דעה: כשהצעירים יבינו שאין אופק, המחאה לא תהיה מנומסת

"אני יליד שנות ה-90. לא התחלתי את החיים שלי בתכלס, ואני כבר מתחיל להרגיש את הלחץ. את הפחד. אני אשכרה פוחד שלא אגיע לבית לעולם. אני לא מפונק. הלכתי היום לראיון עבודה. 5,500 שקל גלובלי. אין בעיה, אעבוד קשה. אבל לא הגיוני שמחירי הדירות הם מעל מיליון שקל כבר ברוב הערים בארץ. אפילו בפריפריה אני לא יכול לקנות בית.

"נניח שאני חי מהאוויר בלבד, ואני חוסך בשנה 66 אלף שקל. כדי לקחת משכנתא על דירה של מיליון שקל, אצטרך לחיות מאוויר במשך שלוש שנים בערך. לא שכירות, לא אוכל, לא בגדים. כלום. בקצב הזה לא יהיה לנו דור עתיד, וכבר נראה שגם הדור שלנו הולך ודועך וקורס תחת הנטל...". את השורות הללו (בקיצורים מתבקשים) כתב בפייסבוק צעיר נורמטיבי בישראל. הטקסט עלה בדף מחאה על מחירי הדיור שנמצא כבר מספר חודשים באוויר ואסף עשרות אלפי תומכים.

נשים רגע בצד את הסיפור האישי, וגם את הביקורת שיכולה להיות על הטענות של הכותב, כי אפשר הרי לקנות היום דירה בפחות ממיליון שקל, אם מתפשרים. אבל כאמור, זה לא הסיפור.

הסיפור הוא הדור הצעיר, ילידי שנות ה-80, ילידי שנות ה-90 והלאה. דור שלם שבמצב הנוכחי רק הולך ומתרחק מהאפשרות לרכוש דירה בישראל. מחירי הדירות עלו בעשרות אחוזים בשנים האחרונות, ועל פי הנתונים המעודכנים ביותר, המגמה הזאת נמשכת. דבר אחד בטוח, עם כל תוכניות הממשלה, המחירים עוד לא מתחילים לרדת.

הממשלה החליטה לקדם תכנון מואץ של דירות, להראות למשקיעים את הדלת החוצה משוק הנדל"ן ולקדם בניית דירות זולות במסגרת מחיר למשתכן. כל הדברים חשובים. אבל צריך להגיד את האמת: נכון להיום, יותר ויותר צעירים פשוט אינם יכולים לגייס את ההון העצמי. לא לדירות חדשות, לא לדירות יד שנייה וגם לא תמיד לדירות זולות במחיר למשתכן.

גם סקר מקיף שנערך לאחרונה בקרב סטודנטים ברחבי הארץ מעיד על נתונים מדאיגים. על פי הסקר, ל-80% מהסטודנטים אין מספיק הון עצמי לרכוש דירה, ללא קשר למיקומה. באותו הסקר נשאלו הסטודנטים כמה הון עצמי יש להם, חלק ניכר מהם דיבר על לא יותר מ-50 אלף שקל. האמירה שהצעירים הללו יירדו לברלין כבר הפכה לקלישאה. אבל המרוץ של צעירים להשגת דרכון זר נמצא בשיאו. נושא הדיור, לצד יוקר המחיה, הוא הזרז העיקרי.

לממשלה שני פתרונות לנושא הזה, שניהם כבר עובדים, אבל הראשון בעצימות נמוכה מדי והשני עשוי להתגלות כמסוכן. הראשון הוא בנייה להשכרה, עם שכר דירה מפוקח. רעיון מצוין, אבל היישום שלו אפסי נכון להיום.

הפתרון השני הוא מתן אפשרות לזכאי מחיר למשתכן לקחת משכנתא עם הון עצמי של 10% בלבד. גם זה יכול לעזור, אבל היישום עדיין חלקי. מעבר לכך, יש כאן שאלה גדולה הרבה יותר: האם נכון לדרבן את הצעירים לרכוש דירה במחירים גבוהים ולקחת התחייבות מרובת שנים? משבר הסאב-פריים בארצות הברית הוכיח שלא כל מי שחושב שהוא יכול לקנות דירה כי נתנו לו לקנות דירה עם הון עצמי נמוך צריך לרכוש אחת או יכול באמת לעמוד בתשלומים.

ומילה אחרונה על הדור הצעיר, שקשורה למעשה דווקא לדור המבוגר. אם כיום הדור הצעיר לא מצליח לדאוג לעצמו לדירה, ונעזר בהוריו ששוברים חסכונות לצורך כך, מה יהיה בעוד עשור או שניים כשאותם הצעירים, שעדיין יתמודדו עם החזר חודשי גבוה של משכנתא בעקבות עליית הריבית, יצטרכו גם לדאוג להוריהם המבוגרים?

צריך להפסיק ולחשוב רק על פתרונות מהירים, המיועדים לחלק מהאוכלוסייה ולא פעם גם נוצרים כדי לאפשר גריפת הון פוליטי מהיר. הראייה צריכה להיות ארוכת טווח. כי ברגע שמספיק צעירים יבינו שאין להם אופק, הם ינסו לברוח החוצה, או ייצאו לרחובות במחאה שכבר לא תהיה מנומסת כמו מחאת 2011.