להתחדש באנרגיה ישנה, וכיצד להרוויח מזה

ההתחממות הגלובלית, החור באוזון, המסת הקרחונים, עליית מפלס מי הים - הכול ידוע, ובכל זאת עובר כלא היה. ואולם, יש דברים אחרים, שבכל זאת גורמים למדינות לפעול בנושאי איכות סביבה, זיהום ואנרגיה. מה למשל? האולימפיאדה.

כולם זוכרים היטב את התמונות של זיהום הנחלים באולימפיאדת ריו 2016, אבל בעיקר, מה שהעלה לכותרות בשנים האחרונות את נושא הפחתת גזי החממה ואיכות הסביבה, היו התמונות הנוראיות של זיהום האוויר באולימפיאדת בייג'ין ב-2008. בשנת 2001, כשנבחרה בייג'ין לארח את המשחקים האולימפיים, התנאי היה הפחתה משמעותית של זיהום האוויר באחת הערים המזוהמות בעולם.

הסינים השקיעו אז כ-12 מיליארד דולר בפרויקט "שמיים כחולים" - שבמסגרתו הועתקו אל מחוץ לעיר תחנות כוח ומפעלים, ובמקביל, כ-50,000 מוניות וכ-10,000 אוטובוסים מזהמים הוחלפו בכלי רכב חדישים ומזהמים פחות. נוסף על כך הוקמו קווי רכבת, הוטלו קנסות על מפעלים מזהמים, מפעלים נסגרו, הוטלו הגבלות על נסיעה בכלי רכב פרטיים (ימים זוגיים ואי-זוגיים), ויותר מכך - כשבוע לפני האולימפיאדה, פשוט הורדו מהכבישים כ-1.3 מיליון מכוניות והוטל איסור נסיעה. כך קרה, שלזמן מה התקבלו בבייג'ין שמיים כחולים.

עיני כל העולם היו נשואות לסין - לא רק לטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים, אלא כמיקרוקוסמוס, כמקרה מבחן ליכולת של האדם והממשל להרוס את הטבע ולתקן אותו, לזהם ולמנוע זיהום.

אובמה ומלחמתו למען הסביבה

במקרה או שלא במקרה, נבחר אובמה לנשיאות ארה"ב והחל לכהן בשנת 2009, מיד לאחר האולימפיאדה. הממשל הדמוקרטי שם לנגד עיניו את הטיפול בנושאי איכות סביבה, שכאמור, היו בעלי פרופיל תקשורתי גבוה. הדבר גם לא היה קשה כל כך, מאחר שהנשיא הקודם, בוש הרפובליקני, עודד את השימוש בנפט ואת תעשיית הנפט בארה"ב (וגם תדלק ספקולציות לגבי המלחמה בעיראק...).

באפריל 2010 קיבל הנושא משנה תוקף, עם התפוצצות אסדת הנפט במפרץ מקסיקו ודליפת הנפט האדירה בעקבותיה. לאחר פיצוץ אסדת הנפט עצר אובמה את כל ההיתרים לקידוחים במפרץ מקסיקו, וסלל את הדרך להאצת השימוש באנרגיות נקיות ואנרגיות מתחדשות. אובמה חוקק חוקים מרחיקי לכת בנושאי איכות הסביבה ומעבר לשימוש בדלקים פחות מזהמים, או באנרגיות מתחדשות, והאט בצורה ניכרת את השימוש בפחם בארה"ב. במקביל הוא עודד מעבר לשימוש בגז טבעי, באנרגיות רוח, באנרגיה פוטו-וולטאית ובכורים גרעיניים. השיא היה בוועידת פריז בנובמבר 2015, הוועידה הגדולה ביותר עד כה בתחום הפחתת גזי החממה והפחתת פליטת המזהמים, שם נוסח הסכם שעליו חתמה לאחרונה גם סין.

