חובת המכירה של שידורי הספורט: מי ירוויח ומי יפסיד?

מהו חוק חובת המכירה בספורט?

מדובר ביוזמה שנכללה בהמלצות ועדת פילבר להסדרת הרגולציה בשוק התקשורת, והוכנסה בהמשך לפרק התקשורת בחוק ההסדרים, שמטרתה להגדיל את התחרות בהוט וב-yes ולהביא להורדת המחירים לצרכן. הנחת המוצא של החוק היא ששידורי הספורט מאופיינים בבלעדיות על זכויות שידור ובביקוש קשיח מצד חובבי הספורט, ולכן מהווים חסם כניסה לשוק עבור שחקנים חדשים.

הצעת החוק קובעת חובת מכירה בשני רבדים: ראשית, הבעלים של ערוצי הספורט יחויבו למכור את הערוצים שלהם לכל פלטפורמה רב-ערוצית שתיכנס כדי להתחרות בהוט וב-yes, לפי מחיר אחיד ללקוח, כך שכל פלטפורמה תשלם בהתאם לגודלה בשוק. שנית, בעלי ערוצי הספורט יחויבו למכור את זכויות השידור שלהם למפעלים מרכזיים (ליגת העל בכדורגל, ליגת האלופות וכו') לכל ערוץ ספורט, במחיר שמהווה "רווח סביר".

למה להחיל חובה כזאת דווקא על זכויות הספורט ולא על זכויות שידור אחרות?

ועדת פילבר מצאה כי תחום שידורי ספורט מהווה את אחד משני חסמי המעבר המרכזיים בין הפלטפורמות. התחום השני הוא שידורי הילדים, שלגביו הוחלט בסופו של דבר לא להחיל חובת מכירה. במילים פשוטות, הוועדה קבעה כי כדי להחליש את כוחן של הוט ו-yes, הדואופול ששולט כבר זמן רב בשוק הפלטפורמות הרב-ערוציות, ולאפשר כניסת תחרות של ממש לתחום שתביא להורדת המחירים בו, יש לנתק את הקשר הגורדי בין שתי החברות הוותיקות ובין ערוצי הספורט.

ממה נובע הקשר הזה? האם לערוצי הספורט אינטרס להפיץ את שידוריהם על גבי כמה שיותר פלטפורמות?

בתיאוריה מובן שיש להם. בפועל, בשל מארג האינטרסים הסבוך של שוק התקשורת הישראלי, זה לא קרה. כניסתה של סלקום TV לשוק ב-2014 סיפקה דוגמה מובהקת לכך, לאחר שבתחילה היא הציעה רק תוכן מוגבל מתוך שלל ערוצי ספורט 5, שבבעלות RGE, ורק לאחר שהצליחה לחתום על הסכם נרחב יותר, רשמה גם זינוק במספר לקוחותיה.

כיום מציעה סלקום TV גם את ערוצי הפרימיום של RGE (ספורט 5 לייב וספורט 5 גולד) במסגרת חבילת הבסיס שלה לתקופה מוגבלת, מה שהופך את העסקה שהיא מציעה לצרכן, 99 שקל בחודש עבור טלוויזיה רב-ערוצית, למשתלמת יותר.

עם זאת, עד לרגע זה סלקום לא יכולה להציע למנויה את ערוצי ספורט 1 וספורט 2 של צ'רלטון, שבהם משודרים, בין היתר, חלק ממשחקי ליגת העל בכדורגל והליגה האנגלית. השבוע, על רקע הצעת החוק, שתי החברות ככל הנראה הגיעו לסיכום. מי שרוצה לצפות במשחקי הליגות הללו, ובליגות נוספות, נאלץ להמשיך לשלם סכומים גבוהים עבור מנוי ל-yes או להוט רק כדי שתהיה לו אפשרות להוסיף סכום נוסף - 67 שקל בחודש, ולרכוש את שני הערוצים הללו.

מי הן RGE וצ'רלטון? האם חוץ מהן יש עוד שחקניות בתחום?

RGE - שבבעלות לן בלווטניק, אביב גלעדי ואודי רקנאטי - היא השחקנית הוותיקה בתחום ובעלת המותג ספורט 5, שכיום פועלים תחתיו כמה ערוצים. בין היתר היא מחזיקה בזכויות השידור לליגת האלופות, למשחק המרכזי מליגת העל ולתוכנית סיכום המחזור של הליגה, שרכשה מצ'לרטון, משחקי מכבי ת"א ביורוליג ועוד. RGE היא גם בעלת השליטה בערוץ 10, והיא מחזיקה גם בערוץ הילדים ובערוץ לוגי.

