"בישראל אין פרטיות למת. זה חוק שראוי לתיקון"

לרבים מאיתנו יש היום חשבון בגוגל, תיבת-דואר, שטח אחסון בגוגל-דרייב ושירותי ענן מגוונים. גולשים רבים אף מתפתים לשמור בחשבון הגוגל שלהם דברים שאינם רוצים שעין זרה תיחשף אליהם. לדוגמה, תמונות חושפניות ופרטיות (תמונות עם המאהב/ת), מסמכים רגישים, עקבות למעשים שלא היו רוצים שקרובים להם יראו, חומרים שהם מעוניינים לשמור כמזכרת או מטעמים אחרים.

גוגל מבטיחה לנו פרטיות ואבטחה מעולה. לכאורה. הרי כבר נחשפנו למקרים שבהם חשבונות של ידוענים ואחרים נפרצו, וענייניהם הפרטיים נחשפו לעולם. אבל מה הייתם אומרים אם מעבר לחשש מפריצות של האקרים מוכשרים לחשבון הגוגל שלכם, הייתם יודעים כי ברגע שתלכו לעולמכם כל הסודות שלכם עשויים להיחשף, ודי בקלות למעשה, למשפחתכם וגם לצדדים שלישיים במקרים מסוימים? האם עדיין הייתם שומרים את כל חייכם בתוך חשבון הגוגל ברשת?

דיון שמתקיים בימים אלה בביהמ"ש המחוזי בת"א, סביב חשיפת תוכן חשבון הגוגל של עורך-הדין המנוח יורם יוסיפוף, מעלה את השאלה הזאת אל פני השטח, וחושף את מה שרבים מאיתנו אינם יודעים: למתים בישראל אין זכות לפרטיות. זו מתפוגגת עם הנשימה האחרונה של אדם בישראל.

מדובר במאבק משפטי שמנהלים מנהלי העיזבון של יוסיפוף, שמונו לצורך בדיקת היקף נכסיו וחובותיו הנטענים. במהלך הניסיונות לחשוף את כל הנכסים והכספים, ביקשו המנהלים - עו"ד עופר שפירא ממשרד עוה"ד שפירא, ועו"ד רז מנגל ממשרד עוה"ד איתן ארז - מביהמ"ש המחוזי לקבל את סיסמת חשבון הגוגל של יוסיפוף. גוגל-ישראל סירבה להעביר את הסיסמה - אך לא מטעמי הגנה על פרטיותו של המשתמש המנוח, אלא מטעמים טכניים: החברה הצהירה כי אין לה הסיסמה, ואינה מחזיקה בסיסמאות המשתמשים.

גוגל-ישראל טענה בנוסף, כי החשבון נוהל בגוגל הבינ"ל, שמקום מושבה בארה"ב, ולכן יש לפנות לחברה בחו"ל כדי לקבל גישה לחשבון. אך גוגל הבינ"ל טענה אף היא, כי אינה מחזיקה בסיסמאות הגולשים.

באת-כוח גוגל-ישראל, עו"ד רותה לובן ממשרד עוה"ד יגאל ארנון, הבהירה בדיון כי השאלה - האם ולמי יועברו פרטי חשבון גוגל של משתמש שנפטר - מעולם לא נדונה בבתי-המשפט בישראל. לדבריה, "אני לא יודעת אם יש בתנאים של ההתקשרות בין משתמש לגוגל, התייחסות לנושא של מינוי בעל תפקיד או מקרה של מוות של בעל חשבון", והוסיפה: "למיטב ידיעתי, זה המקרה הראשון בישראל מהסוג הזה".

אם להתבסס על דבריה בדיון של עו"ד לובן נראה היה כי גוגל אינה מתכוונת להיאבק במנהלי העיזבון, ההיפך: "סיסמה אף אחד לא יכול לשחזר", אמרה. "לגבי מכלול תוכנו של החשבון, ברגע שיש גישה לחשבון, כפי שיש למנהלי העיזבון, יש אפשרות היום - וגם בשבוע שעבר, זה היה ניתן לביצוע - להוריד את כל התוכן בחשבונות הללו לתוך מערכות מחשוב אחרות". לאחר שמנהלי העיזבון טענו כי אין להם גישה מלאה לחומרים המצויים בחשבון הגוגל של המנוח, התחייבה לובן - מפתיע ומאכזב כאחד - כי גוגל-ישראל יסייעו בהעברת כל הפרטים והתוכן המצויים בחשבונו של יוסיפוף לידי מנהלי עיזבונו.

