"פתיחת שוק התקשורת לתחרות זה שם קוד להפרטה פרועה"

כבר לא מעט שנים שההצלחה של הסדרות, הסרטים והפורמטים הישראליים בעולם מהווה מקור לגאווה ישראלית. מדי מספר שבועות או חודשים אנחנו שומעים על עוד סיפור הצלחה שנוגע ליצירה ישראלית שתשודר בעולם, ומספקת זריקת עידוד למורל הלאומי. אלא שהמוראל אצל רבים ממי שעומדים מאחורי ההצלחות הללו, היוצרים הישראלים העצמאיים, דווקא נמצא כיום בנקודה נמוכה הרבה יותר. "שוק ההפקות העצמאי - מפיקים כמוני שיש להם בית הפקה עצמאי - ייעלם. יהיה לנו קשה מאוד להמשיך ולשרוד את השנים הבאות, כששוק הטלוויזיה כאן ילך ויצטמצם, ילך ויתמרכז", מתריעה יפעת פרסטלניק, יו"רית איגוד המפיקים, בראיון ל"גלובס".

דווקא בקרב האחרון שניהלו פרסטלניק וחבריה, החוק להפרטת מערך עידן פלוס שנכלל בחוק ההסדרים ואושר לאחרונה בוועדת הכלכלה של הכנסת, הם נחלו הצלחה. משרד האוצר וחברי הכנסת השתכנעו לשנות את החוק, כך שהוא קובע כי מי שיתפעל את המערך שהקימה המדינה, וינסה להתחרות באמצעותו ב-yes ובהוט, יחויב להשקיע בהפקות מקור כבר משלב מוקדם יחסית, בניגוד להצעת החוק המקורית.

אבל פרסטלניק, כאמור, רחוקה מלהיות אופטימית. "יש כאן תפיסה ניאו-ליברלית שקשה לי איתה קודם כל כאזרחית. בהקשר שלנו, צריך להבין שכשמדברים על פתיחת שוק התקשורת לתחרות זה בעצם שם קוד להפרטה פרועה שלו. מה שעשה השר משה כחלון בשוק הסלולר אכן היטיב איתנו כאזרחים, אבל אין דין שיחת סלולר כדין שוק התוכן. כשאתה מפריט את שוק תוכן הטלוויזיה זה משפיע ישירות עליי, עליך ועל הילדים שלנו. זאת לא סתם פראזה. תחרות פרועה תביא להורדת המחירים, יכול להיות, אבל היא תביא גם להורדת הסכומים שמשלמים לנו. יקנו מאיתנו תוכן זול. תוכן זול זה תוכן ירוד.

"הניאו-ליברליזם הגס, הדורסני והבוטה הזה שמתמקד בהטבה לצרכן, ייצור בעצם התמרכזות של שוק התוכן. שולי הרווח (של המפיקים) ילכו ויצטמצמו, ויישארו שבע או עשר חברות הפקה גדולות, שבעצם לא חיות ישירות מטלוויזיה".

אז הפתרון הוא להשאיר את הדואפול של yes והוט? במהלך הדיונים על ההפרטה של עידן פלוס ממש האשימו אתכם ש-yes והוט מפעילות אתכם.

"לא. אנחנו לא חשבנו שצריך לשמר את הדואופול, אלא אמרנו שאם מכניסים מפעיל נוסף אז שתהיה עליו רגולציה, ועובדה שהאוצר קיבל את זה בסופו של דבר. המדינה לא הצליחה לפתור את עניין הדואופול, לא הצליחו להכריח אותם להוריד מחירים, אז מחפשים דרכים עוקפות. אמרנו לאוצר: במסגרת הדרכים העוקפות אתם עלולים לחסל שוק של 5,000 משפחות, זה לא רק אנחנו המפיקים, זה שחקנים, במאים, תסריטאים וכל הספקים שלנו".

