מבחן דרכים: C-HR של טויוטה - מפציץ-חמקן לכל פועל

פרצוף עז. כמעט אלים. עיניים מלוכסנות, זוויות-פה שמוטות, שפתיים צרות, עיניים מלוכסנות, גבינים מנופחים... האם זה שוגון? סמוראי? לוחם יפני זעוף?

לא. אין צורך להיבהל. אלה (בהגזמת-מה...) רק כמה מקווי האופי העיצובי של דגמי טויוטה החדשים. חזות כמעט הפוכה לקלסתר המתון, המיושב והרגוע אשר איפיין אותם עד כה. למצטרפת החדשה קוראים טויוטה והיא "קרוס-אובר" כמובן. וכי יכול להיות אחרת?

על חרטומה דיברנו כבר. עכוזה - דרמטי עוד יותר. כולו אלכסונים ותפיחות, שיפועים וחתכים, פנסים באדום ועיטורים בשחור. מרשים. גם הצדודית לא תותיר איש אדיש. גם היא משופעת בקווי עיצוב חדים המשולבים בעגלגלות שדווקא נעימה לעין. חלון אחורי צר ומאוד מלוכסן, גג עגלגל, ספוילר קטן הנמשך אל מעבר לחלון וידיות מוסתרות בדלתות האחוריות מעניקים למכונית צדודית מעניינת של מכונית קופה. מעין "קרוס-קופה" מוחצן.

המהפך הצורני הזה, כך נראה, אמור להיות מקדם המכירות הראשי של ה-C-HR. תשובה ניצחת לקוריאנים החצופים ולמעצבים הממזריים שלהם, הנושפים בעורפה של טויוטה. האם העיצוב הנועז יעמוד במשימה? האם יימשכו אנשים לפנים החדשות, או יירתעו מהן? האם ישתכנעו לקוחות טויוטה המסורתיים כי בתוך הקנקן הקולני-למדי הזה מסתתר אותו תוכן אמין, מוצק, רהוט וסולידי, לו הם מצפים מטויוטה? רק ימים יגידו. אך אין ספק כי טויוטה נטלה הימור לא פשוט.

אומרים כי האחראי להימור הזה, הוא מר אקיו טויודה. נצר ישיר של משפחת טויודה, מייסדת טויוטה, אשר מונה לפני שבע שנים לנשיא החברה. הוא זה שהחליט לנטוש קמעה את החזות והאופי הסולידיים ולפנות לדרך חדשה. דרך שיש בה גם שפה עיצובית חדשה וגם דגשים ספורטיביים ברורים.

עיצובה הפנימי של ה-C-HR לא יאכזב איש. הוא איתן, הוא נאה, הוא בנוי לתלפיות, ועושה רושם שהוא כולו עשוי חומרים משובחים. פה ושם מצאתי גימיקים שאפשר היה לוותר עליהם, כמו סרט עיטור כחול סביב מסך התצוגה (לתפארת ההיברידיות הכחלחלה של הדגם בו נסענו), גודש-מה של לחצנים על ההגה וקצת בלגן בסידורם.

מטבע הדברים - ישנו גם אותו מחיר שיש לשלם עבור התצורה הכמו-קופאית: מרחב מחיה לא מדהים ליושבים מאחור, וגם ראות קצת מצומצמת מבעד לחלונות שם. צמד המושבים הקדמיים מוצלח מאוד. הם נוחים, תומכים ונעימים. בסך הכל, השהייה בתא הנוסעים נעימה גם לעין וגם לישבן.

מכונית ההשקה הייתה, כאמור, היברידית. מנוע בנזין בן 1.8 ליטר ושותף חשמלי, המייצרים יחדיו 122 כוחות סוס. אליהם צמודה תיבת הילוכים מעניינת (זהה לזו המותקנת בפריוס החדשה). היא רציפה, אבל פלנטרית. דהיינו, גיר רציף שאינו מבוסס על רצועות הנעות על גבי קונוס, אלא על מערכות גלגלי שיניים כמו גיר רגיל. מסובך? בהחלט. למען האמת, עדיין לא הצלחתי להבין עד תום כיצד הדבר הזה עובד, אבל אני עובד על זה.

אחד התארים שהעניקו יצרני המכונית לתוצרתם היה - "דינמיות". שוב ושוב עלה הביטוי הזה בדבריהם. אבל קשה לממש "דינמיות" עם תשלובת מנוע-גיר שמהירותה המרבית היא 170 קמ"ש, ותאוצתה מ-0 ל-100 דורשת כ-11 שניות. ועוד יותר קשה ליישב "דינמיות" עם תגובות מנוע לא מבריקות ועם רמת רעש מטרידה שנשמעת כאשר מתעקשים לחלץ מן המכונית את הדינמיות המיוחלת.