צ'רלטון, שבבעלות אלי עזור ופיני זהבי, היא בעלת הערוצים ספורט 1 וספורט 2. בסוף 2015 זכתה במכרז על זכויות השידור של ליגת העל הישראלית, לאחר שהציעה סכום עתק של כ-127 מיליון שקל בשנה למשך 4 שנים (כמעט פי 3 מעלותן קודם לכן). מול צ'רלטון התמודדה פרטנר שמעוניינת זה זמן להיכנס לשוק הטלוויזיה הרב-ערוצי.

בעוד שהוט ו-yes כפופות לרגולציה שאוסרת עליהם להחזיק בזכויות למפעלי ספורט, פרטנר (וגם סלקום) אינה כפופה לרגולציה בתחום הזה. לאור זאת, צ'רלטון למעשה ייצגה במכרז - לא באופן רשמי, כמובן - את הוט ו-yes, וזכייתה הסירה את האיום עליהן מצדה של פרטנר. על-פי חלק מההערכות בשוק, צ'רלטון זכתה לגיבוי, בצורה כזאת או אחרת, מהוט ומ-yes, והדבר אפשר לה להתחייב לסכומי העתק הללו. המהלך חיזק אף יותר את הקשר שקיים לכאורה בינה ובין שתי הפלטפורמות הוותיקות.

הגוף השלישי שפועל בשוק הוא ערוץ ONE, שבשליטת נוני מוזס, בעל השליטה ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet, שמחזיק בזכויות השידור של הליגה הספרדית.

איך בדיוק החקיקה החדשה אמורה לשפר את המצב?

ברובד הראשון שלה, החקיקה תיצור מצב שבו ערוצי הספורט לא יוכלו ליצור אפליה בין הפלטפורמות השונות. כל ערוץ עדיין יוכל לקבוע מהו המחיר שהוא מעוניין לדרוש מפלטפורמה רב-ערוצית, אך המחיר הזה יהיה אחיד פר-לקוח. כלומר, כל חברה תשלם לפי מספר הלקוחות שיש לה. החוק כן קובע מספר מינימום של לקוחות, כך שחברה בעלת כמות נמוכה במיוחד של מנויים תצטרך לשלם יותר פר-לקוח.

כך, חברות חדשות וקטנות, שמציעות "טלוויזיה רזה" במחיר בסיס נמוך בהרבה מזה של הוט ושל yes, יוכלו להלביש על החבילות שיציעו את תוכני הספורט - במחיר שבמקרה הגרוע ביותר יהיה זהה לזה שגובות הפלטפורמות הוותיקות - וליצור חבילה כוללת זולה בהרבה.

אם נחזור לדוגמה של סלקום TV, שכיום גובה כאמור 99 שקל בחודש על חבילת הטלוויזיה שלה, גם אם היא תדרוש עבור ערוצי צ'רלטון מחיר זהה לזה שגובות הוט ו-yes, היא עדיין תוכל להציע ללקוחותיה את כל שידורי הספורט במחיר שנמוך מחבילת הבסיס של שתי הפלטפורמות הוותיקות.

הרובד השני של החוק מורכב יותר, ונועד להתמודד עם מצב שבו הערוצים יגבו מחיר גבוה מאוד פר-לקוח, כך שהם עדיין יקשו על פלטפורמות חדשות להציע מודל בעל היתכנות כלכלית של טלוויזיה "רזה" וזולה. כאן מציע החוק ליצור תחרות בין ערוצי הספורט עצמם, כך שכל ערוץ המחזיק בזכויות לאחד משבעת המפעלים המרכזיים יהיה מחויב למכור את הזכויות הללו לכל ערוץ אחר (אך לא לפלטפורמות, כלומר לא לסלקום או פרטנר). המכירה תיעשה לפי נוסחה של "קוסט פלוס". כלומר, מחיר עלות הזכויות בתוספת "רווח סביר", שאינו מוגדר במפורש בחוק.

כך, ערוצי הספורט יאבדו למעשה את המונופול שיש לכל אחד מהם על מפעלים אטרקטיביים, ואם פלטפורמה מסוימת לא תצליח להגיע להסכמות עם ערוץ שמחזיק בזכויות על ליגת העל הישראלית, היא תוכל לנסות לסגור עסקה עם ערוץ אחר למכירת הזכויות הללו.

מהן נקודות התורפה של החוק?

בעלי הזכויות מצביעים כמובן על לא מעט קשיים ובעיות, אבל מנקודת מבט צרכנית הבעיה נוגעת דווקא לכך שחובת המכירה של המפעלים לא חלה באופן רטרואקטיבי. הזכויות של הערוצים המקומיים על רוב מפעלי הספורט המרכזיים - ליגת העל הישראלית, הליגה האנגלית, הליגה הספרדית - כבר חתומות בהסכמים ארוכי טווח לשנים הבאות, ורק כשתוקף ההסכמים הנוכחיים יפוג, 3-4 שנים לפחות, החקיקה החדשה תוכל להתחיל לתת את אותותיה.