"אין לנו סיכוי ליהנות מפרי היצירה"

שוק התקשורת הישראלי הוא מעין פקעת סבוכה של אינטרסים שמלופפים יחד בתוך אין-ספור עיוותים רגולטוריים, הסדרים אנכרוניסטיים ותקנות שאבד עליהן הכלח. אבל איכשהו כל ניסיון להתיר, ולו במעט, את הפקעת הזאת, מעורר מיד זעקות שבר רמות מצד כל השחקנים המעורבים, שממהרים להסביר שתיקון עיוות אחד מבלי לתקן עיוות אחר רק יחריף את מצב השוק. ואיכשהו, כשמסיימים להאזין לכולם מתברר שאכן כולם צודקים. ואם תשאלו איך זה יכול להיות יסבירו לכם, כמו בבדיחה הידועה, שגם אתם צודקים.

אבל בזמן שכל שאר הצודקים והמקופחים בסיפור הזה הם בכל זאת גופים גדולים ובעלי עוצמה - זכייניות ערוץ 2 קשת ורשת, וערוץ 10; הפלטפורמות הרב-ערוציות yes והוט; והמפיקים בעלי הערוצים (RGE, ענני תקשורת, חיים סלוצקי ועוד) - המפיקים העצמאיים הם באמת שחקן חלש ופגיע.

הפרנסה של המפיקים אמורה להגיע מכספים שמעבירים אליהם, בחסות הרגולציה ובהתאים לכלליה, אותם גופים גדולים שהוזכרו לעיל. אבל בשנים האחרונות, גם בחסות התקופה הקשה שעוברת על הענף כולו, חלה שחיקה מתמדת במעמדם ובמצבם הכלכלי.

- בואי נדבר על הפגיעה הכלכלית שאתם חשים. מה הטענות שלכם כלפי ערוצים 2 ו-10?

"ערוצים 2 ו-10 זאת נקודה כואבת עבורנו. לאורך השנים הם התייחסו אלינו - אני אגיד את זה באופן יחסית בוטה - בבריונות. זכויות היוצרים שלנו ביצירה הטלוויזיונית נגזלו מאיתנו. גם הזכויות וגם יכולת המסחור. צריך להבין שכשמפיק קטן, בית הפקה קטן כמוני, עושה יצירה טלוויזיונית - הוא עובד עליה בין 3 ל-5 שנים. אתה חי ממה שאתה מקבל, אבל זה לא משלם את ההשקעה היצירתית והמנטלית".

- מצד שני, הם אלה שמשקיעים את הכסף ולוקחים את הסיכון.

"זאת הטענה שלהם, והיא נכונה, אבל בתמורה לכסף שלהם הם אמורים לקבל מה שמקבלים בכל מדינה מתוקנת. בבריטניה הערוצים מקבלים זכויות שידור לתקופה של 5 שנים. אחרי 5 שנים הזכויות ביצירה חוזרות אליי ואני רשאית למכור אותה לגוף שלישי (כשבמקרה כזה הערוץ זכאי ל-50% מהתמורה - י"כ). פה הזכויות הן לנצח נצחים. אני לא יכולה ליהנות ממכירה של זה לחו"ל או לגוף אחר בארץ. בעצם מה שקיבלתי במכירה זה מה שיש לי, ואין לי סיכוי ליהנות מפרי היצירה".

- בערוץ 10 דווקא כן מציעים חלוקה של 50/50 מהתמורה במקרה של מכירה.

"אז ערוץ 10 בגלל שהם היו חלשים יותר כלכלית, כן חותמים על הסכמים כאלה. הם לא מתעסקים עם הפצה כי הם מבינים ששם לא הכוח שלהם. אבל הבעיה היא שערוץ 10 עבר לרישיון (מה שהפחית את חובות התוכן שלו - י"כ) וכמעט שלא מוציא עבודה החוצה, ואם הוא מוציא אז זה במחירים מאוד-מאוד נמוכים שלא שומרים על נאותות הפקה".

- וקשת ורשת?

