כורח שהתחפש לאידאולוגיה

קשה למצוא הצדקה כלכלית, משפטית או חברתית להטבות מפליגות כל-כך לבני המקום, התושבים המיוחסים שגרים באותה עיר שבה משווקת המדינה את הקרקע. למה לתושב תל-אביב צריך להיות פשוט יותר וזול לשכור או לקנות דירה בעיר היקרה והמבוקשת, יותר מאשר לבן הפריפריה שמנסה להתקרב לאזור התעסוקה והביקוש של ישראל? או למה למשל תושב הרצליה או רעננה זכאי להנחה של אלפי שקלים בפרויקט שכירות מסובסדת, או להנחה של מאות אלפי שקלים בהגרלה לפרויקט מחיר למשתכן בעירם, על חשבון קופת המדינה השייכת לכולם?

ואף על-פי כן, במשרד המשפטים הסכימו בשנים האחרונות לבלוע צפרדע אחר צפרדע ונתנו את ברכתם להגדלת ההטבות לבני מקום - גם בפרויקטים של מחיר למשתכן (לאחרונה אושרה מסלול של 50% לבני מקום - בינתיים רק באזורי עדיפות לאומית) וגם בפרויקטים של דיור להשכרה, שם הוחלט כעת להגדיל את שיעור בני המקום ל-50%.

מדובר בסך-הכול בכורח שהתחפש לאידאולוגיה. לא בשביל בני המקום, שכביכול מגיע להם ראשונים, אלא בשביל ראשי עירם, למען יואילו להסכים להוציא את הפרויקטים הללו לדרך. 

■ האוצר: הרשויות יוכלו להקצות 50% לבני המקום בדיור להשכרה 

שר האוצר משה כחלון הבין שמה שהוא לא מצליח, יעשו התושבים עצמם. במקום לחזור ולאיים על ראשי הערים שיסכימו לשיווק אלפי דירות מסובסדות לשכירות או לרכישה, דירות שלמעשה רק מעמיקות את גירעון העירייה (פרויקטים כאלוה מכניסים מעט מזומנים לקופת העיר, ומגדילים משמעותית את ההוצאות בגין הדיירים החדשים), מוטב ליצור את הלחץ מהשטח המבעבע למטה - מצד אלפי בני המקום, התושבים שראש העיר רואה ופוגש בכל סיבוב ליד העירייה, שעם הטבה של 50% מבינים שיש להם סיכוי לא רע לזכות בהגרלה.