כשאליעזר פישמן התקשר להתערב

גם אליי התקשר אליעזר פישמן כדי להתערב בדברים שעמדתי לפרסם כאן. הגיוני. הרי פישמן היה קודם כל נדל"ניסט, אחד שבנה וקנה נדל"ן ברחבי הארץ והעולם, שהחזיק דירות, משרדים ושטחי מסחר בהיקף של מיליוני מ"ר, אז זה היה כמעט טבעי שבעל הבית של העיתון יתערב בענייני הנדל"ן שמופיעים בעיתון שבבעלותו על כל צעד ושעל.

אבל הוא התקשר רק פעם אחת. לפני 4 שנים. יום קודם לכן ערכתי איתו שיחה סגורה מול עשרות תלמידים במסגרת סיום לימודיהם במכון פישמן לנדל"ן באוניברסיטה עברית. שעה קלה אחר-כך הוא נבהל ממה שאמר, והתקשר למחרת כדי לבקש שהדברים לא ייכנסו בכתבה.

למרות בקשתו המפורשת, שאותה כיבדתי בזמנו (כאילו שהייתה לי ברירה), הגיע הזמן לדווח באיחור של 4 שנים על מה שהיה שם. לא בגלל שהאיש כבר הוכרז כפושט רגל ואינו בעל הבית של העיתון, אלא נוכח הטענות הנשמעות היום על כך שמדובר היה בבעל בית שהתערב ללא סוף והפך אותנו העיתונאים ל"בני-ערובה" - אני מרגיש חובה לגלות על הפעם היחידה שהוא אכן לחץ, ואני נעתרתי לבקשה.

"האם אתה יכול לספר על נכס שאליו אתה קשור במיוחד, בניין או מגדל או קניון שנגע בך ושאתה אוהב לדעת שנמצא בבעלותך", שאלתי את הבוס שלי. "אני לא אוהב שום נכס. מדובר בעסקים ולא באהבה. אפילו את הילדים שלי אני לא אוהב - בשביל זה יש נכדים", ככה הוא אמר בחיוך, ונבהל ממה שאמר. זה המשפט היחיד שצנזר לי פישמן.

אז יכול להיות שהוא התמקד בבנקים. שהאיש, שהיה ממונף עד צוואר בהלוואות-עתק, דאג שנטפל בכפפות של משי במי שהלוו לו מיליארדים. אבל גם לכך עדיין לא מצאתי שום ראיה ניצחת. הרי גם בנדל"ן הוא יכול היה בקלות לנצל את העיתון לקידום ענייניו ועסקיו. באותו ראיון מול סטודנטים, בקיץ 2012, הוא הודה למשל ביושר כי כבר 9 חודשים הוא לא מכר אף דירה בפרויקט שהקים בצור-יצחק. ואף על-פי כן, הוא לא רמז בשום שלב שצריך לפרסם כתבה "אובייקטיבית" על האזור וסגולותיו.

"רוח המפקד"? לפחות בכל הנוגע לנדל"ן, ב-10 השנים שבהן אליעזר פישמן, הנדל"ניסט הגדול (כלכלית ירושלים, מבני תעשייה, אוניל ועוד), היה בעל הבית של "גלובס", היא הייתה לכל היותר בריזה קלה.