"מחירי הגז עשויים להישאר נמוכים בעשור הקרוב"

"מחירי הגז באירופה ב-2016 הם 4.5 דולרים בממוצע ליחידת חום. לא תמצא אף אנליסט או מומחה בתעשייה שיהיה אופטימי מספיק כדי לצפות שהמחיר הזה יכפיל את עצמו בעשר השנים הקרובות. למעשה, בהתחשב בהסכם האקלים של פריז וההשפעה שלו על אנרגיות מתחדשות, בהצפה של גז מונזל בשוק הגלובלי, ובעובדה ששיא הביקושים לאנרגיה באירופה כבר מאחורינו, מחירי הגז עשויים להישאר נמוכים לתמיד". את הדברים האלה אומר ל"גלובס" ד"ר צ'ארלס אלינס, עד לאחרונה מנכ"ל חברת הנפט והגז הלאומית של קפריסין (CNHC).

אלינס גם סבור שהשיחות המתמשכות שמנהלים שר התשתיות והאנרגיה יובל שטייניץ ומנכ"ל משרדו שאול מרידור עם עמיתיהם מקפריסין ויוון ליצוא גז לאירופה צפויות להסתיים בלא כלום. "הצינור אפשרי מבחינה טכנית, אבל המסלול שלו מאתגר מאוד", אומר אלינס. "הוא יעבור באזור של מים עמוקים מאוד, בעומק של כ-3 קילומטרים באזור פעיל מבחינה סייסמית. ההנחה של הצינור תהיה מאוד מאתגרת, אבל תיקון של הצינור, אם יידרש, יהיה אתגר עוד הרבה יותר קשה".

אלינס מציין סוגיה חשובה נוספת - הספק הצינור. "עומק המים מגביל את קוטר הצינור, כי הוא צריך לעמוד בלחץ חיצוני. במקרה הזה הקוטר המרבי הוא 24 אינץ', מה שמכתיב הספק של 12-16 BCM בשנה. טורק-סטרים (צינור הגז המתוכנן מרוסיה לטורקיה דרך הים השחור - נ"י) יונח בעומק 2,200 מטר, וההספק שלו יהיה קטן מ-16 BCM בשנה. לכן החזר ההוצאות יהיה חייב להיות במסגרת הכמות הזאת של הגז. זאת גם הסיבה שלדעתי אם יתגלה בישראל עוד גז, והתוכנית היא לייצא אותו לאירופה, מרגע שהכמות תהיה גבוהה מההספק של צינור אחד יהיה צורך בהנחת צינור נוסף".

העלות האמיתית של הצינור

במשרד התשתיות והאנרגיה מניחים שכל עוד מחירי הגז באירופה יעמדו על 7 דולרים לפחות, תהיה לצינור הגז, המכונה איסט-מד (East-Med), היתכנות כלכלית. במשרד מסתמכים על בדיקה ראשונית של חברת IGI-Poseidon, שלפיה עלות הבנייה של צינור באורך 1,300 ק"מ מלוויתן ואפרודיטה לפלפונס שבדרום יוון, ומשם לרשת ההולכה הקיימת, תהיה 5.2 מיליארד אירו.

IGI נמצאת בבעלות שווה של DEPA, חברה יוונית העוסקת בהולכה ובשיווק גז טבעי, ושל אדיסון, חברת החשמל האיטלקית הוותיקה, שנרכשה ב-2013 על ידי EDF, חברת החשמל הלאומית של צרפת. IGI מעוניינת להוביל את פרויקט הנחת הצינור ולנהל את אספקת הגז הלאה לאיטליה ובולגריה.

אלינס נוקב גם הוא במספרים של משרד האנרגיה. "אני מעריך שהמחקר העלה שהצינור יהיה כדאי כלכלית אם מחירי הגז באירופה יהיו בין 7 ל-9 דולרים ליחידת חום או יותר.