"מי שעובד איתן אלה חברות שהסכימו לעבוד בתנאים הבריוניים והדרקוניים האלה. אלה תנאים מאוד-מאוד קשים. רשת וקשת יישרו קו באיזשהו אופן, וההסכמים שלהן דומים. וגם הן ילכו לרישיון ב-2017, וברישיונות מחויבות התוכן שלהם הופחתה באופן דרמטי".

- מצד שני, המצב הכלכלי שלהן לא טוב, הן מפסידות כסף, נזקקות להזרמות בעלים.

"אני מבינה את הטענה של הערוצים המסחריים שהם ניזונים מפרסומות ועוגת הפרסום לא גדלה, במקרה הטוב היא בסטגנציה. והרבה דברים זולגים לדיגיטל. אבל קורה כאן משהו מעבר לזה: הקהל הישראלי הפך למעבדת ניסויים. יש כאן קהל אינטליגנטי, אקטיבי, דעתן, ואם אתה רוצה לבדוק תוכנית, סדרה, פורמט, לשחרר בלון ניסוי - תנסה את זה על הקהל הישראלי, תביא אחר כך את נתוני הרייטינג ותמכור את זה בחו"ל. ואם כל התוכן (של הזכייניות - י"כ) מכוון לחו"ל זה רע, אנחנו רוצים תוכן ישראלי שמכוון אלינו".

קשת ורשת לא הגיבו לדברי פרסטלניק. מערוץ 10 נמסר, כי "התבטאותה מביכה ומביישת את עשרות חברות ההפקה שאותן היא מייצגת. מבוכה זו הייתה נמנעת ממנה לו טרחה לברר את העובדות לאשורן, ללמוד את כללי המשחק הרגולטוריים ואולי אף לעיין בדוחות הרשות השנייה.

"ערוץ 10 רואה במפיקים שותפים מלאים בעשייה. תפישת עולם זו באה לידי ביטוי מעשי בהסכמים עם חברות ההפקה - שותפות מלאה בזכויות הקניין הרוחני ובהכנסות, ובחופש הפעולה בהפצת התוכניות בעולם.

"על פי החוק, הערוץ מחויב להזמין הפקות סוגה עילית ממפיקים עצמאיים בהיקף של 65% מסך ההשקעות. ב-2015 הושקעו 82% וב-2016 הושקעו 80%. הנתונים מדברים בעד עצמם".

היחסים של המפיקים עם הוט ו-yes טובים יותר, וכל אחת מהן מעבירה מדי שנה על פי חוק 4% מההכנסות שלה למה שמכונה "הפקה מקומית קנויה". 4% נוספים מועברים למפיקי ערוצים עצמאיים. אך מעבר לעובדה שגם כאן התנאים להם זוכים המפיקים בחוזים מול שתי הפלטפורמות הרב-ערוציות הופכים לקשים יותר, הם גם מודאגים מהתחרות שצומחת להן. חברות כמו סלקום שכבר פועלת בתחום ופרטנר שעתידה להיכנס אליו אינן כפופות לרגולציה של מועצת הכבלים והלוויין, ואינן מעבירות נתח מההכנסות שלהן ליצירה המקומית. ככל שהן יתחזקו היקף ההכנסות של הוט ו-yes צפוי לקטון - וכך גם החלק שיועבר למפיקים. ולכך צריך להוסיף גם כניסה של גופי תוכן זרים, כמו נטפליקס ואמזון, שעשויים להקטין עוד יותר את הנתח של שתי הפלטפורמות הוותיקות בהכנסות.

- יש לכם ביקורת גם על הוט ו-yes.

"המצב שם טוב יותר, אבל גם אצלן החוזים הלכו ונהיו קשים יותר כלפינו. כרגע יש חלוקת זכויות בינינו לבינם (כלומר, במקרה של מכירה חלוקה לפי 50/50), אבל זכויות המסחור נפגעות כי בעצם הם לוקחים את זה אליהם ל-15 שנה. אני חוזרת ואומרת: אין לזה אח ורע בעולם. בבריטניה אחרי 5 שנים הזכויות חוזרות למפיק. המפיקים שם ניהלו מאבק, זה הוכנס לחוק, ומאז שוק התוכן הבריטי משגשג".

