לטפל בהורים הקשישים ולהיתבע

לאהרון המנוח היו 3 בנות: מיכל, דנה ומירב. מיכל הבכורה ניהלה מערכת יחסים קשה עם כל בני משפחתה מגיל צעיר, ולאורך מרבית חייה חיה בנתק מהוריה ואחיותיה. לאחר שאימן הלכה לעולמה, והאב הזדקן, דנה, האחות האמצעית, לקחה על עצמה את מרבית הטיפול באב ודאגה לכל מחסורו. כדי לאפשר לה לשמש כיד-ימינו, אהרון העניק לדנה ייפוי-כוח בחשבונות הבנק שלו.

4 שנים מאוחר יותר מצבו של האב הידרדר, ובהסכמת כל הבנות הוא הוכרז כחסוי, ומונה לו אפוטרופוס חיצוני. בשלב זה החליטה מיכל לחזור לחייו, אך להתרשמותו של בית המשפט היא עשתה כן מתוך אינטרס כלכלי, ברצונה לדאוג לדריסת רגל ברכושו לפני מותו.

מרגע שמיכל נכנסה לתמונה, היא עשתה ככל יכולתה לצמצם את הוצאותיו של האב, הורתה לבטל טיפולים מהם נהנה, לנתק את האינטרנט בביתו ועוד.

שנתיים מאוחר יותר נפטר האב, ו-3 הבנות הוכרזו כיורשותיו בחלקים שווים, אולם מיכל לא הסתפקה בחלקה בעיזבון, והגישה תביעה כנגד אחיותיה, ובפרט נגד דנה - האחות שטיפלה באב כל השנים.

לטענת מיכל, אחיותיה פעלו שלא כדין בנכסי עיזבון אביהן קודם לפטירתו, מאחר שהחתימו את האב המנוח על ייפוי-כוח לטובת דנה לפעול בחשבונות הבנק, תוך ניצול מצבו הרפואי המעורער והבלתי כשיר, וכך עלה בידיהן למשוך סכומים של מאות אלפי שקלים שלא היו לצורכי המנוח, אלא שימשו לצורכי האחיות.

לאור זאת מיכל דרשה לקבל לידיה דין וחשבון על כל המשיכות שביצעה דנה במהלך השנים שבהן עשתה שימוש בייפוי-הכוח שנתן לה האב בחשבון, ולהורות לדנה להשיב לעיזבון כל הוצאה שאין בידיה להוכיח כי שימשה עבור צורכי האב.

ברמה העקרונית, למיכל, כיורשת של האב, אכן יש זכות משפטית להגיש תביעה כגד מי שפעל לדעתה שלא כדין נכסי העיזבון טרם פטירת האב, על אף שהדבר יכול להיראות מקומם מבחינה מוסרית. האח שדואג להורים הקשישים בחייהם ונושא בעיקר הנטל, לא זאת בלבד שאינו מקבל הכרת-תודה מילולית, רגשית וכלכלית, מאחיו שנהנו משירותיו להורים, אלא הוא נאלץ גם לתת דין וחשבון למי שלא טרח להיות מעורב בטיפול בהורים בחייהם, ואף לשכור שירותים משפטיים מכספו כדי להגן על עצמו.

מבחינה עובדתית, בית המשפט קבע כי לאור הראיות שעמדו לפניו, האב היה כשיר לחתום על ייפוי-כוח לטובת הבת דנה, הבין את משמעות חתימתו ורצה בכך, מאחר שסמך עליה בלב שלם. לא זאת בלבד שהאב הבין את מצבו המשפטי לאשורו, אלא שלאור היכרותו עם יחסיה הבעייתיים של מיכל עם אחיותיה, הוא גם צפה שלאחר מותו היא תנסה לתקוף את פעולותיה של דנה בחשבונות, ולכן בצוואתו כלל הוראה מפורשת, במסגרתה אישר כי כל הפעולות שנעשו או יעשו על-ידי דנה בחשבונותיו הן ברשותו והסכמתו המלאים, ולכן היא לא תצטרך להסבירם לאיש או למסור דוח על הפעולות שעשתה. עוד ביקש האב בצוואתו מבנותיו האחרות שלא להקשות על דנה את תפקידה ולסייע לה.

למרות הוראותיו המפורשות של המנוח בנושא זה, בית המשפט מינה מומחה, אשר קיבל לידיו את כל דפי תנועות חשבונות הבנק של המנוח בשנים שבהן ניתן לדנה ייפוי-הכוח, ודנה נאלצה לספק קבלה או אסמכתא עבור כל משיכה מהחשבון - משימה לא פשוטה בהתחשב בכך שמדובר על השנים 2003-2007.

על אף שדנה לא יכלה להציג ראיות המגבות את כל ההוצאות, בית המשפט התרשם כי מדובר בהוצאות סבירות עבור רמת חייו של הקשיש, ולא מצא כל אינדיקציה לכך שדנה או אחותה התנהלו בחשבון בחוסר תום-לב או ללא ידיעתו ורצונו של האב. נהפוך הוא - בית המשפט מצא לנכון לאשר רטראוקטיבית גם משיכות שנעשו לטובת דנה ואחותה לצורך מימון חתונתה של דנה או שיפוץ ביתה של האחות, לאחר ששמע עדויות חיצוניות על כך שהמנוח היה שותף במשיכות אלה ורצה בהן.

בנוסף, בית המשפט אישר משיכה בסך של כ-65,000 שקל לידי דנה, כפיצוי כלכלי ראוי עבורה, על כך שלצורך טיפולה המסור באב היא נאלצה לעזוב את עבודתה, ונגרם לה נזק כלכלי כבד. בית המשפט קבע כי תשלום בסך של 1,500 שקל לחודש לבת עבור טיפול באביה, כולל שכר והוצאות, הוא סכום סמלי יחסית לעומת הזמן והמאמץ שהשקיעה.

בשורה התחתונה, בית המשפט דחה את התביעה במקרה זה, במידה רבה על בסיס עדויות חיצוניות רבות, אך הוא מבהיר עד כמה חשופים הילדים המטפלים בהוריהם לתביעות מטעם האחים המעורבים פחות בחיי היום-יום.

מומלץ מאד לילדים המקבלים ייפוי-כוח בחשבונות הוריהם לנהל רישומים מפורטים במידת האפשר אודות ההוצאות השונות ולשמור את הקבלות, ככל שקיימות כאלה. לדוגמה, כאשר מדובר בהוצאות על החזקת עובד זר, יש לשמור את תלושי השכר, אך בנוסף לערוך תרשומות על הימים הנוספים עבורם משלמים לעובד ושאין עליהם קבלות, כגון פיצוי על עבודה בזמן סופי שבוע.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il