"בתור התחלה, גם הטווח הנמוך הוא אופטימי, כי זאת צפויה להיות עלות הפקת והולכת גז לאירופה ללא רווח. שאלה נוספת שצריך לשאול היא: אם הצינור הזה אפשרי, למה נובל ושאר חברות הגז והנפט לא מיהרו לבנות אותו? הרי הן מחפשות שוקי יצוא כבר יותר מחמש שנים, הרבה לפני שמחירי הגז החלו לרדת, ואם זה היה אפשרי הם היו הולכים על זה כבר אז".

ניתוח שערכה לאחרונה פיונה מולן, מייסדת ומנהלת חברת הייעוץ הקפריסאית "ספיאנטה אקונומיקס", מעלה כי עלות הצינור שנמסרה מתייחסת למקטע שעד פלופונס בדרום יוון. עלות בניית מקטע יבשתי באורך 600 ק"מ עד צפון מערב המדינה, הנקודה שממנה אפשר לייצא לעומק היבשת, תוסיף לעלות. יוון עצמה, שצרכה 2.8 BCM ב-2015, אינה שוק יעד מספיק.

"אני מעריכה שעלות הבנייה של הצינור היבשתי תהיה 1.3 מיליארד דולר", אומרת מולן. "על זה צריך להוסיף 1.3 מיליארד דולר ברכש אדמות, מה שיכול להסתבך בגלל הצורך להתמודד עם בעלים רבים של חלקות קטנות. כשמשלבים את כל אלה מגיעים לעלות של 8.3 מיליארד דולר".

העלות הגבוהה אינה הבעיה היחידה: "יוון אינה חסינה מפגיעה בצינור. אם הנחתו תהיה כרוכה ברכישת קרקעות מאסיבית מבעלים שייאלצו למכור אותן בלית ברירה, רק בגלל חובות שמעיקים עליהם".

בהתחשב בכל המורכבויות והעלויות מסיקה מולן שרק יצוא של לפחות 350 BCM גז טבעי - למשל, 200 מלוויתן ו-150 מאפרודיטה - יאפשר מכירה של יחידת חום החל ב-7 דולרים.

לדברי מולן, הפרויקט יצטרך להתמודד עם אתגרים נוספים. "הגופים המממנים יצטרכו להשתכנע ששווה להשקיע בפרויקט יקר ומורכב טכנולוגית, הפונה לשוק מתכווץ. לפי התחזית הסטטיסטית של BP לעולם האנרגיה, צריכת הגז הטבעי השנתית באיחוד האירופי עלתה בין 2014 ל-2015 מ-385 BCM ל-402 BCM, אך הכמויות האלה מייצגות ירידה של 20% בצריכת הגז הטבעי באיחוד לעומת 2005. זהו לא שוק שצפוי להציג צמיחה מהירה בצריכת הגז הטבעי בעתיד".

דבריה של מולן מתיישבים עם תחזית צריכת הגז הטבעי של נציבות האיחוד האירופי - כ-425 מיליארד מ"ק בשנה בין 2020 ל-2040. עם זאת, צמצום הפקת הגז באירופה בכמחצית, ל-60 מיליארד מ"ק בשנת 2040, צפוי להתבטא בהגדלת היבוא מ-300 מיליארד מ"ק בשנה לכ-370 מיליארד מ"ק בשנה. אם זה היה הפרמטר היחיד להיתכנות הנחת צינור הגז לאירופה, ייתכן שהוא אכן היה ישים.

שאלת יצוא הגז לאירופה תלויה במשתנים רבים, ואחד העיקריים שבהם הוא הצלחת מכרז רישיונות החיפוש הימיים שיצא לדרך בחודש שעבר. באפריל הקרוב נדע אם וכמה קבוצות בעלות יכולות מתאימות מבקשות לחפש גז ונפט במים הכלכליים של ישראל, ויעבור עוד זמן רב עד שנדע אם אכן יתממש לפחות חלק מהפוטנציאל של 2,200 מיליארד מ"ק נוספים במימי הים, שעליהם שטייניץ בונה.