- ולמה כאן זה לא קורה?

"המליצו על זה בוועדת אייל (שפרסמה את מסקנותיה ב-2015), אבל כרגע כמו שנאמר לנו מסקנות ועדת אייל משמשות כמעצור לדלת. צריך שיהיה שר שירים את הכפפה ויעביר את זה כחוק. אבל אפילו את ועדת פילבר שבאה אחרי אייל - ופילבר זה מנכ"ל משרד התקשורת וזאת ועדה שמונתה על ידי ראש הממשלה - לא מעבירים".

"אני קוראת טוקבקים, והלב נחמץ"

הפתרון הטבעי למצוקה של היוצרים ולמאבקים שהם מנהלים מתוך עמדת נחיתות מול הגופים המסחריים, היה יכול ואמור להימצא בדמותו של גוף שידור ציבורי חזק ומתוקן. היו אפילו כמה רגעים שבהם היוצרים יכלו כבר ממש לראות את האור הזה מנצנץ לו, אי-שם בתאריך יעד שבכל פעם הלך ונדחה. תאגיד השידור הציבורי אמור להשקיע מדי שנה כ-250 מיליון שקל בהפקות מקור, סכום הגבוה פי עשרה מזה שהשקיעה מדי שנה רשות השידור. אבל את המצב שבו נתון התאגיד, את חוסר הוודאות לגבי עתידו, והגורמים שלא ממש מעוניינים בקיומו כולנו מכירים.

"מה אנחנו יכולים להגיד על זה?", שואלת בייאוש פרסטלניק כשאנחנו נוגעים בנקודה הכאובה. "היינו שותפים לחוק יחד עם השר גלעד ארדן, אנחנו ביחסים טובים מאוד עם אנשי התאגיד, כל איגודי היוצרים מדברים איתם באופן שוטף ועומדים מאחוריהם בכל עניין. אנחנו רוצים שהתאגיד יקום".

- אבל נראה שראש הממשלה קצת פחות רוצה.

"אז אני מאוד-מאוד מקווה שהפוליטיקאים יתעשתו. אני חוזרת קודם כל לכובע שלי כאזרחית, שידור ציבורי זה חשוב במדינה דמוקרטית. חשוב לי שיהיה שידור ציבורי נטול פניות, נקי, בלי תוכן שיווקי. אני רוצה ליהנות מעיתונות חופשית נטולת אינטרסים כלכליים. לבי עם עובדי רשות השידור, יש לי שם חברים טובים, יש שם עיתונאים נפלאים, אנשים מצוינים, וכואב הלב".

פתרון אחר למצבם של היוצרים יכול להגיע בדמות עידוד של המדינה לתעשייה הזאת, בדרכים שונות, למשל בדמות הטבות מס להפקות זרות שמגיעות לצלם כאן, כפי שמקובל במקומות אחרים בעולם.

"כמו שלקחו את ההיי-טק הישראלי והפכו אותו למנוע צמיחה, תהפכו את התוכן הישראלי למנוע צמיחה", אומרת פרסטלניק. "מה, אינטל לא מסובסדים? טבע לא מסובסדים? כולם מסובסדים. הם מספקים מקומות עבודה? גם אנחנו מספקים מקומות עבודה. להיי-טק יש מדען ראשי, יש כל מיני הטבות והן מגיעות ממשלם המסים, ממני וממך. כשמדינה רוצה לעודד היא יכולה. אפשר להפוך את שוק התוכן לסטארט-אפ הבא".

- ולמה זה לא קורה? כי אתם נתפשים כחבורת שמאלנים תל אביבים שלמה שהמדינה תתמוך בהם?