בתום הדיון קבעה השופטת איריס לושי-עבודי, כי חברת גוגל הבינלאומית, שמקום מושבה בקליפורניה ארה"ב, תצטרף כצד להליך המתנהל בישראל, ותמסור תצהיר של איש טכני מטעמה, אשר יבהיר את נושא הסיסמאות, וכן את הסוגיה של מה הם התנאים למסירת המידע או הסיסמה של המשתמש במקרה של פטירתו, או במקרה של מינוי בעל תפקיד.

עכשיו כולם ממתינים לתשובת גוגל ובעקבותיה להחלטת השופטת, שתיצור "תקדים משפטי". אך נדמה כי משהו "קטן" נשכח בין כל השאלות שעומדות לדיון, והוא פרטיותו של האדם שאל חשבון הגוגל שלו רוצים לחדור. ומה אם עו"ד יוסיפוף לא שמר תיעוד של נכסיו ועסקיו בחשבון הגוגל שלו, ומה שיש שם הם עניינים פרטיים שעלולים להביך אותו ו/או את מקורביו? למשל, תמונות וסודות אישיים. אלא שבמסגרת הדיון בעניינו של יוסיפוף איש לא מדבר על פרטיות. מדוע? מסתבר שבישראל אין למנוח טיפת פרטיות.

לדברי עו"ד דן חי, המתמחה בתקשורת ובטכנולוגיה ומכהן כראש רשות הוועדה להגנת הפרטיות של לשכת עורכי-הדין, "יש בעיה בחקיקה הישראלית, כי החוק הישראלי לא מכיר בשמירה על זכותו של בן-אדם לפרטיות אחרי שהוא נפטר. דוגמה מפורסמת היא עופרה חזה, שכל חייה שמרה בסוד שהיא הייתה חולה באיידס, ודקה אחרי שנפטרה זה פורסם בכל מקום".

עו"ד חי מציין, כי "לבית-המשפט אין בסיס חוקי שלא לתת צו המחייב את גוגל לספק את תוכן החשבון, כי ברגע שבנאדם נפטר כל הפרטיות שלו כבר לא מוגנת. אלא אם כן בית-משפט יגיד 'אני חושב שזה תיק לתקדים, ולמרות שהחוק לא מגן, אני מגן'. לכן, גם גוגל במקרה הזה צודקת כשהיא לא מתנגדת למסור את פרטי החשבון".

אז כל מי שמנהל היום חשבון גוגל צריך לדעת שעם מותו כל מה ששמר שם - תמונות, מסמכים וכו' - חשוף?

עו"ד חי: "כן. לפעמים בתי-המשפט כן מגינים על פרטיות המת למרות החוק, אבל אלה מקרים חריגים מאוד. היה מקרה של בן-אדם שקיים יחסי-מין עם הפילגש שלו, ותוך כדי הוא אמר לה 'אני נותן לך את כל הרכוש שלי'. זה תועד בווידיאו, והיא רצתה להציג את זה, אחרי מותו, בבית-משפט. המשפחה התנגדה, ואמרה שזה פוגע בפרטיות שלו.

"ואכן, ביהמ"ש אסר על ההצגה הזאת, ואמר שאמנם זה לא מוגן בחוק, אבל 'אני לא מוכן לאפשר את זה'. אלא שמדובר במקרה חריג. הכלל הוא, שאין פרטיות למת. זה המצב החוקי בארץ, ואני חושב שהוא ראוי לתיקון".