בשנים אלו, ההשקעות האטרקטיביות ביותר היו בכל חברה שעסקה בהתייעלות אנרגטית - ייצור טורבינות רוח, טורבינות גז והקמת חוות תאים פוטו-וולטאים. חברות ענק כמו ג'נרל אלקטריק וסימנס נהנו מעלייה במכירות טורבינות רוח וגז, חברות קטנות יותר כמו Vestas, המתמחה בטורבינות רוח, היו השקעה מבטיחה בתקופה זו (2016-2012), וגם אומת הסטארט-אפ תרמה את חלקה, דוגמת חברת ההיי-טק סולאראדג', המתמחה בטיוב מערכות סולאריות. אנו נמצאים כעת בשיא ייצור חשמל באנרגיות מתחדשות-ירוקות. בדנמרק, למשל, בזמנים מסוימים, כל החשמל במדינה מיוצר באנרגיות מתחדשות, בגרמניה, גם כן ברגעים מסוימים, ייצור החשמל באנרגיות מתחדשות עולה על ייצור החשמל מאמצעים אחרים.

בארה"ב ובמדינות נוספות בעולם מצטמצם השימוש בפחם ובדלקים פוסיליים לייצור חשמל בלבד, ועולה השימוש באנרגיות מתחדשות ובאנרגיה נקייה יותר, דוגמת גז טבעי. העלייה בזיהום הסביבתי וההשלכות הגלובליות של פליטת המזהמים הייתה רק סיבה אחת למעבר לאנרגיות מתחדשות. סיבה לא פחות חשובה הייתה העלייה במחיר הנפט - שעלה עד לרמת מחיר של כ-150 דולר לחבית, והתבסס עד סוף שנת 2014 ברמות מחיר שבין 70 ל-100 דולר לחבית.

עלות זו של מחיר חבית הנפט הביאה חברות רבות לחפש אלטרנטיבות אנרגטיות בחסות הממשלות. ממשלות רבות החליטו כי במחיר נפט זה, ניתן וכדאי לתת סובסידיות לחלופות שאינן כלכליות. כך לדוגמה, מרבית הרווח של אנרגיה פוטו-וולטאית, בעיקר במדינות שאינן מצטיירות כמתאימות לכך, כמו גרמניה, הגיע מסובסידיות ממשלתיות. לאחר המשבר הכלכלי של שנת 2008 וההאטה הכלכלית באירופה של שלוש-ארבע השנים האחרונות, החלו מדינות להפחית את הסובסידיות הממשלתיות לאנרגיות מתחדשות. כתוצאה מכך, עסקאות רכישה ומכירה של חוות פוטו-וולטאיות, שתומחרו כעסקת נדל"ן מניב - לפי תשואת הנכס, ולעיתים אפילו לפי תשואה עתידית, בחוות שעדיין לא קיבלו היתר הקמה, החלו להיעלם, והיום שומעים פחות ופחות על עסקאות אלו.

טראמפ תומך בתעשיות המסורתיות

בכל אופן, תור הזהב של האנרגיה המתחדשת הסתיים ב-9.11.2016. מועד הבחירות לנשיאות, עם בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא.

מצע הבחירות של הנשיא הנבחר בארה"ב, טראמפ, תומך ומעודד את תעשיית האנרגיה המסורתית. טראמפ אף קרא להחזרת ייצור וכריית הפחם והשימוש בפחם, מתוך הטענה שהפסקת כריית הפחם הביאה לעלייה חמורה באבטלה באזורים מסוימים. הנשיא הנבחר אף קרא לסגת מהחתימה על הסכם פריז (כאמור, נובמבר 2015) ולהקל על החזרת הפעילות היצרנית לארה"ב, בין היתר, בעידוד הוזלת מחירי האנרגיה.

טראמפ קרא גם לחזור להפיק נפט מפצלי נפט, פעילות שהשפעתה על איכות הסביבה שנויה במחלוקת, לא כל שכן עידוד השימוש בנפט כחומר גלם לאנרגיה וחשמל. הצהרה נוספת של טראמפ נוגעת לרגולציה. טראמפ הכריז כי על כל תקנה רגולטורית חדשה הוא יבטל שתי תקנות רגולטוריות קיימות. הדבר נוגע בעיקר לסקטורים מפוקחים מאוד כמו בנקאות, אך גם לחברות תעשייתיות ולתעשיית האנרגיה, ואף ל-EPA, סוכנות איכות הסביבה בארה"ב - הרגולטור החזק בנושאי איכות הסביבה.