במי החוק צפוי לפגוע?

הרובד הראשון של החוק צפוי לפגוע ללא ספק ב-yes ובהוט. כיום נאלצים חובבי הספורט שמעוניינים לצפות בערוצי הפרימיום של RGE או צ'רלטון קודם כול לשלם "מס" לשתי הפלטפורמות הוותיקות בדמות עלות חבילת הבסיס שלהן, ועליו להוסיף עשרות רבות של שקלים מדי חודש תמורת הערוצים עצמם (רוב התמורה מועברת לבעלי הערוצים, ולא נשארת אצל הפלטפורמות). כניסה של פלטפורמות שיוכלו להציע חבילות זולות שכוללות את כל תוכני הספורט המרכזיים, אמורה לבטל את אחד מחסמי התחרות העיקריים.

הרובד השני אמור לפגוע בערוצי הספורט, אך כאן התמונה מורכבת יותר. זכויות בלעדיות של ערוצים על מפעלי ספורט היא ההתנהלות המקובלת בעולם, וספק אם קיימת דוגמה לחובת מכירה מן הסוג הזה שממנה ניתן ללמוד - בניגוד לחובת מכירה של ערוצים שאכן קיימת.

אפשר לטעון שבמצב שבו אין זכויות בלעדיות על תוכן הספורט עצמו, תהיה עדיפות למי שיודע לארוז אותו טוב יותר, כמו שעושים בערוץ הספורט עם אולפן ליגת האלופות. מצד שני, אולי פשוט יותר להסתכל על מי שמתנגד לחוק ומכך להסיק מי עומד להיפגע ממנו, ואין ספק שהערוצים הם אלה שמובילים את ההתנגדות לו.

מי שעוד עלולים להיפגע הם ענפי הספורט המקומיים, ובראשם הכדורגל הישראלי. קבוצות ליגת העל ייהנו ב-4 השנים הקרובות מהכנסות עתק בזכות התחרות האגרסיבית אשתקד בין צ'רלטון לפרטנר. בעולם שבו אין בלעדיות על מפעלי ספורט, המוטיבציה לשלם סכומים גבוהים עבור הזכויות תפחת.

מה קורה סביב החוק בשבועיים האחרונים בוועדת הכלכלה של הכנסת?

שלשום (ד') הסתיים בוועדה דיון נוסף ללא תוצאות, וכעת ההכרעה אמורה להתקבל ביום ראשון. כמה מהדיונים שהתקיימו בוועדה בנושא היו סוערים מאוד, ומי שהוביל את ההתנגדות היו דווקא חברי כנסת מטעם הליכוד - דוד ביטן, דוד אמסלם ומיקי זוהר (שני האחרונים אינם חברים בוועדה) - אף שההצעה נכללת כאמור בחוק ההסדרים, שאושר על-ידי הממשלה.

גורמים המעורבים בדיוני הוועדה מספרים כי מאחורי הקלעים מופעלים לחצים כבדים מאוד מצד הגורמים שצפויים להיפגע, אם כי באופן רשמי נציגי yes והוט בוועדה הודיעו כי הם אינם מתנגדים למהלך (עם סייגים). את צ'רלטון מייצג בוועדה מנכ"ל הערוץ, אדר זהבי, ואילו את RGE מייצג הממונה לשעבר על ההגבלים העסקיים, דרור שטרום.

מול הלחצים עומדים אנשי האוצר ויו"ר הוועדה, ח"כ איתן כבל (המחנה הציוני), אלא שהשבוע נראה היה כי גם הסכר של האוצר נפרץ, ובתוך המשרד עצמו התגלעה מחלוקת. באגף התקציבים הביעו התנגדות להצעת פשרה של מנכ"ל האוצר, שי באב"ד. היו"ר כבל הפסיק את הישיבה זמן קצר לאחר שהחלה, והכריז כי "מה שהולך פה זה מטורף לגמרי".

שלשום, בישיבה שבה נכחו גם באב"ד וגם ראש אגף התקציבים אמיר לוי, הצהיר כבל כי הוא נחוש להעביר את החוק, ואם הדבר לא ייעשה במסגרת חוק ההסדרים הוא יפצל אותו ויעביר אותו במהלך ינואר.

כרגע אפשר להעריך בזהירות כי החוק אמנם צפוי לעבור בסופו של דבר, אך סביר מאוד להניח כי בעקבות הלחצים יוכנסו בו שינוים מסוגים שונים. השאלה שנותרת פתוחה היא עד כמה השינויים הללו יעקרו את כוונתו המקורית.

 זכויות השידור