פייסבוק שינתה את הכללים

אם החוק לא מגן עלינו, היינו רוצים לקוות שגוגל תגן. לגוגל יש כ-70 שירותים שונים המוצעים ברשת, וההנחה היא שמרבית משתמשי האינטרנט צורכים לפחות את שירותי החיפוש של החברה; ו-1.1 מיליארד בני-אדם משתמשים בשירותי ה-Gmail (אין נתון על היקף החשבונות הפעילים באורח רציף). אם כך, הרי זה הגיוני שיצפו להגנה מהחברה.

במסגרת התשובות לשאלות הנפוצות של המשתמשים, מסבירים בגוגל, בין היתר: "אנחנו משקיעים מאות-מיליוני דולרים מדי שנה בתחום האבטחה, ומעסיקים מומחים בעלי שם עולמי באבטחת נתונים, כדי לשמור על אבטחת המידע שלכם. אנחנו גם בונים כלי פרטיות ואבטחה קלים לשימוש, כגון מרכז השליטה של Google, אימות דו-שלבי והגדרות המודעות. כך שבכל הנוגע למידע שאתם משתפים עם Google, אתם נמצאים בשליטה". זאת, כנראה, רק כל עוד אנחנו בחיים.

בפייסבוק, מסתבר, הלכו כבר צעד נוסף קדימה, ומגינים על המשתמשים גם לאחר המוות.

לדברי עו"ד-ד"ר נמרוד קוזלובסקי, מרצה באונ' ת"א, שותף במשרד עוה"ד הרצוג-פוקס-נאמן וכן ב-JVP Cyber Labs, "בעקבות מאבק שניהלה ישראלית צעירה שאחיה נפטר בנסיבות טרגיות, והיא רצתה את כל הזיכרונות ממנו, גם אלה ששומרים בפייסבוק, ונתקלה תחילה בסירוב מצד פייסבוק, בטענה להגנה על הפרטיות, שינתה פייסבוק את כללי שמירת הפרטיות שלה. פייסבוק נותנת לך היום להגדיר מה אתה רוצה שיקרה עם פטירתך בנכסים הדיגיטליים שלך. פייסבוק אמרה אני מניחה שאדם ששומר על פרטיות המידע שלו, תחת סיסמה וניהול שלו בחייו, ללא אינדיקציה אחרת, רצה לשלוט במידע ושלא יועבר לאחרים.

"כשאדם נפטר, קורה שפתאום מגלים על מאהבת, על יחסים אסורים, על העדפות מיניות שהסתיר, ועוד דברים שהסתיר ממשפחתו ומחבריו - שפוגעים בפרטיותו, והרבה פעמים גם בלי היכולת שלו להסביר את הדברים. אז פייסבוק יצרה מדיניות ברורה שקובעת שאדם יכול להורות מה ייעשה עם החשבון שלו ובמידע שלו אחרי פטירתו. אדם יכול היום לקבוע גם מי האדם שיקבל את פרטי הגישה לחשבונו לאחר מותו, או לבקש שהמידע שלו יימחק לאחר פטירתו, כך שלא יהיה זמין בכלל. הוא יכול גם לבקש שלא להרשות גישה לפרטים, אבל לשמר את האתר כסוג של אתר הנצחה או זיכרון.

"כל זאת מתוך ההכרה של פייסבוק, שהזכות של הפרטיות מהותית לגולשים". ולדברי ד"ר קוזלובסקי, לא רק הזכות לפרטיות הנחתה את פייסבוק לשנות את הכללים - "יותר חזקה מהזכות לפרטיות, זו גם הזכות לצנעת הפרט על-פי כבוד האדם וחירותו".

מדוע גוגל לא הולכת בעקבות פייסבוק ומסדירה את נושא הפרטיות?

ד"ר קוזלובסקי: "גוגל עדיין מתקשה להסדיר את הנושא, כי יש פה ממד קצת בעייתי. בגוגל, חלק גדול מהחשבונות שאדם ניהל הם חשבונות עסקיים או עסקיים באופיים. אם אני מנהל חשבון של JVP, הקרן שבה אני עובד, ולאחר פטירתי צריכים להיכנס לחשבון כדי לקבל אינדיקציות על איך פעלנו עם לקוחות מסוימים, מה קרה בהתכתבויות עם לקוחות - זה סוג של נכסים של המשרד. אז זו בעיה שרק בגלל שהסיסמה הייתה בבעלותי, אנחנו נשלול גישה בעצם ממי שקניינית החשבון הזה שייך לו.

