הפרדוקס הצה"לי

שבוע שלם חלף לו בלי שוועדת הכספים תאשר את הרפורמות השנויות ביותר במחלוקת בחוק ההסדרים - מס דירה שלישית, קרן הארנונה והנמכת תקרת הפטור ממס על פיצויי פיטורים. האוצר מצפצף על הסתייגויות חברי הכנסת ושעון החול הולך ואוזל.

הוועדה אמורה לסיים עד יום שני - דד-ליין שנקבע לדרישת חברי הכנסת החרדים, שמעוניינים להדליק נרות חנוכה עם משפחותיהם ולא בכנסת. אבל באוצר לא מודאגים. הם מעריכים שהחברי הכנסת יעדיפו להעביר את כל החוק ברגע האחרון ולא להסתבך עם הנשים והילדים.

הסיכוי הנמוך ביותר הוא לשינויים במס הדירה השלישית. כל מי שחושב שמשה כחלון מחפש סולם לרדת מהעץ, פשוט אינו מכיר את האיש. יאיר לפיד מספר על אביו יוסף, שכבן עשירים ראה עצמו תמיד עשיר, גם בשנים שחי בדלות ובצמצום. אצל כחלון המקרה הפוך. גם אחרי 20 שנה בכנסת, כשהוא מוקף חברים עשירים ומתגורר בדירה נאה על הכרמל, כחלון רואה עצמו בן עניים. לקחת מהעשירים ולחלק לעניים - זו בעיניו מהות התפקיד.

בינתיים כחלון נכשל במשימה העיקרית שבחר לעצמו וכל מהלכיו בשוק הדיור לא הותירו רושם על מפלצת המחירים. אבל בתחומים שבהם יש השפעה לכושר שכנוע, אמון וקשרים בין-אישיים, כחלון משנה דברים.

בצמרת בנק ישראל, למשל, מודים כי כחלון שכנע אותם לעשות הרבה יותר לקידום התחרות בין הבנקים. מיו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן הוא חילץ הסכמה תקדימית לתוספת שכר דיפרנציאלית.

המהפך הכי גדול התחולל ביחסי האוצר ומערכת הביטחון. על כחלון והרמטכ"ל גדי איזנקוט אומרים שהם ממש זוג יונים. הדרגים שלמטה, שעד לא מזמן נעצו זה בזה סכינים מורעלות, מוצאים עצמם מתחבקים כמו אחים בגולני.

כתבי האוצר, שגדלו והתחנכו על תדרוכי אגף התקציבים נגד תנאי השירות המפנקים של אנשי הקבע (הכתבים הצבאיים תודרכו, כמובן, בכיוון ההפוך), שפשפו השבוע אוזניים למשמע נערי האגף מפצירים בהם להלל ולשבח את הרמטכ"ל על מנהיגותו התקציבית האחראית בקיצור שירות החובה ואימוץ המלצות ועדת גורן לשיקום נכים.

האינטרס של משלם המסים הוא שהאוצר ינהג כמו כלב שמירה ולא כמו כלבלב מתרפס, אבל אם נודה ביושר, גם כשהאוצר נבח וחשף שיניים - צה"ל תמיד קיבל בסוף מה שביקש. לפחות עכשיו, כשהוא "נותן" לצה"ל לנצח, האוצר מקבל כמה עצמות בצורת גורן וקיצור שירות. יותר טוב מכלום.

ואולי קיצור השירות הצבאי הוא בכלל דבר רע? לפי מחקר שהתפרסם אתמול (ד'), השירות בצה"ל מאריך את תוחלת החיים של הגבר הישראלי ב-3 שנים.

כדי להבין איך אנשים רציניים מגיעים לתוצאה כל-כך אבסורדית, נדרש רקע קצר. הביטוי "הפרדוקס הצרפתי" נולד בשנות ה-80, כשחוקרים שמו לב ששיעור התחלואה במחלות לב אצל הצרפתים נמוך מהממוצע למרות השיעור הגבוה של גבינות עתירות שומן שהם אוכלים. המסקנה הייתה ששתיית יין אדום בריאה ללב.

הפרדוקס הישראלי הרבה יותר מאתגר ופרדוקסלי: הגבר הישראלי, שמעביר את חייו בסביבה לחוצה, מזוהמת ומסוכנת יחסית, שידוע בהרגלי האכילה הלא בריאים שלו, שמעשן לא מעט ומתעמל מעט מאוד - ממוקם במקום השני בעולם בתוחלת החיים.

פרופ' אלכס וינרב ממרכז טאוב בחן גורמים שמשפיעים על תוחלת החיים, כמו הוצאה לאומית לבריאות, רמת אי-שוויון גבוהה ואחרים וגילה שבישראל יש להם דווקא השפעה מקצרת חיים. המיקום הים-תיכוני של ישראל ורמת הדתיות הגבוהה יחסית מאריכים את חיי הגבר, אך גם אחריהם תוחלת החיים גבוהה ב-3.65 שנים מהממוצע והפער בין גברים לנשים (שחיות יותר) נותר נמוך.

וכך נשארנו עם השירות הצבאי. "היחס שבין ההוצאות הצבאיות כאחוז מהתמ"ג ובין משך השירות הצבאי לבדו מסביר את אורך החיים הגבוה מהממוצע של הגברים בישראל במידה רבה לאין-שיעור מכל משתנה אחר שנבחן", מסכמים במרכז טאוב. כחלון, תאריך!

amiram-b@globes.co.il