"האמריקאים יכולים להרשות לעצמם הייפ, הישראלים לא"

שנת 2016 אופיינה בירידות של 20% במדד הנאסד"ק ביוטק, לאחר חמש שנים רצופות של עליות. בהתאם לכך, שוק הנפקות חברות הביומד בנאסד"ק ב-2016 היה חנוק, אך לא בלתי קיים. אפילו באוקטובר, לקראת הבחירות בארה"ב שיצרו אי ודאות רבה לגבי סקטור הפארמה, התקיימו מספר הנפקות של חברות עם טכנולוגיות פורצות דרך ויוצאות דופן. אולם, החברות הישראליות לא עמדו כנראה ברף, ולא התקיימו השנה הנפקות ראשונות של חברות כאלה אשר לא נסחרו קודם. מספר חברות הצליחו לבצע רישומים כפולים, מיזוגים לשלד והנפקות שניות.

לאחר הבחירות וסיום תקופת האי-ודאות, שנת 2017 עשויה לסמן את שובן של ההנפקות, ואולי התאוששות מסוימת, שתאפשר אפילו לישראליות לחזור לתמונה. חברות שניסו בעבר להנפיק, כמו פוליפיד, או כאלה שביקשו להנפיק ולא הגיעו לכך לפני שהשוק הפך קשה יותר, כמו יורוג'ן וסולג'ל, עשויות לחזור לתמונה. כמו כן, מספר רב של חברות (לאו דווקא ישראליות) שהנפיקו ב-2014 ההוללת והחלום שלהן התנפץ במהירות, זמינות היום כשלדים בורסאיים, וסביר להניח שנראה הרבה מיזוגים לשלדים בשנה הקרובה.

ביום העיון הישראלי השנתי של בית ההשקעות רודמן אנד רנשו שנערך לפני כמה שבועות, התקיים פאנל בנושא גיוס הון בארה"ב, בהשתתפות מנכ"ל חברת VBL ד"ר דרור חרץ, מייסד חברת האנליזה וקשרי המשקיעים LifeSci Advisors, מייקל רייס, אנליסט רודמן אנד רנשו רם סלוורג'ו ועו"ד עודד הר אבן ממשרד Zag S&W.

משתתפי הפאנל הסכימו כי חלון ההנפקות בנאסד"ק עדיין לא פתוח שוב לחברות הישראליות, אך ציינו כי ישנם אפיקי גיוס הון נוספים שכן פתוחים. לדברי עו"ד הר-אבן, "חברה נסחרת יכולה לעשות גיוס המשך עם תשקיף מדף או גיוס פייפ ממשקיעים פרטיים דרך הבורסה. חברה פרטית יכולה לגייס היום הון סיכון - זה לא פשוט להשיג, אבל הוולואציות יחסית סבירות, וישנה אפשרות לעשות מיזוגים הפוכים לתוך שלד בורסאי או חברה דלת-פעילות".

סלוורג'ו ציין כי "כחברה פרטית לא מוכרת, כמעט בלתי אפשרי היום לעשות הנפקה, אך ניתן לבצע רישום אלטרנטיבי, ללא הנפקה. חברות אומרות לי 'אבל כחברה ציבורית נצטרך לספק תוצאות כל רבעון'. זה נכון, אך כל חברה פרטית המגייסת ממוסדיים בעצם נבחנת כל רבעון, לעומת חברה פרטית באמת (מגובה במשקיעים פרטיים או מתממנת מהכנסותיה), שנמדדת לטווח הארוך יותר".

משמעת, שקיפות וקיום הבטחות

רייס: "לחברה ציבורית יש יותר נגישות לכסף, אבל המשקיעים האמריקאים סקפטיים מאוד לגבי החברות הישראליות. הן חייבות להציע סיפור מאוד מושך ומאוד עמיד בפני שינויים".

בהקשר זה, אמר חרץ כי "צריך להבטיח בהתחלה מעט, ולתת יותר ממה שהבטחת, ולא לעשות לסיפור שלך יותר מדי הייפ. אמריקאים יכולים להרשות לעצמם הייפ, אך הישראלים לא - המשקיעים שם סלחנים פחות לזרים עם הבטחות שאינן מתממשות. כמו כן, כל חברת ביומד צריכה לתמוך בקשר האמריקאי שלה מהיום הראשון, כי בסופו של דבר הרי תחפש את הכסף הגדול בארה"ב. יש לבנות היסטוריה של הבטחות והגשמתן, כמו שבונים היסטוריית אשראי, ויש לעשות זאת בשלב מוקדם מאוד".

רייס סיפר כי "אנחנו עובדים היום עם חברה בתחום המכשור הרפואי שרוצה לגייס הון ב-2018, והיא כבר החלה להיפגש באינטנסיביות עם משקיעים, אפילו מאמצע 2016. כך עשתה גם חברת אלקוברה, שמאז הנפקתה הקפידה להיפגש ללא הרף עם משקיעים, ולכן הצליחה בסופו של דבר לגייס הון מהמשקיעים הטובים ביותר, גם אחרי ניסוי קליני כושל".

