טילרסון וישראל: האם ירושלים צריכה לחשוש משר-החוץ הבא?

רקס טילרסון, מנכ"ל אקסון מובייל, חברת האנרגיה הגדולה בעולם, ושר החוץ המיועד בממשל טראמפ, מגיע לשימוע על אישור מועמדותו בסנאט עם חטוטרת גדולה על גבו: יחסיו האישיים ההדוקים עם ולדימיר פוטין, שמידת הפופולריות שלו בקונגרס שואפת לאפס, והביקורת הנוקבת שהוא - טילרסון - מתח על הטלת סנקציות על רוסיה בעקבות פלישתה לאוקראינה.

אבל שורה ארוכה של סנאטורים תרצה לשמוע גם מה הוא חושב על ישראל, על הסכסוך הישראלי-פלסטיני ועל האפשרות שהשגרירות האמריקאית תועבר מתל-אביב לירושלים. האם הוא אינו חושש שמהלך כזה יצית את המזה"ת התיכון ויפגע באינטרסים של חברות אנרגיה אמריקאיות שפועלות במפרץ הפרסי?

הממסד היהודי בארה"ב, לרבות השדולה הפרו-ישראלית בוושינגטון, בוחנים את טילרסון בחשד. מבחינתם זה עוף מוזר. אין לו רקורד של הצבעות על ישראל בקונגרס, למשל, או התבטאויות על הסכסוך הישראלי פלסטיני. הוא בא מעולם עסקי האנרגיה, שבו, עד לשנים האחרונות, ישראל היתה גורם שולי. למעשה, בגלל הרקע המקצועי שלו הוא קרוב לעולם הערבי ומודע לדאגותיו ומאווייו. בעבר התנגשו לוביסטים של חברות אנרגיה עם השדולה הפרו-ישראלית.

האם אקסון מובייל נכנעה אי פעם לתביעות החרם הערבי? קרוב לוודאי שהשאלה הזו תעלה בשימוע בסנט.

אפילו פעילים יהודיים מהימין, שתומכים בטראמפ, אינם מסתירים את חששותיהם מטילרסון. "באופן כללי, אנשים שניהלו חברות נפט אינם כל כך ידידותיים כלפי ישראל; המינוי מדאיג אותי", אמר מורטון קליין, ראש ארגון ציוני אמריקה, שתומך בנשיא הנבחר. הוא הוסיף, עם זאת, שהוא מאמין שטראמפ יודע במי לבחור לקבינט שלו, ושקרבתם של אנשים כג'ארד קושנר, חתנו היהודי של טראמפ, תמתן נטיות אנטי-ישראליות של טילרסון, אם יש כאלה. קליין רואיין ב"פוקרוורד".

רון האלבר, מנכ"ל המועצה היהודית ליחסים קהילתיים בוושינגטון רבתי השמיע דעה דומה: "יש סיבות אמיתיות לדאגה".

ואייב פוקסמן, שהיה מנכ"ל הליגה נגד השמצה ואחד מהקולות החשובים ביותר בממסד היהודי, אמר אתמול ל-JTA: "אקסון מובייל לא היתה ידידה לישראל במרוצת השנים". הוא רמז לעימותים בין חברות הנפט לבין ידידי ישראל בוושינגטון בשנות ה-70 בסוגיית החרם הערבי ובשנות ה-90 בסוגיית הטלת סנקציות על איראן.

דייוויד מקובסקי, עמית מחקר בכיר במכון וושינגטון אמר, כי "היו זמנים שבהם אדם שהיה קשור לעסקי נפט נחשד אוטומטית כעוין לישראל". המצב עתה שונה. כדבריו: "כאשר ישראל ומדינות המפרץ הפרסי פועלות מאחורי הקלעים למימוש אינטרסים משותפים, כאשר מדובר באיראן, שוב אין במזה"ת מצב של משחק סכום אפס, כלומר שכדי שצד אחד ינצח, הצד האחר חייב להפסיד. צריך לקוות שמנהלי חברות אנרגיה מודעים למצב הזה כפי שהערבים מודעים לכך".

מקובסקי מזכיר, שכאשר מינה הנשיא רונלד רייגן את ג'ורג' שולץ לשר החוץ, לאחר שכיהן כמנכ"ל חברת התשתיות בקטל, היו שחששו שהפרוייקטים של בקטל במדינות המפרץ חשפו אותו להשפעות אנטי-ישראליות. התברר, שהיו אלה חששות שווא.

אין ספק, שטילרסון ישמש מטרה לשאלות קשות של סנטורים - לא רק דמוקרטים אלא גם רפובליקאים, שאינם רואים בעין יפה את קשריו עם פוטין. כמנכ"ל אקסון מובייל היה טילרסון אחד מידידיה הגדולים של רוסיה בקהיליית העסקים בארה"ב. ב-2011 חתמה אקסון מוביל על הסכם לגילוי וניצול בארות נפט וגז באזור הארקטי ובסיביר עם רוזנפט, חברת אנרגיה בבעלות ממשלת רוסיה, בעקבות מאמצים בלתי נלאים של טילרסון שנמשכו שנים. זה אחד מההסכמים הגדולים ביותר בתחום האנרגיה שנחתמו אי פעם, ורוסיה היתה צפויה להפיק ממנו מיליארדי דולר בתשלומים מאקסון.

כעבור שנתיים, העניק פוטין לטילרסון את "עיטור הידידות", האות הגבוה ביותר שרוסיה יכולה להעניק לזרים שהיא חפצה ביקרם. הפרוייקט כולו הוקפא לאחר שהקהיליה הבינלאומית, בהובלת ארה"ב, הטילה סנקציות על רוסיה בעקבות פלישתה לקרים. טילרסון נהפך לאחד המתנגדים הגדולים ביותר להטלת הסנקציות ומתח ביקורת חריפה על ממשל אובמה בגין התנהלותו מול מוסקבה.

מינוי טילרסון לשר החוץ מצביע בבירור על מדיניות הפייסנות כלפי רוסיה שטראמפ מתכנן לנקוט, ומגמה זו מכעיסה חלק מהסנטורים בעקבות חשיפת CIA על המעורבות הרוסית בבחירות לטובת טראמפ. הסנטור הרפובליקאי ג'ון מקיין אמר בסוף השבוע, כי הקשרים בין פוטין לטילרסון "מדאיגים אותי". כדבריו: "ולדימיר פוטין הוא בריון ורוצח, וכל מי שמתאר אותו במילים אחרות הוא שקרן". גם הסנטורים הרפובליקאים מארקו רוביו ולינדסי גרהאם הביעו הסתייגות ממינוי טילרסון. יחד עם זאת, אף אחד מהשלושה לא התחייב שיצביע נגדו.