הנראה הייתה שמחה להחזיקה. ולאחר שפסלה רוכש פוטנציאלי אחד שהביע עניין, ובתנאים הנוכחיים שבהם קשה למצוא רוכשים אחרים, רצתה דורית סלינגר המפקחת על שוק ההון והביטוח להוציא בהדרגה את מניות כלל ביטוח למכירה בשוק המניות, מה שעלול לגרום להורדת ערך החברה. ההתקוטטות עדיין נמשכת, גם בבתי משפט, ובינתיים מצליחים באי.די.בי לדחות את רוע הגזירה. גם יש לזכור כי כלל ביטוח אמורה לסייע רבות בכיסוי החוב שעדיין רובץ על אי.די.בי, אם כמקור לדיבידנדים (שבינתיים נאסר עליה לחלק) ואם כתוצאה ממימוש.
לגבי השאלה אם הקבוצה, תחת הנהגת אלשטיין ולפידות, חושבת על מימושים נוספים לאחר אדמה, אומרים בסביבת החברה כי "לו היו מקבלים את האחזקות המקוריות של אי.די.בי (כולל למשל כלל תעשיות), אולי היו מוכרים. אבל כיום, הפורטפוליו מבטא את התפיסה העסקית שלהם - למעט חברת התעופה (ישראייר), שכיום חושבים על מיזוגה עם סאן דור מבית אל על. אבל בכל שאר הדברים יש קשר לוגי, עסקי וסינרגטי, וגם פלטפורמה שמקרבת את החברה למיליוני ישראלים, מה שהיה שיקול מרכזי בהחלטתו של אלשטיין להשקיע בישראל".
החוב כמובן קיים, וגם בעלי האג"ח לא רגועים ונושפים בעורף, אבל מקורב לחברה אומר כי הם מרגישים שחצו כבר את הקו בין חוב שרובץ לחוב שאפשר לחיות איתו. בדסק"ש למשל היחס בין חוב לשווי (LTV) עמד לפני שנה על 99% והיום על כ-60% - הורדת מינוף ש"מכניסה את החברה לסביבה של מיחזור חובות. ובאי.די.בי "הם מאמינים שאם ערכה של כלל ביטוח יעלה – מה שכבר התחיל לקרות בשל השינוי בסביבת הריבית - ואם יצליחו לעצור קצת את התוכנית העקשנית להוציא אותו למכירה לציבור, הם יהיו במצב טוב".
כתבה: שלומית לן