"אתה אמרת. כן. ו'אנחנו בכיינים', 'אנחנו אמנים'. באמת, לפעמים אני קוראת טוקבקים, והלב נחמץ, אני לא מבינה את התגובות. 'לכו תעבדו, אתם לא עובדים', אני מזמינה טוקבקיסט שאומר 'לכו תעבדו' לראות איך נראה יום עבודה של מפיק, איך נראה יום עבודה של תסריטאי או במאי או שחקן".

- לא אוהבים את היוצרים, אף על פי שהרבה מהתוצרים שלהם כן אוהבים.

"התוצרים מאוד אהובים, והתוצרים הם גם שגרירים של מדינת ישראל בעולם. אני עשיתי עם הוט סדרה שנקראת 'מקימי', בכיכובם של יעל פוליאקוב ומוקי, והזמינו אותי להציג אותה בכנס חשוב בהלסינקי. אי אפשר להגיד שהפינים הם חובבי ישראל, והראנו להם את הסדרה שעוסקת בנושא סופר ישראלי יהודי, תהליך של חזרה בתשובה, והם השתגעו על זה. והקונסולית אומרת לי אחרכך: 'אם היית יודעת כמה הם עוינים, כמה הם לא אוהבים את מדינת ישראל, וזה שבאת לפה והראית את הסדרה, מראה דברים אחרים, זפותח שיח אחר'. אנחנו השגרירים הכי טובים".

"מפיק הוא 'יוצר מוגבל'"

איגוד המפיקים יקיים היום ומחר את הכנס הבינלאומי העשירי שלו, הפעם תחת הכותרת "קהל - יעד ותוצאה". "זה לא מובן מאליו שזו השנה העשירית שעושים כנס כזה, שמגיעים אליו אורחים בשיעור קומה מחו"ל", אומרת פרסטלניק. "לכבוד השנה העשירית החלטנו לחזור למקורות ולהתמקד במי שבשבילו אנחנו מספרים את הסיפור - הקהל".

בכנס השנה ייטלו חלק, בין השאר, מתייה בג'ו, מנכ"ל TV FRANCE INTERNATIONAL, גוף המאגד 140 יצואני טלוויזיה וקולנוע - חברות שידור, הפקה והפצה - בצרפת; בפטיסט היינמן, מנהל המחלקה לחידושים טכנולוגיים ואנימציה ב-CNC, הקרן הממלכתית הצרפתית לקולנוע, ופייר אלכסנדר לבל, מייסד שותף של חברת UNDER THE MILKY WAY האמריקאית, בעלת זכויות רבות של סרטים וסדרות.

איגוד המפיקים שהוקם ב-1981 מאגד כיום כ-100 חברים - בתי הפקה, חברות הפקה ומפיקים בתחומי הקולנוע והטלוויזיה - שמשלמים דמי חבר. "המפיק הוא בעצם האבא והאמא של היצירה", מסבירה פרסטלניק את מהות התפקיד. "לעתים קרובות הוא יוזם את הרעיון ואז הוא פונה לבמאי ותסריטאי. המפיק הוא האחראי מבחינה כלכלית, ומבחינה משפטית והוא גם זה שאחראי להגיע בסוף התהליך למוצר מוגמר. תמיד כששואלים אותי מה אני, אז אני אומרת שאני 'יוצר מוגבל'.

"לספר סיפורים זה הכיף שלי, אני אחוזת תשוקה גם אחרי 20 ומשהו שנה במקצוע, אבל אני לא יודעת לכתוב מספיק טוב, אני לא יודעת לביים, אני לא יודעת לעבוד עם שחקנים. אני כן יודעת לעבוד עם אנשים, יש לי יכולות ארגוניות מאוד טובות, יש לי יכולות מכירתיות טובות - אז אני מפיקה. זה בעצם תחביב שהפכתי למקצוע".

בהנהלת איגוד המפיקים ישנם 11 חברים ומדי שנתיים בוחרת ההנהלה יו"ר שאינו מקבל שכר. פרסטלניק החלה את הקדנציה שלה ב-2015 כיו"רית משותפת יחד עם המפיקה ענת אסולין, שבינתיים פרשה מהתפקיד ונותרה חברת הנהלה.

 יס