האם מדובר רק בהבטחות בחירות? אנו סבורים כי ניתן להניח שלא. ממשלים רפובליקנים בעבר, דוגמת בוש האב ובוש הבן, תמיד עודדו את תעשיית האנרגיה, ופחות את שוחרי איכות הסביבה, וממשלים דמוקרטיים, כמו קלינטון, ובעיקר סגנו, אל גור, תמיד תמכו בתהליכים סביבתיים, ובחנו את מעשיהם בנושא זה בראייה ארוכת-טווח, ואת השפעתו על הדורות הבאים.

לפיכך, נשאלת השאלה האם תם עידן האנרגיות המתחדשות? השפעה משולשת של הממשל בארה"ב, המעודד תעשייה ואנרגיה מסורתיות, יחד עם מחיר חבית נפט נמוך מאוד ומצב כלכלי באירופה, שאינו יכול לתמוך בסובסידיות, עלולה להביא להאטה בפרויקטים חדשים של אנרגיות מתחדשות.

מנגד, מחיר חבית הנפט הנוכחי, כ-50 דולר, עדיין אינו מעודד לחזור להשקיע בחברות הנפט המסורתיות. על כן, אפיק ההשקעה המעניין ביותר כרגע הוא החברות התעשייתיות בארה"ב. אלו ייהנו מעלויות אנרגיה נמוכות (נפט וגז טבעי), מהשקעה מתוכננת של כטריליון דולר במשך 10 שנים בהשקעה בתשתיות בארה"ב, מעידוד החזרה של הייצור לארה"ב ואף מהורדה של מס החברות, כך לפי הצהרותיו של הנשיא הנבחר בארה"ב. תתי-סקטורים בתחום התעשייה אשר עשויים ליהנות מפריחה מחודשת הם חברות ההנדסה, חברות הרכבות, חברות הרכב והמנועים והתעשייה הביטחונית.

מבחינת הטווח הרחוק ופליטת מזהמים, ישנם תהליכים אחרים אשר יביאו להפחתת פליטת המזהמים, בעיקר בתחבורה - אם זה מעבר לשימוש ברכבים חשמליים (שיעור החדירה היום זניח), מעבר התחבורה הציבורית לרכבים חשמליים, רכבים אוטונומיים או שיתוף נסיעות. תהליכים אלו, לכשייקרו, יביאו לצמצום השימוש באנרגיה פוסילית. שינויים אלו מהווים כבר היום השקעה אטרקטיבית, אם כי בעלת סיכון גבוה, בעיקר בשני נושאים - יצרני הבטריות וחברות הסייבר להגנה על מערכות התקשורת של כלי הרכב.

אם נחזור להתחלה: זיהום אוויר אינה בעיה שתעלה לכותרות בקרוב. ועידת פריז הסתיימה, כולם חתמו, האולימפיאדה הבאה היא טוקיו 2020 - שם נקי, ומבחינת טראמפ - אפשר לזהם קצת יותר אם זה יתרום לכלכלת ארה"ב ולנתונים הכלכליים.

המגמות הבולטות שאמורות לאפיין את כהונתו של טראמפ, בהנחה שיוציא את הצהרותיו מן הכוח אל הפועל, יהיו השקעות בבניית מפעלים בארה"ב, השקעה בתשתיות, פחות אנרגיה מתחדשת ויותר פיתוח שדות הנפט ופצלי הנפט. לאור זאת, השקעות מומלצות הנן חברות ההנדסה, דוגמת Jacobs Engineering, Quanta Services, Flour Corp, חברות הרכבות דוגמת CSX ויצרני מנועים לכלי רכב כבדים ובינוניים דוגמת Cumminse.

לטווח הרחוק יותר, בתחום הרכב החשמלי - יצרניות הבטריות לכלי הרכב דוגמת LG Chem, Panasonic ו-Samsung SDI עסוקות כרגע בתחרות לדור הבטריות הבא, שיגדיל את מרחק הנסיעה מול משקל הבטרייה. הראשונה שתפרוץ את המחסום, תגדיל כמובן את נתח השוק שלה, אך במבט רחב יותר, תגדיל משמעותית את כמות כלי הרכב החשמליים על הכבישים, ולכך תהיה השפעה כפולה על אותה יצרנית.