אם התהליך לא יתקדם, וישראל תישאר עם עתודות של כ-1 TCM גז טבעי, קשה לראות איך ניתן לייצא מעט יותר מ-400 BCM לכמה יעדים שונים - ירדן, מצרים, טורקיה ואירופה - בהינתן שלמשק הישראלי אכן נשמרות עתודות של 540 BCM, בהתאם להחלטת הממשלה מיוני 2013.

אתגר גדול ליצואני גז

במאי השנה פרסמה מינהלת המידע של משרד האנרגיה האמריקאי (EIA) תחזית אנרגיה מקיפה לעשורים הקרובים, שלפיה צריכת הגז הטבעי בכל העולם עד 2040 תסתכם בקצת יותר מ-100 טריליון מ"ק. מדובר בעלייה מתונה בצריכה השנתית, מ-3.4 טריליון מ"ק ב-2012 עד 5.75 טריליון מ"ק ב-2040.

בתחזית האנרגיה שפרסמה בחודש שעבר סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA) היושבת בפריז, צרפת, היא צופה עלייה שנתית מתונה של 1.5% בצריכת הגז הטבעי בעולם עד שנת 2040, שיעור דומה להערכת משרד האנרגיה האמריקאי. בתחזית נכתב כי הצמיחה הזאת "עדיפה על דלקים פוסיליים אחרים, אך השווקים, המודלים העסקיים והסדרי המימון כולם נזילים מאוד.

"שוק בינלאומי גמיש יותר, המחובר על ידי הכפלת המסחר בגז נוזלי, תומך בהרחבת התפקיד של הגז במיקס האנרגיה העולמי. צריכת הגז הטבעי גדלה כמעט בכל מקום* אבל עולות שאלות גדולות על כמה מהר השוק שכרגע מוצף יכול להתאזן, בעיקר בהתחשב בבניית תשתיות להפקת עוד 130 BCM גז נוזלי בשנה בארה"ב ובאוסטרליה.

"התחזית שלנו היא לשינוי בשוק, מהמערכת הקודמת של יחסים קבועים ומתמשכים בין ספקים וקבוצות מוגדרות של לקוחות, לטובת הסדרים יותר תחרותיים וגמישים, כולל הסתמכות גדולה יותר על תחרות ישירה".

לסיכום, קובעת התחזית, "מפיקים בעלי אוריינטציית יצוא יצטרכו לעבוד קשה יותר כדי לשלוט בעלויות, על רקע תחרות גוברת ממקורות אנרגיה אחרים, במיוחד בסקטור ייצור החשמל". הכוונה היא לאטרקטיביות של מחיר הפחם הזול ליצרני חשמל באסיה, ושל האנרגיות המתחדשות בכל העולם.

העתודות בישראל נמוכות משחושבים

לפי השנתון הסטטיסטי של BP, עתודות הגז הטבעי בכל העולם עומדות נכון ל-2016 על 187 טריליון מ"ק. מדובר בעתודות מוכחות בלבד, שהפקתן אפשרית טכנית וכדאית כלכלית. במסמך מצוין כי לארה"ב עתודות מוכחות של 10.4 טריליון מ"ק, אך בתחזיות אחרות ישנה הנחת עבודה שלארה"ב כמות גז טבעי כפולה ואף משולשת מזה.

על פי BP, ישראל כלל אינה מחזיקה קרוב ל-1 טריליון מ"ק, כפי שמקובל לחשוב, אלא 199 מיליארד מ"ק (BCM) בלבד. גישה זאת מתכתבת עם מסמך הדירוג שהוציאה החודש חברת מידרוג לשותפויות הגז דלק קידוחים ואבנר, לקראת הנפקת אג"ח. במסמך נכתב כי רק 207 BCM בתמר ו-151 BCM בלוויתן מוכחים בסבירות גבוהה מ-90%.