לדברי סלוורג'ו, "המשקיעים האמריקאים לא אוהבים לקבל את ההחלטות מהר. הם רוצים לחשוב איך להתייחס אליך במשך 6-12 חודשים לפחות".

הר-אבן מוסיף כי "זה דורש משמעת, לבקר בארה"ב ולדבר עם המשקיעים גם כשלכאורה לא קורה כלום בחברה, או כשקורה משהו רע. זה משדר שקיפות ובונה את מערכת היחסים. לפעמים הלקוחות שלנו לא רוצים לגלות בהודעות לעיתונות את כל הבעיות, אבל אנחנו מעריכים שהמשקיעים יגלו בסוף את כל המידע השלילי, וממליצים כן לצרף אותו.

"הלקוחות הישראלים תמיד מתלהבים כשאנליסט מסקר אותם", הוא מוסיף, "ורוצים לשלוח את האנליזה לכל העולם. אני שואל אותם: 'אתם תשלחו כך גם כשאנליסט יוריד את ההמלצה?'. אם לא, אז תהיה זהיר למי אתה שולח את ההמלצה החיובית".

חרץ: "למשקיעים יש תיעוד של מה שאמרת להם לפני שלוש שנים, והם בהחלט יבדקו אותך מול זה. אם משהו השתנה, עדיף שתתייחס לזה בעצמך ולא תיתן להם להעלות את זה. צריך לדבר אמריקאית, להגיד כל הזמן 'כולנו יודעים שזה עסק עם סיכונים'".

סלוורג'ו ציין כי "היתרון של החברות הישראליות הוא שאם הן כבר מבטיחות ומקיימות, הן עושות את זה לרוב בתנאים של מיעוט הון ומרחק מהשוק וכשנראה שכל הסיכויים נגדן, ואת זה המשקיעים האמריקאים לומדים בהדרגה להעריך".

הערך המוסף של דירקטור אמריקאי

מנחת הפאנל, מירב גרשטיין מן, היועצת המשפטית של רודמן אנד רנשו, העלתה שאלה כיצד כדאי לבנות את דירקטוריון החברה הישראלית המעוניינת להיסחר בארה"ב.

סלוורג'ו: "הייתי רוצה לראות בדירקטוריון כמה אמריקאים שעשו כבר עסקים בינלאומיים בתחום. אם אתה פונה למוסדי אמריקאי, כדאי שתפנה דרך מישהו שהינו או היה חלק מן העולם שלהם באיזו צורה. זה נותן לך אמינות וחוסך זמן".

חרץ: "הרבה משקיעים יתעניינו בחברה כי דירקטור X נמצא שם, אז בטח יש בה משהו. אולם, הערך המוסף של הדירקטור מן התחום הוא הרבה יותר מזה. הם עוזרים לבנות את המודל העסקי, להביא יועצים נכונים ומוערכים בכל תחום. כשהנפקנו והמשקיעים שמעו מי בדירקטוריון שלנו, הם אמרו 'בסדר, אז אתם לא חייבים לעבור לפעול מארה"ב, כל עוד אתם מתנהגים כחברה אמריקאית'".

ובנקודה זו סלוורג'ו הוסיף: "אל תביא לחברה את הדירקטור שהולך לכל החברות, 'הדירקטור ההולל', כולם יודעים שהוא כזה".

הר אבן: "האתגר הוא למצוא את הדירקטור הנכון ולא סתם 'איזה אמריקאי' שאתה לא מכיר, שלא תסתדר איתו ושלא יעזור לך. זה נכון פי כמה וכמה כשמדובר במנכ"ל. נסה לשמור את ההנהלה המקורית שלך, לא כי הם ישראלים אלא כי הם מחויבים, וכחברה בתחילת דרכה חייבים מישהו מחויב".

סלוורג'ו: "ובמפגש עם המשקיעים, המנהל חייב להיות זה שמספר את הסיפור. אתה לא יכול להעביר הכל ל'אמריקאי שלך'".

באשר לתחזיות לשוק ל-2017, אמר רייס כי "אני מאמין שיהיו הנפקות, משום שישנם משקיעי גישור (בחברות שנמצאות לקראת הנפקה) שחייבים להנפיק את החברות בהן השקיעו, שהיו צפויות להנפיק ב-2015, ונתקעו איתן".

להערכת סלוורג'ו, "הירידות שהיו בסקטור היו בגלל לחצים פוליטיים במידה רבה, אז אני מאמין שנראה תיקון. ב-2015 הייתה בועתיות מסוימת, אבל ב-2017 יהיה יותר טוב מב-2016".