למען ההגינות ראוי לומר כי אלמלי הוצמד לה התואר הדינמי הזה, אולי כלל לא הייתי מעלה טענות קטנוניות שכאלה. היברידיות הרי נולדו כדי לחסוך דלק, לא כדי להרבות אדרנלין (אף שגם היברידיות כאלה פגשתי). ובעניין החסכנות, וככל שאפשר ללמוד בנסיעה די קצרה, ה-C-HR בהחלט מגשימה ציפיות.

במכונית, כך נאמר לנו, מסתתר גם כפתור "ספורט" המשפר את תגובת המצערת. חיפושים נרחבים לא העלו דבר. הכפתור לא נמצא. ממש דקות לפני הזעקת האינטרפול למציאת הנעדרת, נחלץ אחד מאנשי טויוטה ללמדנו היכן הוא מסתתר: עמוק-עמוק בתוך תת-תפריט של תפריט-על, המצוי בצד השמאלי של הכפתור המעוין החבוי בצד הימני של גלגל ההגה (או להיפך).

הטעות הארגונומית הזו די משעשעת, אך בשורה טובה בצדה: הכפתור אכן מחולל שינוי מבורך בהליכותיה של המכונית. תגובת הדוושה זריזה יותר, והמכונית כולה זוכה למנה נאה של רעננות.

שלושה מצבי נהיגה מציע הכפתור הנסתר הזה: "אקו", "נורמל" ו"ספורט". לדידי, "אקו" צריך להישמר למצבי מצוקת בנזין בלבד, "נורמל" יכול לעבור מן העולם, ו"ספורט" יהיה ה"נורמל" החדש. שם, רק שם, הייתי נשאר.

זכיתי גם לנהוג קילומטרים ספורים ב-C-HR לא היברידית, 1.2 ליטר טורבו. לא ברור אם גם המנוע הזה יגיע לישראל, אבל מרושם ראשוני - הוא בהחלט מרשים.

הפלטפורמה החדשה לחלוטין היא-היא ההפתעה המשמחת ביותר. TNGA שמה, והיא תשרת בעתיד את רוב דגמי טויוטה. בזכותה, וגם בזכות מרכז כובד נמוך, התנהגות הכביש של ה-C-HR מרהיבה ממש. בוגרת, מדויקת, בטוחה בעצמה, וממחישה היטב את כוונותיו הספורטיביות של נשיא טויוטה. יש להניח כי בעתיד יופיע מנוע ספורטיבי שיפיק ממנה את אשר היא ללא ספק יודעת להעניק, (אף אם חשבון הדלק של בעליה יתפח במקצת). ה-C-HR היא ללא ספק תחילתה (או לפחות המשכה) של דרך חדשה. גם בצורה וגם באופי. אך מותר להמר די בבטחה כי למרות התפנית הזאת בדרך, נשמרו ערכיה המסורתיים של טויוטה: אמינות, איכות, איתנות והרבה היגיון צרכני.

יש שייבהלו קצת מעיצובה, יש שיתפעמו ויתפעלו. לאלה אשר יקנו אותה, יורשה לי להמליץ על הצבע שלדעתי הולם אותה יותר מכל: שחור. שחור לגמרי. שחור - מסוליית הצמיג ועד לספוילר. אין עין שתישאר אדישה, אין נשימה שלא תיעתק, ואין ילד שלא ימשוך מיד בשרוול אביו ויגיד: "אבא, אבא, כזה אני רוצה!"

כי C-HR שחורה לגמרי היא הדבר הדומה ביותר למפציץ-חמקן שאזרח מן השורה יכול לרכוש לעצמו.

הכותב היה אורח טויוטה בספרד

 טויוטה

חלק מהמתחרות

קיה נירו

השיווק המוקדם של הנירו (מ-137 אלף שקל) החל כבר החודש. זו מכונית גדולה מהטויוטה, עם תא נוסעים מרווח יותר אך עם יכולות שטח מוגבלות. יש לה הנעה היברידית מתוחכמת שמייצרת 140 כ"ס ותיבה כפולת מצמדים שמעניקה ביצועים נמרצים, לצד חיסכון מרשים ואבזור תקני מקיף, במיוחד באגף הבטיחות

יונדאי איוניק

החיפוש אחרי היברידיות בפחות מ-140 אלף שקל מוליך היישר לאחות הבלתי זהה של הנירו, שמעוצבת כהאצ'בק מרווחת. גם היא נהנית מתא נוסעים מרווח ואיכותי ומאותה מערכת הנעה מדור אחרון עם רכיבים עדכניים כמו סוללת ליתיום, תיבה כפולת מצמדים ומנוע חשמלי חזק, שביחד מייצרים חבילה נמרצת וחסכונית מאוד

טויוטה אוריס סטיישן הייבריד

בלי סקס-אפיל של קרוס-אובר אבל עם תא נוסעים יותר שימושי, האוריס סטיישן הייבריד היא אלטרנטיבה רציונלית מבית. גרסת הסטיישן מציע שימושיות רצינית לשינוע מטען ועדיין מחזירה מעל 25 קילומטרים לליטר, במחיר מתון יחסית של כ-127 אלף שקל