שאר הגז, בהיקף 554 BCM בשני המאגרים יחד, מוגדר בקטגוריה C2, שמשמעותה שישנה סבירות של בין 50% ל-90% בלבד למציאת הכמות המוערכת או יותר. במסמך של BP מובהר כי ההגדרות של רזרבות מוכחות הן גמישות למדי, ויש להניח כי כמויות הגז הישראלי קרובות להנחות המקובלות.

אלא שאם מניחים זאת, רזרבות הגז הטבעי בעולם גדולות בהרבה מ-187 מיליארד מ"ק. אם זהו אכן המצב, ישראל לא באמת מחזיקה כ-0.5% מעתודות הגז העולמיות, אלא מהווה ננס אנרגטי בשוק תחרותי שבו שולטות כמה מעצמות.

שטייניץ, תתמקד בכלכלה המקומית

באירוע ההכרזה על רישיונות החיפוש החדשים בים התיכון, אמר השר שטייניץ כי הוא מאמין שישראל יכולה להפוך ל"מעצמת גז אזורית". ייתכן שהוא צודק ויימצאו עוד כמה מאות מיליארדי מ"ק גז טבעי ואולי אף כמות הקרובה יותר לפוטנציאל של 2.2 טריליון מ"ק. כמויות כאלה בהחלט יעניינו את השוק האירופי, והן גם עשויות לאפשר לייצא גז במחירים תחרותיים.

אלא שנכון להיום זה אינו המצב, וכל עוד מדובר בתיאוריה, אין לישראל ודאות שכמויות הגז שלה מספיקות ליצוא, ודאי לא אחרי העיסקה למכירת 45 BCM לירדן. כיוון שבכל תחזיות האנרגיה העתידיות הגז הטבעי נשאר דומיננטי לצד האנרגיות המתחדשות, ישראל זקוקה לגז שבמים הכלכליים שלה, וזקוקה לשר האנרגיה כדי לשלב אותם בכלכלה המקומית בקצב מהיר הרבה יותר.

המשק הישראלי זקוק בהקדם גם להבטחת תחרות אמיתית על מחירי הגז בישראל, משום שהמחירים הנגבים כעת הם מחירי מונופול הגבוהים בלפחות 20%-30% מהמחירים שהיה מאפשר משק גז תחרותי. השותפות בתמר רשמו בארבע שנים וחצי בלבד רווח נקי אסטרונומי של קרוב ל-2 מיליארד דולר, שדוח מידרוג שהן עצמן הזמינו, מייחס לריכוזיות ולהיעדר תחרות.

למרות שמאגרי הגז של ישראל נמצאים בעומק הים, העלות השולית להפקת יחידת חום עומדת על 30-40 סנט. שוק קרוב כמו ישראל, שההולכה אליו אינה יקרה, יכול לאפשר בלי שום בעיה מחיר אירופי של 4.5 דולרים ליחידת חום ואף מחיר אמריקאי של 3 דולרים. ההתמקדות בהכנסות המדינה מיצוא גז שעדיין אין לה, במקום בתרומה האדירה שתצמח לכלכלה ממחיר גז נמוך, היא לא פחות ממוזרה.

במצב העניינים הנוכחי, אזרחי ישראל מסבסדים את שותפויות הגז כמה פעמים: במחיר חשמל גבוה מדי, ברשת ביטחון לחברת החשמל המאיימת לקרוס פיננסית, ומשלמת מיליארד וחצי שקל מיותרים בשנה על הגז, וביוקר מחיה שהיה יכול להיות נמוך יותר, אם הגז היה "גיים צ'יינג'ר" אמיתי לתעשייה. ויש גם סבסוד אפשרי בחיים עצמם. כישלון מכרז מפעל אמוניה בגלל מחיר הגז הגבוה הותיר את תושבי מפרץ חיפה חשופים לסכנה הנשקפת ממכל האמוניה.

 גז