"המצב שונה בג'ימייל הפרטי. אבל גם שם אנחנו בבעיה, כי חוק הגנת הפרטיות לא מגן היום על פרטיותו של אדם שנפטר. באופן מפתיע, הפרטיות בעצם מסתיימת עם מותו של האדם".

האינסטינקט הראשוני שלנו מבקש להגן על הפרטיות, על צנעת הפרט, ולא לאפשר חשיפה של פרטים שאדם ביקש שלא ייחשפו לאחר מותו. לדברי קוזלובסקי, "כל תומכי הפרטיות סבורים שהזכות לפרטיות צריכה להשתרע גם אחרי מותו של אדם, ולפעמים אפילו בהגנה יתרה אחרי מותו, כי הנפטר לא יכול להגן על עצמו. מטבע הדברים, בעלי אינטרסים שונים או מוטיבציות שונות, יכולים לקחת את המידע עליי ולעשות מניפולציות או להציג אותו בצורה מגמתית, מה שישחיר אותי ויפגע בי.

"ברור שזכותו של אדם לשם טוב וזכותו למוניטין שלו, חשובות לו גם לאחר חייו, והזכות משתרעת קדימה, ובדרך הזו שבה רגע אחרי פטירתי אפשר להיכנס לכל הפרטים, כולל כל האזורים האפלים שלי, אני נפגע. אותה סיסמה שהיא סיסמת הג'ימייל שלי היא גם פתח לכל המידע האחר שיש בגוגל, אז אפשר להסיק מזה את המיקומים שנמצאתי בהם, כי הם נשמרים שם, אפשר להסיק את שאילתות החיפוש שביצעתי, אפשר להיכנס כתוצאה מכך לכל ההיסטוריה שיש לגוגל אודותיי בהיסטורי, כולל דברים מביכים מאוד שיכולים להיחשף שם. ואין ספק, הפגיעה הזאת היא פגיעה אנושה בפרטיותו של נפטר".

נשמע שיש אבל.

ד"ר קוזלובסקי: בהחלט, יש אבל. יש פה דילמה. יש טענה תקפה, שאומרת שבתוך אותן תיבות-דואר מסתתרים מסמכים עסקיים ו/או נכסים של העיזבון, ויש שם דברים שהם קריטיים לעיזבון. לדוגמה, בתוך החשבון כנראה ישנם פרטים של חשבונות בנק שניהלת או הפקדות או התכתבות עם רו"ח. אם המידע הזה לא יהיה נגיש, ולא השארת ניירת מסודרת, כנראה נכסים משמעותיים של העיזבון יאבדו, כי לא ניתן יהיה להתחקות אחריהם. אז יש טענה שאומרת שיש פה נכסים כלכליים, שהם שייכים לעיזבון. וכמו שמנהלי העיזבון יכולים לגשת לכל תיקייה שיש לי בבית, שבו מידע על הנכסים הכלכליים, אז לא ניתן למנוע גישה אל התיקיות הדיגיטליות. יש פה התנגשות בין הזכות לפרטיות לבין הזכות לקניין, גם זכות הקניין של היורשים וגם זכות הקניין של נושים מסוימים לעיזבון".

אם כך, יש כאן מלכוד.

ד"ר קוזלובסקי: "התנגשות קשה. הפתרון הקל ביותר הוא הסדרה מצד גוגל וגם הסדרה משפטית, שתקבע את מה הדיפולט (ברירת מחדל). גוגל צריכה להגיד כדיפולט - סיסמה של אדם לא תעמוד לרשות איש אחר לאחר פטירתו, אלא אם האדם סימן בסימון פשוט מי הוא האיש או האנשים שהסיסמה אמורה להימסר להם, ואז אנחנו מחויבים לקיים את זה. בנוסף, ניתן לקבוע משפטית כי במקרים דומים למקרה עיזבונו של יוסיפוף, ימונה נאמן מטעם ביהמ"ש שיהיה היחיד שייחשף לחומר, וימסור רק את המידע הכלכלי לידי מי שביהמ"ש יקבע".

עו"ד יהונתן קלינגר, העוסק בתחום דיני המידע, טוען, שהדילמה לא כזאת מורכבת וקשה, במיוחד כשמדובר בחשיפת הפרטים בפני מנהלי עיזבון, בדומה למקרה של יוסיפוף. "מנהל העיזבון הוא בן-אדם שנועד להוציא לפועל את כל העניינים של הנפטר, ובין היתר לדאוג לתשלום כל החובות ולחלק את הכסף בין היורשים.

נניח שיש לנפטר כספת, אז מנהל העיזבון לא יוכל לפרוץ אליה ולהוציא משם את הכסף, כי בכספת יש גם צילומים מביכים או יומנים שלו?

"ההנחה היא, שמנהל העיזבון שלך נכנס בנעליך ואמור לדעת על כל החומרים של הנפטר. שאלת הפרטיות היא מול שאר הגורמים, אבל לא מול מנהל העיזבון. לדוגמה, אם מנהל עיזבון מגלה בג'ימייל שהייתה לבחור מאהבת, הוא צריך להגן על פרטיות הנפטר, שאשתו לא תדע על המאהבת, אלא אם היא גם אחת היורשות שלו".

תקנוני גוגל למצב שבו מתבקשת גישה של צד שלישי לחשבונו של אדם שנפטר

מגוגל לא נמסרה תגובה לדברים, אולם החברה הפנתה את "גלובס" לכך שבתקנוניה ניתן לפני מספר שנים מענה למצב שבו מתבקשת גישה של צדדים שלישיים לחשבון לא פעיל, ובין היתר חשבון של אדם שנפטר.

בין הכללים שנקבעו נכתב בדפי ה"עזרה" של גוגל, כי משתמשים יכולים להגדיר מתי החשבון ייחשב ללא פעיל, ומה יקרה במצב זה. "באמצעות ניהול חשבון לא פעיל, משתמשים יכולים לשתף חלקים מנתוני החשבון או ליידע מישהו אם הם לא היו פעילים במשך תקופה מסוימת".

בגוגל מסבירים עוד, כי על-מנת לאתר חשבונות לא פעילים נבחנים מספר סימנים, הכוללים את הכניסות האחרונות לחשבון, הפעילות האחרונה, שימוש ב-Gmail (לדוגמה, אפליקציית Gmail בטלפון) ופעולות צ'ק-אין שמבצע משתמש במכשירי Android.

בנוסף, במסגרת כלי העזרה מסבירים בגוגל, כי רצוי לספק לגוגל טלפון של איש קשר במקרה שיאותר חשבון לא פעיל, כאשר "השימוש היחיד שנעשה במספר הטלפון יהיה להבטיח, שרק איש הקשר המהימן יכול באמת להוריד את הנתונים שלך. אימות הזהות באמצעות מספר טלפון נייד, מונע גישה לנתונים על-ידי אנשים לא מורשים שעשויים לקבל את הודעת האימייל שנשלחה אל איש הקשר המהימן".

לשאלה - "מה יקבלו אנשי הקשר המהימנים?", ניתן המענה, כי "אנשי הקשר יקבלו התראה רק לאחר שהחשבון שלך יהיה בלתי פעיל למשך תקופת זמן מסוימת - הם לא יקבלו התראה כלשהי במהלך ביצוע ההגדרה. אם תבחר רק ליידע אנשי קשר לגבי החשבון הלא פעיל שלך, הם יקבלו הודעת אימייל עם שורת נושא ותוכן שכתבת במהלך ההגדרה. נוסיף כותרת תחתונה להודעת האימייל הזו, ונסביר בה שהגדרת ל-Google לשלוח הודעת אימייל בשמך לאחר שתפסיק להשתמש בחשבון".

עוד צוין, כי אם אדם יבחר לשתף נתונים עם איש הקשר המהימן, הודעת האימייל תכלול גם רשימה של נתונים שבחרת לשתף איתו, וקישור שבו הוא יוכל להשתמש על-מנת להוריד את הנתונים.